דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

Private Chaikind Tokchirov Arieh "Arik"

Son of Bat Sheva and Abraham
Born in Jerusalem
On 5/1/1923
In The Fourth Battalion, Palyam
Role: demolition specialist sapper
Killed In Battle in Operation “Yevusi"
On 1/5/1948
In: Jerusalem – Katamon
Buried in Kibbutz Kiryat Anavim
Was 25 years old

Photo Album

מפרי עטו

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לדמותו

עוד בהיותו ילד קטן שונה היה מכולנו. דרך מיוחדת במינה היתה לו תמיד לכל דבר. כבר אז בלט בו הכשרון לתפיסה מהירה כל כך. יושב היה בפינת החדר וקולט את האלף-בית שלמדו האחרים. עודו בכיתות הנמוכות קפץ כיתה. דומני שלא אטעה באם אומר שלא ידע הכנת שיעורים מהי, ותמיד היה הראשון בידיעותיו המעמיקות. עם ספר בידוחפץ היה לחבוק עולם ומלואו בן יום.
תמיד היה מתבודד ומתרחק מחברה, ולא פעם צחקנו לו וכינינו אותו "פילוסוף", או שמקנטרים היינו התנהגות "משונה" זו של כתיבת שירים ועיון בספרים בכל שעות הפנאי. גם המורה, אשר הרגיש כי אריה מעיין בספר מתחת לתא השולחן, חפץ לתפשו בקלקלתו והיה שואלו שאלה כלשהיא הנוגעת למהלך השיעור. לדאבונו כי רב לא הצליח המורה, כי תמיד היתה תשובתו של אריה קולעת למטרה ומעמיקב לחדור לעמם הכוונה. נאלצו המורים לוותר לו, ורק ציינו בפתקאות הביתה:"אריה אינו מכין את השיעורים..."
גם בבית הספר המקצועי התבלט אריה בכשרונותיו. באמצע לימודיו החליט, למרות התנגדות המורים והבית, להפסיק לזמן מה את לימודיו על מנת לעזור בבית. אריה נכנס לחברת חשמל, ועד מהרה העריכו בו הכל את האדם והפועל. בשיעורי הערב השלים את יום העבודה הקשה, וכשרונו עמד לו לעשות חיל בשניהם גם יחד.
פרצה מלחמת העולם ואריה רוצה להתגיס מיד. לבסוף הוא מקבל את הבטחת הוריו והסכמתם לגיוסו במלאת לו 18 שנים. בצבא מצא אריה את חוג ידידיו המצומצם, בחורים רציניים שהתאימו להשקפותיו. מעולם לא הניח כי ידאגו לו. מכתב היה משגר מדי יום ביומו. לחופשה כמעט שלא היה בא. הרגיש עצמו טוב גם מחוץ לבית. עבר זמן, החיילים התחילו משחררים ואריה טרם בא; התברר, כי מסר את ניירותיו לפליט שעלה בשמו, והוא עצמו נשאר לפעול בשטח ההעפלה. בספינת המעפילים "שבתאי לוזינסקי" חזר אריה ארצה ומיד עלה להתישבות בגוש תל מונד. עוד בצבא חלם על צורת התישבות זו וניסה להשפיע גם עלי, "כי רק זוהי הדרך הנכונה בחיים".
חדשים מעטים בלבד היה חפשי לעצמו. תפקידים רבים חיכו לו. שבעה שבועות לפני האסון בא הביתה והרגיע את אמא. בפעם הראשונה שיקר לאמא, כי יישאר בת"א וכל סכנה אינה נשקפת לו. אני היחידה הייתי שידעתי את האמת: כי התגייס ל"הפורצים"...
אריה נולד בירושלים, ובהגינו על עיר זו - נפל. אכן, יש אריה כי שם מקומו הנכון.
אחותו - חסידה
מתוך הספר "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - מחברו

בודדים הכירו את אריה מקרוב. רבים ראו בו חבר סגור ומסוגר בעל אופי נוקשה ויהיר. אריה לא סבל את הקטנוניות שבאדם ובחברה, ולא רצה להשלים עימה. תמיד חתר לקראת משהו טוב , יפה וצודק יותר. במידה שמצא שותפים לשאיפותיו אלה - ידידותו איתם העמיקה. האחרים לא עינינו אותו, לעתים גם בז להם. מכאן המחיצה שהיתה קיימת בינו ובין הציבור.
ראיתיו בחור נאה וגבה קומה, שמבטו חד ונוקב. כל ישותו אמרה כוח והדר. אך מעולם לא השתמש בכוחו זה, אלא לבטחון הישוב בלבד. לבטחונו הספיק המבט בלבד.
נראה היה כבד תנועה, אך למעשה היו תנועותיו זריזות, עדינות ונאצלות. כאלה היות תנועותיו בעבודה, בריקוד ואפילו באימוני הג'יו-ג'יצו. יכול היה לנצל את כשרונותיו לעליה בשלבי ההצלחה, אך לא בזאת ראה את מטרת חייו. לא הופתעתי בשמעי על התנהגותו ברגעיו האחרונים; אכן, היה אריה בחור בלתי רגיל. אפילו פגז מרגמה לא שם קץ מיד לכוח איתנים זה...
חבר
מתוך הספר "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - מדוד

כשהגיע לפלוגה במדבר, היה כמעט ילד, נחבא אל הכלים, שקט וצנוע. רק עיניו שיקפו את להט ליבו ואת נפשו הסוערת. תוך זמן קצר התחבב על חבריו ומפקדיו. היה בעל משמעת, מסור לעבודתו וידע לשמור על כבוד החייל העברי שהיה אז במדים בריטיים.
כשהפלוגה יצאה לעבר הים והגיעה לאיטליה ביקש שתינתן לו האפשרות לטפל בשארית הפליטה שבמחנות, ובעיקר בנוער. בפעולתו זו קנה את עולמו. אחרי שעשה מספר שבועות במחנות הגדולים בדרום איטליה היתה שם הרגשת חג. הילדים שבו להיות ילדים ונפסקו סיפורי הזכרונות משם... נפסקה גם ההתרוצצות ללא מטרה מן הקצה האחד של המחנה לקצהו השני. נוער המחנות קבל את דמותו של הנוער בעמק ובגליל. את מיטב מרצו הקדיש לעליה ב', ובפעולתו זו גילה כושר ארגוני, ידיעה מקצועית גבוהה, ומעל לכל אומץ לב בלתי מוגבל.
התקין בעצמו תחנת כח קטנה עם משדר ב"לוע הארי" הבריטי להדרכת אוניות מעפילים ולקשר עם הארץ, ואחר המשיך בתור מכונאי ואלחוטאי בצי הצללים שהעביר את שארית הפליטה ארצה. היה מגיע לחוף המולדת לשעות מספר ויוצא בחזרה לגולה.
כשהוקפה פעם אניתו ע"י הבריטים, בהגיעה לחופי הארץ, הצליח תודות לקור רוחו ופיקודו הנמרץ להוריד את האנשים ולהציל את האניה.
במלחמת השחרור המשיך במקצוע שרצה בו עוד בצבא הבריטי, חבלנות, ובגדוד "הפורצים" של הפלמ"ח היה מן החבלנים.
הידיעה על מותו התפשטה במהירות הבזק בין חבריו לנשק במלחמת העולם ובצה"ל ובתוך קלחת הקרבות התאספו חבריו קבוצות קבוצות לכבד את זכרו, זכר חבר יקר וטהור נפש, חיל מסור לעמו וסמל לנוער הלוחם של תקופתנו.
דוד
מתוך הספר "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח