מאה ראשונה לדגניה לא בעבים מעל

תיאור הספר

מצריף העץ שהוצב בין החושות של אום ג'וני בשנת תרע"א ועד השינוי באורחות החיים השנים האחרונות - הרבה עבר על חברי דגניה. דגניה הרבתה לתעד את עצמה. מוקי צור דלה כאן מבחר מיוחד כשהוא מראיין חברים היום ומוסיף פיסות מחקר היסטורי חברתי. גם אם לא כל הדברים המוגשים כאן יהיו מוסכמים על גיבורי הסיפור, או על משקיפים אובייקטיביים, הם חלק מחשבון נפש מתמשך שעושה דגניה ועושה גם ארץ ישראל כבר מאה שנים. כריכה קשה. פורמט אלבומי. איך נראים חיים שלמים שמאחוריהם ניצבת אידיאולוגיה מוצקה, קיום לפי רעיון, רוח אנושית גדולה שקודמת לתועלת האישית ולהנאה הפרטית? בעולם האינדיבידואלי והנהנתני של היום, קשה לתפוס את מהות הקיום של מקום כמו קיבוץ דגניה, הקיבוץ הראשון, שחוגג מאה שנים מלאות מהפכות ותהפוכות. באלבום המרשים "לא בעבים מעל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, איך לא?) מנסה הכותב המוכשר מוקי צור לעקוב אחר קורותיו של המקום עתיר הסמליות ורב החשיבות הזה, שסיפורו הוא בעצם תמצית הגלגולים והשינויים שעברו על החלום הציוני מרגע הגותו ועד היום. בשפה שנוגעת בחלקים היפים בגבהים פילוסופיים, ובחלקים הפחות יפים במליציות מופרזת, מתאר צור את קורות הקיבוץ שהקיא מתוכו את המשוררת רחל רק כי דיכאונה לא תאם את רוח העליצות הכללית שחבריו הקפידו לשדר והיום נשמעת בין משעוליו גם המילה האיומה שפעם, ב- 1910 איש לא היה מעז להעלות על דל שפתיו - הפרטה. מה היו חושבים מייסדי דגניה אילו ביקרו כיום בקיבוץ, לאחר שהופרט, ואיך נראים החיים בקיבוץ הצעיר ביותר בארץ, שחבריו חיים בשתי ערים בצפון? שני ספרים על ההיסטוריה הקיבוצית שולחים גם מבט זהיר אל העתיד.