מושבתי סג'רה (אילניה) מחיי האיכרים בגליל בשנות העשרים

תיאור הספר

סיפורה של המושבה סג'רה מפיו של זלמן טפליצקי אשר גדל בה מגיל שנה בשנת 1913. הסיפור הוא סיפורה של המושבה ולא שלו. סיפורה של הסביבה ושל התקופה. סיפורם של בני המשפחה, חברים ועמיתים. מושבות סג'רה (אילניה) בשנות ה-20 היו מרכז חלוצי להתיישבות וחקלאות עברית בגליל התחתון, שכללה את המושבה הראשונה, חוות ההכשרה של יק"א, וגרעינים חקלאיים, שהתמודדו עם קשיים כלכליים וחברתיים לצד התפתחות חקלאית וביטחונית (הקמת "השומר"), ובהם חיים קשים של איכרים חלוצים, פועלים ובעלי מקצוע (כמו ד"ר זס), כפי מתואר בספר הזיכרונות "מושבתי סג'רה" מאת זלמן טפליצקי. מאפייני החיים בסג'רה בשנות ה-20: ** גרעין מתיישבים מגוון**: כללה חלוצים מהעליות הראשונה והשנייה, כולל עובדים מחוות ההכשרה החקלאית של יק"א, וקבוצות כמו סובוטניקים (נוצרים רוסים שעברו להתגייר). חקלאות וכלכלה: התבססה על פלחה (גידולי שדה) וכרמים, לצד ניסיונות לפתח משק עזר ומשק חלב, אך עם קשיים רבים. חיי חברה ותרבות: יחסים טובים בין קבוצות המתיישבים, מסיבות משותפות, תיאטרון חובבני, וחיים קולקטיביים (כמו קבוצת "החורש"). ** הגנה וביטחון**: סג'רה הייתה מרכז להקמת ארגון "השומר", עם שמירה עברית בלעדית ואירועים ביטחוניים מול ערבים, כמו התנגשות ב-1909. ** קשיים**: המתיישבים התמודדו עם מחלות (רופא המושבה ד"ר זס), חוסר תמיכה מוסדית, וקשיים כלכליים משמעותיים. ספרות תיעודית: "מושבתי סג'רה" (אילניה) של זלמן טפליצקי מתאר את החיים האינטנסיביים והחוויות של ילדות ונעורים כאיכרים במושבה בשנים אלו. ההקשר ההיסטורי של סג'רה (אילניה): הקמה: הוקמה על אדמות הכפר הערבי א-שג'רה שנקנה על ידי יק"א, והתפתחה מחוות הכשרה (1899) למושבה (1902). הפיכתה למושב (אילניה): לאחר מלחמת העצמאות, ב-1949, הורחבה החווה על אדמות הכפר הערבי שנכבש, והפכה למושב אילניה ב-1957. בקיצור, שנות ה-20 בסג'רה היו תקופה של חלוציות, עבודה קשה, בניית קהילה, והתמודדות עם אתגרי ההתיישבות העובדת בגליל, כפי שמתואר בפירוט בספרים ובמקורות ההיסטוריים.