דור מעפילים

תיאור הספר

ספרו של ד"ר הלל יפה, רופא וחלוץ בארץ ישראל של ימי העליות הראשונות. הספר המתעד את חייו מימי ילדותו. ימים ראשונים בארץ ישראל, בטבריה, בזיכרון יעקב ובמקומות נוספים. בקורו של תיאודור הרצל בארץ ישראל בשנת 1898. תקופת המגפות והמחלות הממאירות במושבות הראשונות. השתתפותו בחפירות באזור אל-עריש. בהמשך הספר, מופיע יומנו של ד"ר הלל יפה מתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. פרשת הגירוש של היהודים מארץ ישראל על ידי התורכים, פרשת הריגול בזיכרון יעקב [הכוונה למחתרת ניל"י]. פרשת הכיבוש הבריטי והחיים תחת משטר המנדט הבריטי. לקראת סוף הספר, הוכנסו מכתבים אחדים כדוגמא לרבים נוספים אשר נהג ד"ר יפה לכתוב. הספר הניתן בזה לפני הקורא, כתיבתו נמשכה כמעט כימי היישוב החדש בארצנו; תחילתו בשנת 1891, עם עלייתו של ד"ר הלל יפה ארצה, וסיומו בשנים האחרונות לחייו. זכות גדולה עמדה לו לד"ר יפה, שהיה בהיר עיניים וצופה למרחוק; אמונה גדולה באדם ורגש אחריות עצמית היו ממידותיו העיקריות, ומימי בחרותו היה נותן לעצמו חשבון הנפש מכל פעולותיו. חייו לא היו שרשרת של עובדות מקריות, אלא שורה של פעולות שמאחוריהן עמדו רצון ברור וכוונה מחושבת, שלא נתערפלו ולא נסתחפו על־ידי המקרה העיוור. מעולם לא הפכו האמצעים בידיו למטרה, כפי שיקרה לעיתים כל כך קרובות אצל “אנשי המעשה”, מתוך קוצר רוח להגשים חפצם. ואם קרה המקרה וסטה מן הקו שנטה לעצמו, מיד היה מתעורר מצפונו ולא נתן לו מנוח, עד שכיוון שוב לבו לאותה המטרה ששם לפניו. הוא היה מרבה לכתוב מכתבים לבני משפחתו, לידידים וגם לאנשים זרים, ובמכתבים האלה נתן דין וחשבון מכל אשר עשה ומכל אשר ראה בסביבתו. ומתוך שהיה מכיר את ערכם של המכתבים האלה, סידר לו ספרי העתקה של נייר דק, והיה נוהג להעתיק מכתביו לתוכם בטרם הישלחם. כך נשתמרו חמישה־עשר כרכים של מכתבים, שנכתבו משנת 1894 עד שנת 1922. מכתבים בודדים מלפני תחילתם של ספרי ההעתקה ולאחריהם נאספו וכונסו גם הם. ועוד זכות גדולה עמדה לו לד"ר יפה, שהיה עומד באמצע היישוב המתהווה, ונימים דקות יוצאות ממנו לכל המקומות שביישוב כי רופא היה האיש וידע נפש כל אדם שנפגש בו ולבו היה ער לכל הד קל שיש בו משום “פעמי המשיח”, ומגילות מכתביו הן כאותו גליון של הסייסמוגרף הרגיש, שכל רעידת אדמה קלה שבקלה אתה מוצא את רישומה בו. כשעמדנו להוציא לאור את מכתביו וזכרונותיו, היתה דעתנו בראשיתה נתונה להעלות זכרונו בלב ידידיו ומכיריו ולשים לו יד בכל מקום בארץ, שבו השאיר את עקבותיו הברוכים: בהר, בגיא, בעמק ובביצה. עמדנו להיאבק עם שר השכחה, הנורא עוד יותר משר המוות, ולהאריך את זכרונו היקר לנו, כי לא נגררנו אחר תקוות שווא, להאמין כי מן הציבור יעמדו לגאול את זכרונו. עוד חי בלבנו מאמרו על “הגיבורים בצל”, העמלים וממלאים את יעודם רשמם אובד בנשיה. אולם עם המגע הראשון בכתביו נגולה לפנינו פרשת “גאולת עם” בכל יפעתה ובריבוי צבעיה, כאשר לא ידענוה. ועל כן לא יהיה הספר הזה אך מצבת זכרון לאדם יקר שהלך לעולמו, כי אם מגילת חיים סוערת של אדם תוסס וחי, המעורה בדור גואל ונגאל על אורותיו וצלליו, על שעות עלייתו ועל שעות ירידתו. בספר הזה פזורים פה ושם שמות בלתי ידועים של אנשים שהשעה העלתה אותם למדרגת גדלות, או שנפלו במערכה בלא יודעים ורק הרופא ידע בצאתם – גיבורים בצל, אשר זכרם נשכח; ויהיה הספר הזה מעלה זכרונם לפני היישוב שכך היה רצונו של המחבר. הספר נערך בתקופה קשה. ימי עריכתו בימי “המאורעות”, וסיומו עם הופעת ספר הקלון של ממשלת המאנדאט. עריכת הספר היתה לנחמה גדולה למטפלים בו. ועם השדות הבוערים ונאקת גיבורינו הנופלים לילה לילה ויום יום, שטפו סיפורי הזכרונות, ונרשמו מעשים נועזים ותוכניות עוד יותר נועזות. עברו דמויות של אנשים נפלאים, אשר חיו על אמונתם ועל גבורתם הטהורה, ועל כן לא חתו מכול. ונפלא מכול הוא, שכל זה היה במציאות. ומאליו מתעורר הביטחון, כי אנשים כאלה עוד יקומו לנו. דופק החיים של עם מתהווה פועם בכל המעשה הזה, והוא הולך וגובר הלוך ועלה, עד היותו להלמות פטישים אדירה, אשר רעש האויב המתנכל ולחש הפתנים של מיניסטרים נוטרי־קנאה כאין וכאפס בפניה. בספר שלושה חלקים: (א) פרקי זכרונות, והם נכתבו עברית על־ידי המחבר בשנים 1934/35 ונערכו בשעתם על־ידי מר א. דרויאנוב ז“ל ונדפסו ב”מימים ראשונים", כרך ב' (1935); (ב) מכתבים שנבחרו מתוך מכתביו הרבים, רובם כתובים רוסית וצרפתית ומיעוטם עברית; (ג) יומן, שהחל בכתיבתו במארס 1917. היומן נכתב צרפתית. בתרגום ובבחירת החומר טיפלה ד"ר שרה בן־עמי־סולודר וגב' ה' יפה. בעריכת החומר טיפלו הסופרים א. ראובני, מ. אזרחי ומר רזיאל סולודר. הסופר י. ח. רבניצקי עבר על הספר והגיה אותו באחרונה. תודתנו נתונה לכל המשתתפים בעבודה זו, וביחוד לסופר י. ח. רבניצקי, שלא חסך עמל מנפשו בהגהת הכתיב והסגנון. זיכרון יעקב, סיון תרצ"ט.