דלעת - מוצב אחד בלבנון

תיאור הספר

הכתיבה הספרותית על מלחמת שלום הגליל (של"ג) ושהיית כוחות צה"ל בלבנון (יוני 1982-מאי 2000). דלה. על מלחמת לבנון הראשונה (של"ג) כתבו זאב שיף ואהוד יערי, אלוף יורם יאיר (יה יה), ולאחרונה אבירם ברקאי. על השהיה המבצעית של צה"ל בלבנון כתבו תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, ורון לשם, שתאר בדיוק רב יחסית את השנתיים האחרונות במוצב בבופור בדרום רכס עלי טאהר. מתי פרידמן, סופר ועיתונאי ישראלי-קנדי, פרסם לפני כשנה בארץ הולדתו ולאחרונה בעברית בישראל את סיפורו של "דלעת", מוצב צה"ל על תל דבשה שברכס עלי טאהר ממזרח לנבטיה, בו שירת כעולה חדש ולוחם ומפקד בפלוגת העורב של חטיבת הנח"ל בשנים 1999-1998. פרידמן עוסק בקורות המוצב בשש השנים האחרונות של היערכות צה"ל בלבנון (2000-1994), בעת שהיה יעד בולט לתקיפה על-ידי ארגון חיזבאללה (עם המוצבים בופור, עיישיה, ריחן, גלגלית, טייבה וכרכום) ומתמקד במספר אירועים קטלניים: תקיעת דגל חיזבאללה בסוללת המוצב, התקלות עיקול "בז" (כשכל 13 לוחמי כוח מארב נפגעו, נהרגו או נפצעו, מירי לוחם חיזבאללה לפני שנורה ונהרג, אסון המסוקים והיפגעות טנקים. פרידמן מיטיב לתאר את ה"שגרה" של הקבוצה הקטנה ששירתה במוצבים החודרים בלבנון באמצעות סיפור חייו הצבאיים של סמ"ר אבי אפנר ז"ל מפלחה"ן נח"ל, שנפל באסון המסוקים, זיכרונותיו האישיים וראיונות עם לוחמים מפלוגות ההנדסה בחטיבות הנח"ל וגבעתי ועורב נח"ל. הפרק האחרון מוקדש להתרשמותו של פרידמן, בעל הדרכון הקנדי, מביקורו ברכס בשנת 2002 , כאשר התוודע למקום עליו היה המוצב בעבר. התוצאה של כל החוויות מגולמת בספר מרתק, שנקרא בנשימה עצורה. שבחים למחבר, למתרגמת עליזה רז-מלצר ולעורך, רמי רוטהולץ. כתב: מאיר אמיתי, היסטוריון צבאי, מחבר חטיבת הנח"ל באסון המסוקים, 2011. תקציר הספר: זה סיפור על חיילים בחזית של מלחמה נשכחת. זה סיפור על הר גבוה בקצה רצועת הביטחון של דרום לבנון. זה סיפור על מוצב צבאי, "דלעת", שבו העבירו הלוחמים האלה את מרבית שירותם הצבאי. סביבם נוף עוצר נשימה ושקט פסטוראלי, שנקטע מעת לעת, בלי אזהרה מוקדמת. זה סיפור על חיים צעירים המיטלטלים בין רביצה מכווצת בתעלות לבין יציאה לסיורים בלב לבה של ארץ החיזבאללה. זה סיפור על דור שלם שברדיו שמע דיבורים על מזרח תיכון חדש, אבל בינתיים, עמוק בלבנון, ראה כיצד נולדת מלחמה מסוג חדש. מלחמה של מטענים ושל מצלמות ושל קרב על התודעה. מלחמה שבה החזק לא תמיד מנצח. מתי פרידמן שירת ב"דלעת", והסיפור שהוא מגולל בספר המפתיע והקורע שלפניכם הוא הסיפור שלו ושל חבריו, בני דורו, שהקיזו את דמם במלחמת שמונה־עשרה השנים של כיבוש ישראלי בדרום לבנון. מלחמה שלא קראו לה מלחמה. בדלעת תגלו את הפנים האנושיות שמאחורי אירועים גדולים. בדלעת תגלו ספר מלחמה מופתי, חריג בסגנונו, המותיר את קוראו עם חומר רב למחשבה. המהדורה באנגלית של דלעת נבחרה לרשימת 100 הספרים הטובים של השנה בעיתון "ניו יורק טיימס", ולאחד מ־10 הספרים הטובים של השנה באתר "אמאזון". מתי פרידמן הוא עיתונאי, ושימש כתב של סוכנות הידיעות הבינלאומית AP ושל המגזין "ג´רוזלם ריפורט". במסגרת עבודתו שהה, בין השאר, בלבנון, מרוקו, קהיר, וושינגטון, מוסקבה וגאורגיה. פרידמן נולד בקנדה, עלה לישראל בגיל 17, ומתגורר עם משפחתו בירושלים. ספרו הראשון של פרידמן, תעלומת הכתר, זכה בפרס סמי רוהר לספרות ובפרסים נוספים בארה"ב ובקנדה. הספר תורגם לשבע שפות.