חטיבת הראל - בניסיון לכבוש את רפיח

למעט הגדוד החמישי שפעל תחת פיקוד חטיבה 8, והגדוד העשירי שפשט על קסיימה וביר-חסנה והביא 300 שבויים לאבו עגילה, חנתה חטיבת הראל כעתודה סביב ניצנה. כאשר יגאל אלון הורה לחטיבת הנגב לסגת מסיני, הוא תגבר את חטיבת הראל בגדוד התשיעי מחטיבת הנגב, והורה לה לתקוף את רפיח מדרום, והורה לחטיבות 8 וגולני שחנו באזור גבולות, לתקוף את רפיח מצפון. יגאל אלון יצא צפונה בניסיון לשכנע את דוד בן-גוריון לאשר את המהלך הזה.
חטיבת הראל נכנסה לפעולה על פי התוכנית הנזכרת למעלה, אך התקפתה הופסקה בפקודת דוד בן גוריון והיא נאלצה לסגת.
בשלב הראשון של מבצע חורב הייתה חטיבת הראל בעתודה, למעט הגדוד החמישי. בלילה שבין ה-26 ל-27 בדצמבר נשלח הגדוד הרביעי של חטיבת הראל לתקוף את קמפ-א-שרף המנותק, ומצאו אותו ריק. ב-31.12 פשטו מחלקות מהגדוד העשירי על קסימה ועל ביר-חסנה והביאו כ-300 שבויים לאבו-עגילה. לאחר נסיגת חטיבת הנגב מסיני, התרכזה כל חטיבת הראל סביב ניצנה, והייתה שם עד לשחר של ה-2/1. הגדוד התשיעי צורף לחטיבת הראל, והוטל עליהם לכבוש את רפיח מדרום.
הכוח המצרי בסביבות רפיח היה בסדר גודל של חטיבה בצירוף פלוגת טנקים קלים ויחידת ארטילריה.
במקביל להתקפת חטיבת גולני על רפיח מצפון, בלילה שבין ה-2 ל-3 בינואר 1949 התקדמה חטיבת הראל מכיוון ניצנה לכיוון רפיח. הגדוד הרביעי, בפיקודו של דדו (דוד אלעזר), נע בראש הטור וכבש מוצבים שהוקמו בחופזה לאורך הכביש.
החטיבה החלה בסיורים והכנות לכיבוש מוצבי הצומת שמדרום לרפיח. בהמשך היום, בשעות הצהריים, קיבל הגדוד התשיעי פקודה לתקוף את מוצב ד'. בעת ההיערכות, הכוח הותקף על ידי מטוסים מצריים. 4 לוחמים נהרגו, כמה מפקדים נפצעו ומפקדים אחרים מונו במקומם. כעבור שעות, עם רדת החשכה, נכבש מוצב ד' על ידי פלוגת החר"מש מהגדוד התשיעי. למחרת, ב-11:00 תקף הגדוד התשיעי של חטיבת הנגב את משלט ה' שהגן על צומת רפיח מדרום. ההתקפה נכשלה בגלל אש נ"ט [נגד טנקים] שנורתה עליהם ותקיפות מן האוויר.
בשלב זה, הוטל על הגדוד החמישי מחטיבת הראל לתקוף בלילה את המשלטים ה' ו-ו'. בחשכה החלו 2 פלוגות חי"ר, סיירים וחבלנים לנוע באיגוף עמוק, כשבראש השורה נמצא המג"ד. המטרה הייתה לתקוף את האויב מעורפו. סופת חול עיבתה את החשכה, הניווט היה קשה, אבל פגזי טיווח סייעו לזהות את המשלט. משלט ה' נכבש על ידי פלוגה אחת, בקרב פנים אל פנים. פלוגה אחרת עברה דרך משלט ה' וכבשה, עד השעה 02:00, את משלט ו'. החבלנים פינו מוקשים וסימנו נתיב להתקדמות.
לפי התוכנית, היה על חטיבה 8 המשוריינת לנוע בלילה שבין 5/1/49 ל-6/1/49, לעבור במוצבי צומת צומת רפיח ולתקוף את המחנות של המצרים ברפיח. גדוד 82 היה אמור לחבור עם הגדוד החמישי במשלטים הכבושים על ידו (ה', ו'), להמשיך בנתיב המסומן, ולתקוף את מחנות רפיח. בשחר של ה-6/1, סופת החול עדיין השתוללה. הראות הוגבלה למטרים ספורים. ממערב למשלטים הכבושים על ידי הגדוד החמישי נשמע רעש מנועים וזחלים, מן הכיוון שהיה אמור להגיע גדוד 82 המשוריין. אלא שפיקוד החזית שינה את תוכניתו ועצר את גדוד 82, ולא דאג להודיע ולהזהיר את הגדוד החמישי. השריונים שהגיעו בחשכת הסופה לקרבת הגדרות היו מצריים. אש עזה ניתכה על המשלט. להביורים ירקו אש, חי"ר ושריון הסתערו. ההפתעה הייתה מהממת, הנסיגה הייתה מבוהלת והמחיר כבד - 3 נהרגו, 10 הוכרזו כנעדרים. מחלקת ג'יפים מהגדוד התשיעי יצאה לחפש נפגעים ומצאה כמה אנשי פלמ"ח מוטלים באפיסת כוחות. מחדל זה הוקע על ידי המטכ"ל.
בשעות אחה"צ, תקפו 3 טנקים ו-2 פלוגות של זחל"מים מחטיבה 8, את משלט ו'. גם ההתקפה הזאת נכשלה.
לאחר הכישלונות האלה, הוטל על החטיבה לחסום את מסילת הרכבת ואת הכביש מדרום לרפיח. כוח נייד של הגדוד העשירי התייצב בכביש ממזרח לרפיח. הוא איתר שיירת תחמושת שנשלחה מאל-עריש לרפיח, אך לא הצליח לחסל את השיירה, משום שכוח שריון שיצא מרפיח, סיכן אותו, והוא נסוג.
באותו זמן, תוגבר הגדוד הרביעי בתותחי נ"ט, זחל"מים וטנקים, עם חשכה נעו כוחותיו דרומה והתחפרו בין הכביש למסילת הברזל. בבוקר של ה-7/1/49 ניסו המצרים, בהתקפות שריון וחי"ר, להשמיד את המתחם הגדודי. לגדוד נגרמו כמה אבדות, אך למצרים נגרמו אבדות כבדות. רצועת עזה נשארה מנותקת. בהוראת שר הביטחון, דוד בן-גוריון, התפנתה חטיבת הראל מסיני, בלילה שבין ה-9 ל-10 בינואר 1949.