יולין אלכסנדר סשקה פוליטרוק ז"ל

נולד באוקראינה
ב-1912
עלה ב-08/1948
גוייס ב-8/1948
יחידות: הגדוד השביעי - "באר שבע"
תפקיד אחרון: קצין תרבות
שוחרר ב-1953
נפטר ב-24/12/1979

קורות חיים

אלכסנדר יולין (1912 - 24 בדצמבר 1979). קצין תרבות בצה"ל במלחמת העצמאות אשר לימים, בשנות החמישים הציע שירותיו כמרגל לשירותי מודיעין שונים; של ברית המועצות , של ארצות הברית ושל מצרים שמטעמה יצא לשליחות ריגול בישראל, בה הכשיל את עצמו כשהציע לפעול כמרגל במצרים, נעצר ונשפט. אלכסנדר יולין נולד בעיר לוצרקוב באוקראינה בשנת 1912. היה חבר בארגון הנוער הקומוניבטי הסובייטי הקומסומול. שירת כקצין בצבא האדום והשתתף במלחמת רוסיה - פינלנד בשנת 1939. במלחמת העולם השנייה השתתף בקרבות נגד הנאצים כפוליטרוק בגדוד שלחם באוקראינה. בתום המלחמה היה יולין למושל צבאי במחוז פרדוביצה בצ'כוסלובקיה כשנכבשה על ידי הרוסים. בתפקידו כמושל נתקל בשני צעירים יהודים שניסו לשכנעו להגיע לארץ ישראל ולהלחם על עצמאותה. תשובתו הייתה, לדבריו, כי אינו רוצה לערוק מן הצבא הרוסי והוא מעדיף להגיע לארץ לאחר שישוחרר כחוק. לאחר ששוחרר מן הצבא האדום, יצר יולין קשר עם אנשי ארגון הבריחה בפולין שהעלו אותו ארצה עם קבוצת אנשי גח"ל באוגוסט 1948, בימי מלחמת העצמאות. יולין גוייס לצה"ל והוצב לגדוד שבע של חטיבת הנגב של הפלמ"ח בפיקודו של עוזי נרקיס, שהיה גדוד שקלט לשורותיו עולים חדשים. יולין גויס לגדוד כלוחם והשתתף באוקטובר 1948 במבצע יואב ("מבצע עשר המכות"). במבצע זה הוא נפצע ואושפז בבית חולים. לאחר מכן השתתף במספר פעולות נוספות. יולין לא מונה רשמית לקצין תרבות (במינוח הנוכחי- קצין חינוך) אך בפועל הוכר על ידי חבריו ככזה משום שנהג להלהיב את הלוחמים בזמן הקרב בסיסמאות מן הצבא האדום ששאג, כדוגמת "למען המולדת !" ו"למען סטלין !". באוקטובר 1948, לאחר כשלון ההתקפה של גדוד שבע על עיראק אל-מנשיה (על חורבותיה הוקמה לימים העיר קרית גת), עודד יולין את רוחם של הלוחמים כשחרת על קיר את הכתובת "גדוד 7 - קום יקום" והחל בהוצאת דף קרבי. יולין השתתף במבצע עובדה והפעם כקצין תרבות (הפעם במינוי בפועל), בפלוגתו של אברהם אדן והונצח בתמונה הידועה של הנפת דגל הדיו באום - רשרש היא אילת ב 10 במרץ 1949 (יולין הוא האיש השמאלי בקבוצת מניפי הדגל והוא מצולם מאחור). מאותו אירוע היסטורי נותר גם צילום של יולין כשהוא פוסע אל תוך מימי ים סוף כשהוא עירום כביום היוולדו, זולת כובע ה"היטלמאכר" שעל ראשו. הלוחמים כינו את יולין בכינוי "סשקה פוליטרוק". הכינוי היה מעין כינוי חיבה אך הייתה בו גם נימה של זלזול, כלפי "פוליטרוק" שמעמדו לא היה כמעמדם של קציני התרבות הנודעים של מלחמת העצמאות, דוגמת בני מרשק ואבא קובנר. יולין נודע כמנסה להתרועע עם מפקדים בכירים בצה"ל וניצל הזדמנויות להצטלם בחברת קצינים ואישי שלטון בישראל כיגאל אלון, יצחק שדה ודוד בן גוריון. עם תום מלחמת העצמאות בשנת 1949 שוחרר יולין מצה"ל. הוא לא מצא את מקומו בחיים האזרחיים וחזר לצבא כמתגייס לשירות קבע. באפריל 1952 סיים יולין קורס קצינים ונשלח לגוש רמלה של ההגנה המרחבית כסגן מפקד הגוש. יולין המשיך לשרת בצה"ל עוד זמן לא רב ולבסוף, במרץ 1953 הסתבך עם אישה צעירה ,עובדת אזרחית, והואשם בתקיפתה. הוא הועמד לדין צבאי, דרגתו נשללה על תנאי, וחוזהו לשירות קבע הותר קודם זמנו. בחיים האזרחיים לא עשה יולין חיל. הוא עסק בגידול חזירים ונכשל, ניסה לעסוק ללא הצלחה במקצועות אחרים וביניהם כעיתונאי. אשתו שאותה נשא לאשה בשנת 1950 עזבה אותו ולקחה עמה את בתם. במרץ 1956 יצא יולין לאירופה למצוא את מזלו בה. הוא נהג כהרפתקן. ראשית פנה לקונסוליה הסובייטית בציריך וביקש אשרת כניסה לברית המועצות, בנימוק שהוא מחפש את בתו מנשואיו הראשונים שנעלמה במלחמה, בעת שאשתו הראשונה ובנו נהרגו בהפצצה. משנענה בסירוב פנה לקהילה היהודית וביקש עזרה בהציגו עצמו שוב כפליט מברית המועצות. ועד הקהילה לא השתכנע ומסר אותו לידי משטרת הזרים השווייצרית והוא נאלץ לעזוב את שווייץ ויצא לוינה, בה פנה לקונסוליה הסובייטית והציג עצמו כמי שהתפתה על ידי הציונים לעזוב את רוסיה ועתה "חזר בתשובה" אחרי שהתאכזב מישראל וסולק, לדבריו, מן הצבא בשל היותו יוצא הצבא האדום והוא מבקש לחזור אליה. הרוסים הציעו לו לשמש עבורם כמרגל בתחנת הרדיו "רדיו אירופה החופשית" ואצל המוסדות היהודיים בווינה תמורת תשלום של 20,000 שילינג. לאחר שמסר לרוסים דו"ח על הקהילה היהודית בווינה, שלדבריו כלל מידע השאוב ממקורות גלויים, יצא למינכן. במינכן לא תם סיבובו והוא הציע בה את שירותיו לאמריקאים. הוא הועמד למבחן בגלאי שקרים ונדחה באדיבות. יולין המשיך בסבב ונחת בפריס והציע מרכולתו לנציגי מצרים. המצרים, כמוצאי שלל רב, התלהבו מכך שאדם בעל רקע צבאי בישראל מוכן לפעול למענם ושלחו אותו דרך אתונה לקהיר. בקהיר שהה יולין מספר שבועות ומסר למצרים את כל המידע שהיה ברשותו אודות צה"ל וקיבל הדרכה כיצד לפעול כסוכן בישראל. השב"כ לא חשף את יולין כמרגל, אלא שהרפתקנותו היא שהכשילה אותו. כשבועיים לאחר הגיעו לארץ הוא התייצב מיוזמתו בפני מפקדו לשעבר עוזי נרקיס שהיה אז עוזר ראש אג"מ במטכ"ל, הודיע לו בדרמטיות כי חזר ממצרים "כמרגל מצרי" והציע לשמש כסוכן כפול. עוזי נרקיס הזעיק מיד את אנשי ביטחון שדה ויולין נעצר. אלכסנדר יולין הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב על עבירת ריגול לפי פקודת הסודות הרשמיים (שקדמה לחוק העונשין מתשל"ז - 1977) וב-20 בדצמבר 1956 נדון יולין לחמש שנות מאסר. ככל הנראה נגזר עליו עונש קל יחסית, משום שנחשב על ידי בית המשפט יותר להרפתקן פזיז, אשר לדברי בית המשפט ניתן לייחס את מעשיו "לרצונו העז לחזור למעמדו הקודם שהביא לו גם כבוד וגם ביטחון כלכלי", מאשר למרגל רציני. יולין הגיש ערעור על הרשעתו לבית המשפט העליון על עצם הרשעתו וניסה לשכנע את בית המשפט "שמעשיו הונעו כולם על ידי רצון עז להיטיב עם המדינה ועם צבא ההגנה לישראל". הוא הסתמך על הודאתו המפורטת וטען (כלשון בית המשפט העליון), כי יש "בעובדה זאת כדי להראות שכל מעשיו נעשו לשם שמיים, שאם לא כן מה טעם היה מכניס ראשו בגוב האריות ומגלה דברים שאין בהם אלא להזיק לו....הרי אילו למטרת ריגול המדינה בא, היה מסתיר את כל העובדות שגילה". היועץ המשפטי לממשלה, מצידו, הגיש ערעור שכנגד על קולת העונש. ב-31 ביולי 1957 נתן בית המשפט את פסק דינו בערעור. השופט דוד גויטיין דחה בבית המשפט את טענות המערער וקבע כי המשפט הוא משפט רציני וכי התרשמותו של בית המשפט העליון שונה מזו של בית המשפט המחוזי שהקל בחומרת מעשיו של המערער וייחס אותם למניעים של רדיפת כבוד ובצע, אך בית המשפט העליון מצא לנכון שלא לשנות את גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לאחר שריצה את עונשו עבד יולין כסניטר בבית חולים בנהריה והתגורר במעלות-תרשיחא. נפטר באלמוניות בשנת 1979. הטקסט נלקח באדיבות ויקיפידיה.