אלוף שדה לנדוברג יצחק "הזקן" ז"ל

בן רבקה ויעקב
נולד בפולין
בכ"ד אב תר"נ, 1/8/1890
עלה ב-1920
גוייס ב-5/1941
יחידות: מטה הפלמ"ח
תפקיד אחרון: מפקד חטיבה - מח"ט
שוחרר ב-1949
נפטר ב-כ"ט אב תשי"ב, 2/8/1952

קורות חיים

יצחק שדה נולד בלובלין שבפולין ב-10.8.1890 להוריו יעקב ורבקה, שהיתה בתו של ר' שניאור זלמן פרדקין, רבה של לובלין, מחסידי חב"ד, שנודע בכינויו "העילוי מלאדי", או "תורת חסד". ילדותו עברה באווירה דתית קיצונית. הוריו נפרדו ויצחק נשאר בבית סבו. עם נשואיה השניים של אימו, היא באה ולקחה אותו ואת אחיו לרוסלובל בפלך סמולנסק ברוסיה. בבית זה שהיה בית מסורתי, התנער יצחק לגמרי מהאווירה הקיצונית. שם הושפע מאחיו החורגים הבוגרים ממנו שלקחו חלק בפעילות מהפכנית אנטי צארית. כן היתה עליו השפעה רוחנית עמוקה ממורו הפרטי הלל צייטלין שהקנה לו ערכים יהודיים עמוקים וערכים מוסריים, אסתטיים, וסוציאליסטים.
יצחק שהיה ילד חלש וחולני, עשה רבות לפיתוח גופו והפך לצעיר בעל כושר ספורטיבי מעולה. במלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא הצארי, הגיע לדרגת סמל, נפצע וקיבל את "צלב גריגורי הקדוש", דבר שהיה נדיר לגבי יהודים. עם נפילת שלטון הצאר, התנדב יצחק למליציה, עד להתמוטטות שלטון קרנסקי. במקביל עסק גם באתלטיקה כבדה וכתיבה עיתונאית.
בשנת 1917 הכיר יצחק לראשונה את יוסף טרומפלדור ושמע ממנו על תוכניות לכינון צבא עברי בארץ ישראל. לפני כן הוא לא שמע כלל על הציונות. יחד עם טיפוח רעיונות מהפכניים, הוא נתפס לרעיון ההגנה היהודית והתייצב אצל טרומפלדור, שאז כבר נקשרו ביניהם קשרי חברות מאד קרובים. ב-1918 התגייס לצבא האדום והוצב בפלוגה א' של הגדוד הראשון. הוא פיקד על הפלוגה והשתתף בקרבות. עם תום המלחמה, השתקע בקרים ולמד באוניברסיטת סימפרופול פילוסופיה ופילולוגיה. פגישה נוספת עם טרומפלדור שינתה את כל מהלך חייו. הוא מצטרף ל"החלוץ" בקרים. כשיצא טרומפלדור לארץ, יצחק נעשה יו"ר "החלוץ". עם הגיע הבשורה המרה על מאורעות תל חי, הוא מארגן את הקבוצה וכבר בקיץ 1920 הם מגיעים ארצה.
בסוף שנת 1920 הקבוצה מקימה את "גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור", או כפי שהוא מוכר יותר "גדוד העבודה". הקבוצה שלו מתיישבת על יד מגדל, עוסקת בסלילת כביש טבריה - צמח, בדייג ועוד. יצחק שהוא ראש הקבוצה עוסק בהכשרת עובדים והשגת עבודה. הוא יוזם את כיבוש עבודת החיצוב, שגם הוא מתמחה בה וחזר אליה כל אימת שהתפנה מעיסוקיו האחרים. במשך כל הזמן המשיך באימוני הגנה וספורט, היה בין מיסדי "הפועל". בשנת 1921 נבחר על ידי מועצת ההסתדרות כנציג הגדוד בוועד ההגנה. כבר במאורעות 1921 חדר לעובי הקורה של בעיות ההגנה. הוטל עליו לבחור אנשים ולפקד על קורס המדריכים הראשון של ההגנה. את תקופת הגדוד עשה יצחק בפלוגות, מגדל, ירושלים וגבעת החוצבים.
בשנת 1928 עזב יצחק את "גדוד העבודה" ועסק בחיצוב, בתחנת הכוח בנהריים ולאחר מכן ניהל בעתלית מחצבה שסיפקה את האבן להקמת שובר הגלים ולשאר צרכי נמל חיפה. משם עבר לניהול מחצבות בירושלים.
ב-1936 מונה יצחק להיות שומר ראשו של חיים ויצמן לתקופת שהותו של ויצמן בארץ. עם פרוץ המאורעות ב-1936 נקרא יצחק לפעילות בהגנה. הוטל עליו התפקיד של הגנת הישובים סביב ירושלים. שם התגבשה שיטתו החדשנית שחוללה שינוי בתפיסה ההגנתית בארץ. הוא מפעיל כוחות קטנים, ניידים ומפעיל את מה שהוא קורא "היציאה מהגדר". לא עוד ישיבה בעמדות לחכות לתוקפים אלא לצאת לקדם אותם, כך קמה ה"נודדת". באותה שיטה פעל גם במגדל צדק.
בשנת 1937 עם הקמת פלוגות השדה (הפו"ש) יצחק מתמנה למפקד הפלוגות. במשך כל הזמן הוא ממשיך בכתיבתו ונותן ביטוי לדעותיו, נגד ההבלגה, אך עם הקפדה על טוהר הנשק. עם פירוק הפו"ש הוא מתמנה לפיקוד על החי"ש, שהיתה יחידה לא מגוייסת.
כשהחליטה מפקדת ההגנה על הקמת הפלמ"ח, מונה יצחק למפקדה הראשון. כאן השקיע ממיטב כשרונותיו וניסיונו האישי. הוא ממשיך בכתיבתו בעיקר בטור "מסביב למדורה", שהוא חותם עליו: "י. נודד" עיקר כתיבתו זו כוונה לדור הצעיר והוא גם פתח כל כתבה: "נוער שמע". הקשר הזה עם האנשים הצעירים היה חשוב לו, כדי לחוש אותם ולהשפיע עליהם. הוא גם נהג להביא למחנות הפלמ"ח את ידידיו אנשי הרוח, במיוחד את המשורר נתן אלתרמן, שיראה ויספוג ויכתוב על הנושאים שהעסיקו את צעירי הדור. בשנת 1945 מונה יצחק לרמטכ"ל בפועל של ההגנה.
עם ההחלטה באו"ם על הקמת המדינה, התנדב יצחק לתפקיד שבעצם היה קטן על מידותיו, להיות מפקד החי"ש באיזור תל אביב. אך בגלל התנגדותו של בן גוריון, גם תפקיד זה לא ניתן לו. בכורח המציאות הופקד יצחק על המשימה שיזם, הקמת שירות המשוריינים (שמ"ש), שהיווה את הבסיס לחיל השריון. תוך הקמת השירות הוא נקרא לפעולות פיקוד קשות, הגנת משמר העמק, לאחר מכן מבצע "יבוסי". תוך מלחמת העצמאות התמנה כמפקד חטיבת השריון, חטיבה 8. החטיבה השתתפה במבצע "דני" ובקרבות הנגב. בין הישגיו הצבאיים, כיבוש משטרת עירק סואידן שעברה כבר קרבות רבים לפני כן.
בתום המלחמה נאלץ יצחק להתפטר ולא שובץ עוד באירגון המחודש של צה"ל. בשנותיו האחרונות חזר לעסוק בחיצוב והיה חבר מטעם מפ"ם בעיריית תל אביב.
ביום 20.8.52 נפטר ממחלה ממארת, והוא בן 62.

אלבום תמונות