דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

זכאי ריין אברהם ז"ל

בן מינה ואוטו
נולד בצ'כוסלובקיה
ב ניסן תרפ"ב, 1/4/1922
עלה ב-1939
גוייס ב-1947
יחידות: הגדוד השני, מטה חזית הדרום, חטיבת הנגב
תפקיד אחרון: קצין מודיעין חטיבתי
שוחרר ב-1950
נפטר ב-5/10/2007

קורות חיים

אברהם נולד באחד באפריל שנת 1922 בצ'כוסלובקיה. בין השנים 1944-1947 היה מפקד המשמר הנע בנגב. בשנת 1947 התגייס לפלמ"ח, היה בגדוד השני. משך כל שנת 1947 היה אברהם בקורסים שונים:קורס מדריכים ארצי בטופוגרפיה, קורס מ"מ בגניגר ובג'וערה. בשנת 1947-1948 היה קצין המודיעין של הגדוד השני. בשנת 1948 היה קצין הסיור בחטיבת הנגב. בשנת 1948-1949 היה קצין סיור חזית דרום, מודיעין חזית דרום. השתתף בכל הפעולות בנגב , כיבוש באר-שבע, מבצע חורב, כיבוש אילת. היה מפקד הסיור הראשון לנגב לפני מבצע עובדה. היה קצין קשר במבצע עובדה. פעילות אזרחית - היה הנציג הממשלתי הראשון באילת [היה מושל אילת]. היה סגן מנהל "אגד" בנגב והערבה. שימש כאחראי לסיורי שטח למציאת דרכים חדשות בין היתר, הדרך למכתש הקטן, הכביש המרכזי בנגב, הדרך לאילת. אברהם זכאי התגורר בגני עומר עד לפטירתו ב-5 באוקטובר 2007. דברי הספד על קברו של אבי זכאי מאת בני משפחתו: אבי זכאי - נקודות ציון בחייו אבי, יקיר באר שבע ואילת, היה אחד מותיקי הנגב. היה לו חלק בעיצוב פני הנגב בראשית דרכו, וחקר ותיעוד והחייאת ההיסטוריה של הנגב עד יומו האחרון. אבי נולד ב - 01.04.1922 להורים מינה ואוטו ריין ולאחותו הילדה, בעיר זאץ שבצ;כיה בחבל הסודטים באזור הגרמני. השם שניתן לו היה קורט ריין. עוד כשהיה בכיתה א', הצטרף לתנועת הנוער הציונית "תכלת לבן" של ה"חלוץ", ובגיל 13 כבר התמנה לראש התנועה בעירו. הוא סיפר "הסיבה הייתה שראשי התנועה - ג'ורג' והנזי נאלצו לעזוב ולא היה מישהו מבוגר שינהיג את התנועה, וכך מינו אותי לראש הקן." בתקופה זו, כבר בגיל צעיר, ובתמיכת הנס יוספטל, התגבש בו הרצון לעלות לארץ. ולשם כך עשה הכל, כולל נשירה מכוונת מלימודיו בתיכון, למורת רוחם של הוריו, ובחירה במקצוע מעשי בו יוכל לעבוד בארץ. יום לפני כניסת הגרמנים לחבל הסודטים, עזב את ביתו והצטרף להוריו שמצאו מקלט באזור הצ'כי. מאוחר יתר נודע לו שלמחרת הגיעו הגרמנים לביתו לעצרו על חלקו בהתארגנות הגופים האנטי נאצים לשמירה בעיר. אבי היה אחד מ 42 החניכים של "תכלת לבן" שנבחרו לעלות לישראל. הוריו , אוטו ומינה, אחותו , הילדה, ובתה, רות, ועוד עשרות מקרובי משפחתו האחרים נספו בשואה. ב-1939 הגיע עם קבוצתו לחיפה על גבי האנייה "שמפוליון", ומשם לקיבוץ כנרת. יחד עם עמיתיו בחברת הנוער "מרץ" של קבוצת כינרת, גר באהלים, סלל דרכים, עבד במטעים ונשא במטלות העבודה בקיבוץ, כחלק מהכשרתה של קבוצתו לקראת משימותיה בעתיד בבניין הארץ. בתקופה זו הצטרף להגנה. שתים מחוויותיו המרגשות בתקופה זו היו השתתפותו במבצע "חומה ומגדל" והקמת הישוב סרג"וני (היום שרונה) כחודשיים לאחר שהיגיע, ומיגון מפעל החשמל בֲ"נהריים". בשנת 1942 בתום תקופת ההכשרה, שכנעו אבי וחבריו את חברי קבוצתם להיות שותפים במעשה החלוצי הגדול של ההתיישבות בנגב, ולעלות להתיישבות בקומבניאת הוג' - דורות- כ20 ק"מ דרומית לנגבה שהייתה ההתיישבות הדרומית ביותר בארץ. אחרי שנדחתה בקשתו להלחם בנאצים במסגרת הצבא האנגלי, התנדב לשירות ביחידת הנוטרים, ומונה מאוחר יותר למפקד המשמר הנע - היחידה הממונעת של הנוטרים. תפקידו הרשמי כמפקד הנוטרים שימש כסות לתפקידו במחתרת - קצין הסיור של נפת הנגב במסגרת ארגון ההגנה. אבי ניצל את חופש התנועה שלו במפקד המשמר הנע כדי לבצע משימות שונות עבור ההגנה, כגון מיפוי האזור, הברחת נשק בלתי לגלי לישובים העבריים, ואבטחת מבצעי העפלה. בשנת 1946 הכריזו הבריטים על מדיניות הספר הלבן האוסרת, בין השאר, על הקמת ישובים חדשים. במוצאי יום כיפור באוקטובר 1946, יצא לדרך מבצע הקמת 11 הישובים בנגב מתחת לאפם של הבריטים. אבי ערך סיורים מקדימים בנקודות היעד, ובזמן המבצע פקד על אבטחת הקמת הישוב תקומה. אבי אהב מאוד לטייל בשטחי הנגב, ערך סיורים רבים, והכיר את הנגב כאת כף ידו. ב-1946 נבחר יחד עם עוזי נרקיס להוביל קבוצה של חוקרים וסטודנטים מהאוניברסיטה העברית לאזור מכתש רמון שבמעמקי הנגב - אזור שהיה בבחינת נעלם לישוב העברי בארץ. במלחמת השחרור שירת אבי בחטיבת הנגב, כקצין מודיעין של הגדוד השני וכקצין הסיור של החטיבה, והשתתף בלחימה מול המצרים. באוקטובר 1948 השתתף בקרב כיבוש באר שבע. אבי היה ידוע בהיכרותו העמוקה עם השטח בנגב, ופעמים רבות נקרא לעזור - לחטיבת יפתח של הפלמ"ח שהגיעה לנגב, למבצע תכנון ההתיישבות לאורך רצועת עזה ועוד. לקראת סוף 1948 עבר אבי לשרת כקצין סיור וקישור של מפקדת חזית הדרום. ב- 1949 במהלך מבצע חורב, הובילו אבי וסייריו את הגדוד הרביעי בחטיבת הראל של הפלמ"ח לכיבוש המשלטים לאורך הכביש לרפיח. לקראת סוף ינואר, 1949, קבל אבי הוראה מיגאל אלון, מפקד חזית הדרום, לצאת להר הנגב ולחפש דרך שבה תוכל יחידה גדולה לנוע לעבר אילת. אבי יצא עם ארבעה ג'יפים, מצא דרך כזו ודווח למפקדה. בעקבות מציאת הדרך, הוחלט להתחיל את מבצע עובדה לכיבוש אילת, שבמהלכו התקדמה חטיבת הנגב בדרך שהתווה. אבי לווה את המבצע כשהוא מפקד על מטוסי הסיור של טייסת הנגב ונחת באילת לאחר כיבושה. ב-1950 עזב אבי את הצבא ומונה לתפקיד המושל הראשון של אילת. במהלך כהונתו אירח אישים רבים. בין חוויותיו המופלאות היו קונצרטים לאור הירח של הכנר הנודע יאשה חפץ, ושל הפסנתרן הנודע ליאונרד ברנשטיין. בשלוש השנים הבאות פעל אבי רבות למען הנגב בתפקידו החדש כמנהל הביצוע של ועדת הנגב. בתפקידו זה עסק למעשה בהקמת התשתיות להתיישבות בנגב, כולל סלילת דרכים חדשות לאילת, קידוחי מים בערבה, פיתוח ענף הדיג באילת, טיפול בישובים, חידוש מפעל ים המלח, וקביעת מקום לעיר חדשה - דימונה. לאחר מכן עבד אבי בחברות לחיפוש נפט שניצלו היטב את היכרותו העמוקה עם הנגב ונתנו לו אחריות על הסיורים ועבודת השטח. במלחמת קדש גויס למילואים, ושירת במחלקת המודיעין של פיקוד דרום. במלחמת ששת הימים פיקד על היחידה לתצפיות ארוכות טווח ונפצע ברגלו ממוקש מצרי. בתקופת פעילותו בנגב פגש אבי את אסתר נשא אותה לאשה ונולדו להם שלשת ילדיהם: אילת, אור-לי וגידי. בשנת 1958 הקים את משרד הנסיעות הראשון בבאר-שבע, הגדול ביותר במשך שנים רבות. במשך הזמן הפך תחום הסאמר-סקול ולימודי השפות בחו"ל לבייבי שלו, אותו טיפח ובו היה גאה במיוחד. עבורו עשייה הייתה תמיד צריכה להיות בעלת משמעות שמעבר לפרנסה בלבד. השילוב בין חינוך לתיירות שבה אותו. במשך שנים רבות היה פעיל בהתאחדות סוכני הנסיעות ואף קבל את אות יקיר ההתאחדות בטכס מרגש עם סיום פעילותו. אבי פעל להנצחת פעילותה של חטיבת הנגב. בטכס חנוכת אנדרטת החטיבה פגש את רינה, אותה הכיר מהחטיבה, שהייתה לאשתו השניה ועמדה לצדו עד יומו האחרון. אחד התחביבים העיקריים של אבי היה איסוף בולים. האוספים שלו הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם וזכו בפרסים רבים. עיסוקו בבולים הביא אותו למחקר על תולדות הדואר בנגב ובסיני, ויותר מאוחר התרחבה התעניינותו לאירועי מלחמת העולם הראשונה בנגב בכלל ובכיבוש באר שבע בפרט. אבי הפך לאחד המומחים בנושא, כתב מאמרים רבים והוזמן להרצות בפני פורומים שונים. הוא יצר אוסף נדיר של פריטים ממלחמת העולם הראשונה, ויזם את הקמת העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל. את אהבתו לבולים חלק עם בנו גידי. וגידי הכניסו לעולם הצפרות. גידי, שהיה טייס מסוקי קרב, נהרג ב-1990. אבי פעל להנציח את זכרו בהקמת פארק צפרות בגן הזואולוגי של באר שבע, וחכה בהתרגשות לטכס חנוכת הסכר של הגן שנועדה להיערך ביום השנה למותו של גידי, בחנוכה הקרוב. ספרי זיכרונותיו ואלבומי תמונותיו שזורים בשמות ופנים של אישים שעצבו את ההיסטוריה של מדינת ישראל: דוד בן גוריון, יצחק רבין, משה דיין, יגאל אלון, עוזי נרקיס, גנדי, ברן, צ'יזיק, מאיר פעיל, אברהם הרצפלד, אריה שלו, אורי בן ארי, יקותיאל אדם, עזר ויצמן, חיים בר-לב, נחום שריג, יצחק שדה, עמוס חורב, דדו, יצחק בן-צבי, פרופ' בראוור, פרופ' מזר, יעקב דורי, טדי קולק, נתן אלתרמן, ועוד רבים אחרים. מותו כמו חייו התאפיינו בעשייה. אבי מת בביתו בערב שמחת תורה, בסיום ישיבה של העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל. יחד אתו אנחנו מקווים שחבריו ושותפיו לדרך ימשיכו את פועלו, יגשימו את חלומותיו ובכך ימשיכו את דרכו.

אלבום תמונות