דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

סא"ל ברוקמן יצחק איציק ז"ל

בן פרידה ושמשון
נולד בחיפה, ישראל
בי"ח אלול תרפו, 28/8/1926
גוייס ב-1944
שרת בפלי"ם
יחידות: הגדוד הרביעי, פלי"ם, חיל הים, שייטת 13
תפקיד אחרון: מפקד צוות
שוחרר ב-1949
נפטר ב-כ' טבת תשעט, 28/12/2018
נקבר בחיפה אזרחי (כפר סמיר)

קורות חיים

יצחק ברוקמן (28 באוגוסט 1926- 28 בדצמבר 2018) היה קבלן עבודות מיוחדות, תושב חיפה וקצין חיל הים בדרגת סא"ל. השתתף בטיבוע אל-אמיר פארוק במלחמת העצמאות ובכל מלחמות ישראל. הקים את יחידת הנצלה ימית עם אנשי מקצוע במילואים, וטיפל באירועי הנצלת כלי שיט רבים. 
משפחה:
אביו, שמשון ברוקמן עזב בשנת 1920 את משפחתו בכפר אופוצ'נה ליד לודז' בפולין ועלה לארץ ישראל. עבד בסלילת כביש צמח טבריה, בבריכות המלח בעתלית ובמוסך הרכבת במפרץ חיפה. התמחה בבניית משאבות מים המופעלות במנועי דיזל. לאחר שנים אחדות חזר שמשון ברוקמן לבקר את משפחתו בפולין שם פגש את פרידה ממשפחת רייזווינג יחד הגיעו לארץ ישראל ובשנת 1924 נישאו. באוגוסט 1926 נולד יצחק בן בכור למשפחת ברוקמן. האב עבד מפעל נשר והמשפחה התגוררה במגורי העובדים. בגיל שנתיים עשה ברוקמן את טבילתו הראשונה כשנפל למימי נחל הקישון. בגיל חמש הפליג עם האם באנייה לביקור בעיירת משפחתה ואחרי כמה חודשים חזרו לארץ ישראל. במרץ 1935 נולד בן נוסף למשפחה גד ברוקמן. האב נעשה קבלן עצמאי ובנה את קו הדלק בין בתי הזיקוק למפעל נשר. נכנס לעסקי בניית ובנה בתים בחיפה.
ילדות פעילה: איתן צורף לנבחרת האופניים של הפועל חיפה וב-1 במאי 1938 הצטרף לקבוצת הכדורגל. ובשנת 1940 הצטרף לתנועת הנער המחנות העולים המדריך היה עזריה אלון.
בשנת 1941 החל איתן ללמוד בבית הספר הימי שליד הטכניון במגמת מכונה.
בשנת 1942 הצטרף לקבוצת הכדורסל של הפועל חיפה. עם אופניו החל להפיץ את ביטאון המחתרת "אשנב".
בשנת 1943 הצטרף לימיה של הפועל בחיפה ובמסגרתה עבר קורס מדריכי ימאות בשדות ים ובנמל העתיק של קיסריה. בשבתות יצאו להפלגות מבסיס במערב הנמל. 
בתחילת 1944 יצא עם תלמידי בית הספר הימי בספינה 'ארלוזורוב' לפורט סעיד משם המשיכו את הטיול ברכבת לאלכסנדריה.
שירות ימי מוקדם: 
בשנת 1944 עזב את בית הספר בעודו בכתה י"א והתגייס לפלי"ם [הפלוגה הימית של הפלמ"ח] וצורף לקורס מכונאים ימיים בפיקוד אברהם זכאי שנערך בקיבוץ יגור. מטרת הייתה להכין מכונאים להפלגה באניות מעפילים. עם סיום הקורס הצטרף כעוזר מכונאי בספינת הדיג "נקדימון" כדי לרכוש ניסיון. בשנת 1945 לקח פסק זמן מהשירות בפלי"ם ומונה על ידי גב' גוסטה רכב, מנהלת מחלקת הדיג של הסוכנות למדריך ימאות ודיג במושב מכמורת. בסוף השנה החל לעבוד כמכונאי במכלית בריטית "ריפאסט" שהובילה בנזין בין נמלי הים התיכון. בשנת 1946 עבד שמונה חודשים באניית הנוסעים הראשונה של חברת צי"ם "קדמה". 
בשנת 1947 חזר לפעילות בפלי"ם והדריך שני קורסי ימאים בקיסריה. בנוסף היה ממונה על השטת סירת מנוע ה"פלוקה הלבנה" ששימשה להעברת נשק, תחמושת, מזון ואנשים מהבסיס בקיסריה לנווה ים ולסידנא עלי ליד הרצליה. אחת המשימות הייתה להעביר מנווה ים את גופותיהם של שני לוחמי פלמ"ח שנהרגו בעת כיבוש כפר ג'אבע לקבורה בקיסריה. בדרך היה הכפר הערבי טנטורה שטרם נכבש. 
מלחמת העצמאות:
בפברואר 1948 הפכו ארגון ההגנה והפלמ"ח לחלק מצה"ל. איתן גויס לחיל הים ועל סמך הלימודים בבית הספר הימי והיותו מדריך ימאות ותיק קיבל דרגת סגן. הוא מונה לימאי הבכיר והאיש הטכני של יחידת החבלה הימית של הפלי"ם בשייח מוניס. במסגרת זו שוקם טורפדו ה"כריש". בהמשך מונה למפקד כלי השיט הראשון של היחידה. סירת מנוע שהייתה שייכת בעבר למשטרת המכס של נמל חיפה. בסיס הספינה היה נמל תל אביב, והשם שנתנו לה היה 'פוזה'. {[ביאור|'פוזה' היה כינויו של דוד פוזננסקי, שהיה אחד המפקדים בגדוד הרביעי שנהרג בקרבות על ירושלים.}} בתפקיד זה יצא ב-18 ביולי 1948 לחלץ גופות של אנשים שנרצחו בחוף הים של נבי רובין - כיום פלמחים. הנרצחים היו נוסעי מטוס פייפר שהגיע מבית הערבה, ונחת נחיתת אונס בגבעות בקרבת חוף הים. 
יחידת סירות הנפץ: 
באוגוסט 1948 הגיעו שש סירות נפץ מאיטליה. יוחאי בן-נון חזר לפיקוד יחידת החבלה. יצחק עלה עם היחידה שהתמקמה בטיילת בטבריה לצורך אימוני הפעלה. לצורך כיסוי נקראה היחידה "סירות הצלה" וכאילו לחיזוק הכיסוי במהלך האימון נחת בדרום הכנרת מטוס ימי ישראלי. הסירות יצאו לחילוץ אך המטוס שקע והטייסים טבעו. עם סיום האימונים תוכננה היחידה לעבור לנמל יפו. יצחק נשלח למספנת חיל הים בחיפה להכשיר אנייה שתוכל לקלוט על סיפונה את הסירות ולהתקין אמצעי הרמה והורדה עבורן. האנייה שנבחרה אח"י מעוז (ק-24) התאימה ליחידת החבלה, היות שהיה לה סיפון ירכתיים גדול ונמוך שאיפשר להעמיס ולהוריד את הסירות בקלות יחסית. ב-10 באוקטובר התקבלה הוראה להעביר את הסירות מטבריה ליפו ולהכינן לפעולה. ב-21 באוקטובר התקבלה הוראה לחמש את סירות הנפץ ולהעלותן לאח"י מעוז (ק-24). בעת הפלגה דרומה התגלו שתי אניות מצריות. יצחק ברוקמן היה בין חמשת הלוחמים שבחר יוחאי בן-נון לביצוע הפעולה. עוד לפני שהספיקו להוריד את הסירות לים התקבלה הודעת ביטול עקב ההפוגה שנכנסה לתוקפה ב-22 לאוקטובר בצהריים. אבל מאוחר יותר התקבלה הוראה לתקוף את האניות בגלל הפרת ההפוגה על ידי המצרים. בפעולה השתתפו 3 סירות נפץ ויצחק נהג את סירת האיסוף. זלמן אברמוב וזאב ורדי תקפו את אל-אמיר פארוק ויוחאי בן-נון יצא לעבר שולת המוקשים כאשר איתן בסירת האיסוף שט בעקבותיו. בסירת האיסוף היה גם יעקב ריטוב שתפקידו להרים בלולאת חבל תוך כדי נסיעה את הלוחמים מהמים. הלוחמים הראשונים פגעו בפארוק, והאנייה החלה לטבוע, ואולם משולת המוקשים כוונו זרקורים לכיוון סירת החילוץ ונפתחה ממנה אש מקלעים. הסירה של יוחאי בן-נון פגעה בשולת המוקשים והתפוצצה ותוך כמה שניות נאסף בן-נון וסירת האיסוף פנתה לכיוון הלוחמים האחרים כדי לאסוף אותם. שולת המוקשים שהייתה בנויה מעץ סירבה לשקוע והמשיכה לירות לעבר שובל הסירה. ברוקמן שייט בזיגזגים והצליח להגיע אל שני הלוחמים האחרים, שהיו מוקפים כבר במאות חיילים מצריים שקפצו למים מהפארוק. הלוחמים עלו לסירה. המצרים חשבו שזו סירה שבאה לאסוף גם אותם והחלו לקרוא לעברם. ברוקמן השיט את הסירה עם כל הלוחמים לאח"י מעוז (ק-24) שהמתינה במקום ההורדה. קורס סירות שני - בנובמבר 1948 מונה ברוקמן למפקד הקורס השני של לוחמי יחידת החבלה. גם הקורס הזה נערך בטבריה ונמשך חודשיים. בתחילת 1949 הגיעו עוד שש סירות מאיטליה, ועם סיום הקורס עליו הוטל על ברוקמן לקלוט אותן ולהכין אותן לפעולה.
פעילות בחיל הים:
בסיס בעתלית - בחודשים יוני-יולי 1949 התחילו לבנות ליחידה את הבסיס המרכזי בעתלית. ברוקמן מונה לקצין הטכני של יחידת החבלה. עם הצטרפות יחידת הצוללים קיבלה היחידה את שמה שייטת 13. יצחק קיבל על עצמו את התיאום של כל עבודות הבינוי לפי הצרכים המיוחדים של היחידה בבסיס שנבנה בעתלית וכן את הרכש בארץ ובחו"ל ואת האחזקה השוטפת. במסגרת אחריותו על רכש אמצעי לחימה, יצא בקיץ 1950, לאיטליה באניות חיל הים שיצאו למספנה ולתיקונים ורכש עבור הצוללים מכשירי צלילה דיסקרטיים מדגם קְרסי. מכשירים אלה שימשו שנים רבות את צוללי השייטת. בשנת 1951, בנוסף לכל תפקידיו האחרים, עסק גם בהדרכת הלוחמים החדשים והוותיקים בימאות ושימש כמפקד ספינת האימונים אח"י דרור (מ-21). בספינה זאת ערך הפלגות אימון בחופי ישראל.
פעילות אזרחית: 
בצי המסחרי:
ב־2 ביולי 1951, השתחרר מהצבא בדרגת רב-סרן. כמה חודשים אחרי השחרור עלה כעובד מכונה על אחת מאניות צי"ם שהפליגה לאנגליה במחשבה לראות שם את תערוכת הענק הבינלאומית אקספו. אך לפני הפלגת האנייה פרצה שביתת הימאים (1951) הגדולה בהנהגתם של רבי החובלים אייק אהרונוביץ' ונמרוד אשל, אנשי ההעפלה לשעבר. שערי הנמל היו סגורים. הימאים אפשרו לאיתן ברוקמן לרדת בכבוד ולהגיע בזמן לחתונתו.
מדריך ימאות:
בשנת 1952 עבד ברוקמן כשנה בחבל הימי לישראל כרכז ימי מקצועי בכל הארץ. הדריך כיתות בבתי הספר ובאגודות הספורט הימיות ונעזר במדריכים מקצועיים בשכר שהדריכו בהשטת סירות משוטים ומפרש.
קבלן בנייה:
בסוף 1952אותה שנה ביקש שמשון ברוקמן את בנו יצחק להצטרף ולעבוד יחד איתו. כקבלן עסק שמשון ברוקמן בהקמת מתקני דלק גדולים ובבניית מבנים למשרד הביטחון. בין היתר בנה את מגדל הצלילה בבסיס השייטת בעתלית. שמשון ברוקמן בנה גם בתי מגורים שבאחד מהם גרה המשפחה. באחת השבתות באוגוסט 1953, כשהיה יצחק ברוקמן בהפלגת אימונים במסגרת שירות מילואים, טבע אביו שמשון, עת ניסה להציל בחורה שטבעה בחוף דדו בחיפה. הבחורה ניצלה אך שמשון טבע למוות בגיל 51. מפקד חיל הים שלח טרפדת בפיקודו של יוסף יריב כדי להחזיר את ברוקמן לישראל. אחרי מות אביו לקח על עצמו ברוקמן את עול הפרנסה. המשיך את העבודות שהיו באמצע, טיפל בנכסים של אביו ובכל העניינים המשפחתיים. במקביל לעבודותיו פעל גם בשייטת 13 כמדריך לוחמים ונקרא למילואים כל שנה למשך ארבעים יום וכשהייתה מתיחות שירת גם תקופות ארוכות יותר.
יצחק ברוקמן עבד בכל חלקי הארץ בעבודות שיפוץ מכלי דלק גדולים ובעבודות בינוי אחרות עבור משרד הביטחון. בשנת 1956 עבד בהקמת מתקני מפעל הפוספטים ליד מצפה רמון, ובין העבודות שביצע הייתה הרמתה והצבתה של ארובה בגובה חמישים מטר ומשקל שישים וחמישה טון. אמצעי ההרמה של אז היו דלים ביותר והצריכו תכנון מדויק ותושייה רבה.
בשנת 1958 התחילו לבנות את מתקני מסוף פי גלילות. יצחק ושותפו פסח בילו בנו את אחד המכלים הראשונים עם גג צף במסוף. בשנים שלאחר מכן המשיך בעבודות שונות כולל בניית תחנות דלק ומתקני דלק לחברות דלק שונות ולמשרד הביטחון. בשנים 1965 עד פרוץ מלחמת ששת הימים היה בישראל מיתון והדבר השפיע לרעה על פעילותו העסקית של יצחק מעבודתו הקבלנית.
לוחם ומפקד בשירות מילואים:
ב־15 בדצמבר 1960 במסגרת שירות המילואים קיבל ברוקמן כתב מינוי למפקד המחנה הקטן בשייטת 13. 
כאשר פרצה מלחמת ששת הימים. גויס ברוקמן למילואים בשייטת 13 ונשלח לאילת, שם קיבל ספינת ברטראם, חוליית לוחמים מהשייטת התמקמו על ציודם בספינה. היו התרעות שמשחתות מצריות עומדות להגיע לעקבה או להפגיז את אילת. בסירה סיירו הלוך ושוב, עם שלוש סירות נפץ, מאילת עד הגבול ירדני סעודי וחזרה. לקראת סוף המלחמה הצטרף לכלי שיט בפיקודו של אל"ם אברהם בוצר לכבוש את שארם א שייח'. ברוקמן נשאר מגויס כחודשיים וסייר עם סירתו בעיקר באזור שארם א-שייח'. 
שדות הנפט בסיני:
באוגוסט 1967, לאחר שחרורו מהמילואים, הציעו לו, מנהלי נתיבי נפט, החברה שהפעילה את השדה באבו רודס, לעבוד שם כקבלן בשיקום והפעלת מכלי הדלק שנפגעו בידי חיל האוויר בזמן המלחמה. יצחק ברוקמן ושותפו פסח בילו עם צוות עובדים שיקמו ארבעה מיכלים גדולים, שיכלו לקלוט את תחילת הזרמת הדלק מהשדות הימיים והיבשתיים למיכלים. לאחר שיקום המכלים הציע המנכ"ל פרידמן ליצחק ברוקמן הישאר בתפקיד סגן מנהל השדה והמנהל הטכני. המנהל הראשי של השדה היה אלישע רואי.
בניהול שדה הנפט באבו רודס ראה את השיא של עבודותיו הקבלניות. השדה היבשתי והימי מציב כל הזמן אתגרים טכניים קשים. בזכות עבודתו עם אביו שמשון ברוקמן בבניית מיכלים, קווים ומתקני דלק, נעשה בעל ניסיון עשיר, שגם העובדים האיטלקים והאמריקאים המנוסים ידעו להעריך.
יצחק ברוקמן הוסמך על ידי חברת הביטוח לויד להעביר דוברות מקידוח לקידוח. ידע להעביר דוברות זו ליד זו במרחק של חמישה מטר זו מזו, כדי שאפשר יהיה להניח משטח הליכה ביניהן ולעבור. הכניס לעבודה בשדה את שותפו ואנשיו מהחברה הקבלנית. באוגוסט 1968 סיים ברוקמן את עבודתו בנתיבי נפט וחזר להפעיל את החברה הקבלנית הפרטית.
הנצלה בנמל אילת:: 
ב-5 בפברואר 1970 חדרו צוללנים מצריים שיצאו מעקבה לנמל הצבאי באילת והצמידו מוקשי עלוקה לשתי אניות וחמקו לעקבה בלי שיתגלו. אחת האניות הייתה הנחתת אח"י בת שבע והשנייה אניית האספקה אח"י בת גלים (ת-81). ברוקמן שבאותה העת הייתה לו עבודה קבלנית בחברת קו צינור אילת אשקלון באילת. לתכנון החילוץ גויסו מהנדסי אניות מקרב מערך המילואים. את אח"י בת שבע הושטה על ידי צוותה לחוף הצפוני הרדוד. שם באמצעות מערכת גלגלות וכבלים ובעזרת ציוד מכני כבד. נמשכה מהים ליבשה. החילוץ ארך כחודשיים, וכל זאת במסגרת המילואים.
אח"י בת גלים (ת-81) שהייתה טבועה כליל והפוכה על צדה לא הסכים לחלץ במסגרת המילואים, אלא כקבלן של משרד הביטחון בשיטת קוסט פלוס. עבודת החילוץ של אח"י בת גלים (ת-81) ארכה למעלה משישה חודשים. במהלך עבודת החילוץ, ב-15 במאי 1970 פעלו החבלנים המצרים שוב באילת. הניחו מטעני חבלה בקרבת האנייה הטבועה עם מנגנוני השהיה. כשירדו הצוללים לעבודה, אירעו שני פיצוצים. צולל שהיה בקרבת המטענים נהרג ו-2 הצוללים שהיו בבטן האנייה נפגעו קל. אחרי האירוע נמשכה עבודת ההנצלה לאטום את אח"י בת גלים (ת-81) הטבועה, ולהציפה. לא היה במקום מבדוק כדי להחזיר את האנייה לכשירות וראש מחלקת הים בנימין תלם הורה לגרור אותה ללב ים להטבעה.
עבודות קבלניות:
מאמצע שנת 1968 עד 1979  ביצע יצחק עבודות בינוי בהיקף גדול מאוד עבור משרד הביטחון. בשארם א-שייח' לשם כך צורף שותף שלישי, מוטי גולדברג, שעסק בעבודות מהסוג הזה. בין העבודות הגדולות שביצענו היו מזח לאניות בשארם א-שייח', מבני מגורים בבסיס חיל הים, מתקן תקשורת גדול שהגיע בחלקים מארצות הברית והורכב במקום וברכת מים מבטון בגודל של אלף מ"ק שלאחר אישור הטכניון שיצקו אותה בבטון עם מי ים.
יחידת ההנצלה  הימית:
ב־1971 נקרא יצחק אל מפקד חיל הים האלוף אברהם בוצר אותו הכיר עוד כשהוקמה בשייח' מוניס יחידת החבלה הימית. כמפקד חיל הים התרשם בוצר מחילוץ האניות הטבועות באילת. בוצר הטיל על יצחק להקים יחידה מבוססת על מתנדבים במסגרת המילואים, שתפקידה יהיה חילוץ כלי שיט ומטוסים צבאיים הטבועים בים בכל הארץ כולל בזירת ים סוף. השם יחידת הנצלה (Salvage). היחידה תוכל לפעול גם להנצלת כלי שיט אזרחיים שיוחלט לחלצם באמצעות צה"ל. 
היחידה גם תשמש כיחידת איסוף כלי שיט ימיים, צבאיים או אזרחיים, בזירה הימית. נקבע שאנשי היחידה יהיו ממערך המילואים של חיל הים, על כל יחידותיו, מתנדבים בלבד. המקצועות שדובר בהם היו קציני ים בתחום מבצעים, פיקוד ושליטה, רבי חובלים בצי הסוחר, קציני מכונה עם תעודות של מהנדסים, קצינים עם תעודות בודקים מוסמכים, צוללים, מכונאים, מסגרים, חשמלאים ובעלי מקצועות אחרים. 
היחידה הייתה כפופה ישירות למפקד חיל הים. מיקום היחידה נקבע בבסיס חיפה; אבל הניהול המעשי שלה היה בבית משפחת ברוקמן כשרוחמה ברוקמן קיבלה את ההודעות על הצורך בהפעלת היחידה. הפיצה ישירות לאנשים וכינסה את אנשי היחידה למקום הנדרש. היחידה כללה כ-50 מתנדבים ממילואי חיל הים שכל אחד חתם על הסכמה להתייצבות בתוך יממה מקריאה.
במלחמת יום הכיפורים:
למחרת יום הכיפורים גויס כל צוות היחידה, ונשארו מגויסים 180 יום. כל העת בזירת סיני וים סוף. במהלך המלחמה חילצו את גשר התמסחים ששקע בתעלת סואץ. חילוץ אחר נעשה בים התיכון את אח"י חנית (סער 3) שעלתה על החוף. יחד עם כלי השיט של זירת ים סוף הגיעה היחידה לנמל עדבייה שנכבש שעות אחדות קודם לכן בידי גדוד הטנקים 195 . כאן נעשתה עבודת הנצלה והשתלטות על טרפדת K-123 שהובאו לישראל. 
כהערכה להישגי היחידה העלה ב-7 במאי 1974 הרמטכ"ל מרדכי גור את ברוקמן לדרגת סא"ל כמפקד יחידת הנצלה ימית. 
בחודש מאי 1991 חגגה יחידת הנצלה ימית את שחרורו של ברוקמן משירות מילואים. במסיבה נכחו כל אנשי היחידה ומפקד חיל הים מיכה רם ומפקדי החיל בעבר בנימין תלם ואברהם בוצר.
בריאות:
בשנת 1957 קיבל יצחק ברוקמן התקף אולקוס קשה. האירוע קרה בדרכו לנגב ונכנס לטיפול בבית חולים אסותא. 
ב-5 בנובמבר 1994 עבר ברוקמן ניתוח בברך כולל השתלת פרק.
ב-19 ביולי 2001 עבר ברוקמן אירוע מוחי טופל בבית חולים רוטשילד ובית חולים פלימן. חזר לאיתנו אך פרש מהעסקים והשאיר אותם לבנו שי ברוקמן.
בידור וסיוע לקהילה:
כאשר היה יכול סייע יצחק ברוקמן רבות לחברים שנקלעו למצוקה כספית. ב־1972 החל ביצחק ברוקמן בעיסוק חדש ומהנה, הפלגות ביאכטה לאיי יוון. זה נמשך עד 2001 והיה כרוך בהיעדרות של כשלושה שבועות מדי שנה.
משפחה ושארים:
בשנת 1949 הכיר יצחק את רוחמה ממשפחת פסלוב מעפולה ששירתה כחיילת בבית חולים צבאי בחיפה ונעשו חברים. ב-4 בדצמבר 1951. נישאו רוחמה ויצחק בחיפה במלון וינדזור במושבה הגרמנית. יצחק ברוקמן שנמצא על אנייה בנמל חיפה כשפרצה שביתת הימאים (1951) קיבל אישור מיוחד ממארגני השביתה לצאת לחתונה. לחתונה הגיע אורח כבוד מאיטליה, פיורנצו קפריוטי, המדריך האיטלקי שאימן את יחידת הסירות בתחילת דרכה. המשפחה עברו לגור ברחוב חורב בחיפה בדירה בבית שנבנה על ידי אב המשפחה שמשון. ב־12 בדצמבר 1954 נולדה לזוג בתם הבכורה אורנה. ב-22 בדצמבר 1956 נולדה בת שנייה מיכל. ב-8 ביולי 1965 נולד שי בן הזקונים. באוגוסט אותה שנה עברה המשפחה לביתם שנבנה בשכונת דניה בחיפה. אורנה ברוקמן גויסה כמקצוע קשר במפקדת חיל הים ונעשתה פקידה ראשית בשייטת 13 בתקופת גדי שפי. מיכל ברוקמן עברה קורס קצינות שליטה ושירתה כקצינה באניית האימונים אח"י נגה. שי ברוקמן גויס לחיל הים במקצוע כוון בספינת טילים. עבר קורס קצינים ואחר תקופה קצרה בשלישות נעשה קצין חבלה בשייטת 13. בשנת 1995 השתחרר מחיל הים נכנס לעבודה בחברת הבנייה. החל לבצע כמנהל פרויקטים באופן עצמאי ומשנת 2001 נעשה מנהל בפועל. יצחק ברוקמן נפטר בשיבה טובה בכ' טבת תשע"ט, 28 בדצמבר 2018 והובא למנוחת עולמים בבית הקברות שדה יהושע [כפר סמיר] בחיפה.

המידע באדיבות אתר ויקיפידיה, האנציקלופדיה החופשית.

אלבום תמונות