דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי טרייסטמן מנחם ז"ל

בן חיה ומשה
נולד בחיפה
בי"א אב תר"צ, 5/8/1930
יחידות: הגדוד השלישי
בהכשרת חולתה
תפקיד: חבלן
נפלה בפעילות מבצעית
בב' אדר ב תש"ח, 13/3/1948
מקום נפילה: איחסניה
נקבר בחולתה
בן 18 בנפלו

קורות חיים

בן משה וחיה. נולד ב-5.8.1930 בחיפה. גמר בית-ספר עממי ולמד מסגרות. מילדותו חבר בתנועת-הנוער "המחנות העולים".
לאחר סיום לימודיו בבית-הספר נכנס בעול חיי העבודה מפאת המצב הכלכלי הקשה בביתו, גם בעבודה הוכר כבחור שמח ומוכשר. בו בזמן מילא את תפקידו ב"הגנה". עם הכרזת המדינה עבר משורות הגדנ"ע לחי"ש. לאחר זמן קצר עזב את בית הוריו ויצא עם חבריו לתנועה להכשרה מגויסת שנשלחה לקיבוץ חולתא. העבודה והאימונים עשוהו לבוגר, אך נשתמרה בו שובבות הנעורים והשמחה המעודדת את האחרים. רק שבועות מספר עשה בהכשרה ובקיבוץ ולא זכה להגשים את חלומו, להיות חבר קיבוץ ולהביא אליו גם את הוריו.
פעם סח כמה קשה לו לחיות בעיר: "מה מחניק פה! הרי אין אויר לנשימה וכמה צר האופק. בכל מקום במשק, שאתה פונה בו, אתה יוצא לשדה - ולפניך מרחב". הנפש הצעירה חיפשה אחיזה שרשית בקרקע המולדת. עם הצטרפו אל הצבא אמר אל אמו: "תני לי ללכת, לא אוכל לשבת בבית בזמן שבחוץ סופה כה איומה משתוללת. מקומי שם בין הלוחמים".
התנדב לתפקיד של חבלן בפעולת-עונשין נגד הכפר הערבי איחסניה, שהיתה תגמול על הנחת מוקש בכביש ליסוד המעלה. שני יהודים נהרגו כאשר ניסו להסיר את המוקש מהכביש. לפני צאתו היה בטוח בעצמו, בקלות נשא את חומר הנפץ שעל גבו. על שפתיו נישא חיוך רחב אשר עודד רבים.
תפקיד החוליה שבה פעל מנחם, היה לטפל בבית המרכזי בכפר. מנחם היה צריך להניח את החומר ולחכות להוראת הפיצוץ. מהבית שבו פעל, נורו יריות, לאחר זריקת רימון לתוך הבית, יצא אחד מהאויבים והמטיר אש. את גרונו של מנחם, פלח כדור אחד והשני פגע בירכו. הוא נאנק עמוקות ואיבד את הכרתו. נשמתו יצאה כעבור זמן קצר, ביום 13.3.1948. גם לאחר מותו עוד ריחפה בת הצחוק על שפתיו.
נקבר בחולתא.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

מסיפורה של אם

מנחם...
אין מנחם ליגוננו הגדול. הלך ואיננו אותו עלם גא, תמיר ועליז, שהיה אהוב על הוריו, ידידיו וחבריו לעבודה. והוא אהב את העבודה, הו, מה אהבה. בילדותו, טרם היכנסו לתנועה, "עסק" בחקלאות וטיפח בחיבה צמחים שונים ושיחי נוי בערוגות, שסידר ליד ביתנו. הוא גילה כשרון עבודה מצוין ותפיסה נאה במלאכת מחשבת. עד היום שמור בבתינו מזכרת הימנו - קנקן זעיר וצלוחית מיניטורית - שי מעשה ידיו, שהקדיש לאמא...
בגיל צעיר ביותר החל לעבוד, והפועלים, שהיו במחיצתו, דבקו בו לאהבה בגלל חינו, פועל פיו, מסירותו ורעותו הנלהבת. וגם אם חמד מעשי לצון לא כיהו בו.
אולם - יותר משהיה מסור לבית, לעבודה ולהגנה בה נטל חלק פעיל, לרבות בגדנ"ע - מסור היה לתנועה - ל"מחנות העולים"; וכשנשרף הצריף בחיפה, היה מן הראשונים שקפצו לתהום הלהבות, ורק הוא הצליח לנהל את התיש הסרבן והקשה - העורף למקום מבטחים. שבוע ימים לאחר תום הלהבה הגדולה היה שרוי באבל כבד, ובקושי נתנחם גם אח"כ.
ואם לא סיים את בית ספר תיכוני ולא היה "אינטליגנט" (שם, שלא חיבבו ביותר) הרי שדרכיו והליכותיו נשאו חן בעיני אנשי ההסתדרות ותנועת העבודה, ולא יפלא איפוא, אם הוצע לו לצאת לבית הספר לפעילי ההסתדרות ולהשתלב שם בלימודים, בסופו של דבר עלול היה להיות לנושא משרה נכבדת, כגון מזכיר אגודת פועלים וכד'. אולם הוא סרב, הוא טען, שמגמת הלימודים שם תסטה מן הקו, שהיטווה לעצמו בחיים. אין הוא חפץ להישאר בעיר, ולו גם יהא מקצועו בעל תנאים נוחים ביותר ומשכורת טובה. אדיר חפצו ללכת לקיבוץ, ואם שם יאשרו את הליכתו העירה - ילך.
יצא מן הבית, מנחם שלנו, ונטל עימו את נשמתו הזכה והטהורה, את כל משא האידאלים שלו, את חזון רוחו וחלומותיו הטהורים, והעלה אותם לדרכו על מזבח האומה.
תעצומות נפש לא שיערנום היו גלומים בישותו, מהם נגלה לנו במכתב, ששלח לבני דודיו מחולתא. וזו לשון המכתב לערך:"אל תעזבו את הלימודים. אסור לכם להרהר עכשיו על צבא ומלחמה. חדלו לחשוב על שטויות אלה. הבינו, אחת ולתמיד, שאין זה עסק להיות חייל: חייל אינו רובוט, אינו ברזל - יש לו לב. הוא חושב, הוא סובל ומתענה. הוא מרגיש, שהוא רחוק מן הבית ומתגעגע לאמא. שומעים אתם? הוא פצוע בנפשו. ואתם כל זמן שאינכם נקראים לדגל אל תרוצו אליו."
כך, זוכרת אני, כתב מנחם שלנו וימים אחדים אח"כ נהרג. הוא התבגר בזמן ריחוקו מעמנו, הוא חי רגשות וחוויות זרים לו, שלא יכול לעכלם בזמן כה מועט. בטוחני, שסערת נפש קמה בו, שנשתנה... אולם סודו לקח עמו אלי קבר.
יהא זכרו ברוך..
אמו
מתוך חוברת "זכרון לתשעת חברינו", חולתא, שבט תש"ח

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - מעמיקם

את מנחם הכרתי עוד לפני שנים רבות, נער תעלולים היה, שד משחת, ידו בכל, אך גם יד כל בו. כל מקרה תעלולים ידעת, כי גם יד מנחם בדבר. חלפה הפסקה ארוכה, זמן ממושך שלא ראיתיו, ופה בהכשרה, פגשתיו שנית אותו מנחמה, כלל לא נשתנה...
בא הנה כדי להלחם, קיבל הכל ברצינות - עד כמה שיכול היה להיות רציני - רצה כל כך להיות חייל טוב, וכמה שמח, שיצא כמקלען לפעולה הראשונה.
היה נער טוב לב, חבר וידיד, הרצוי לחברה. לא אהב לחשוב הרבה, זאת השאיר לחבריו, אך ידע לשמחם ולעודדם.
שריקת דומיה, שקט שורר בין האהלים, ולפתע צעקות ושריקות. מנחמה נוכח לדעת, שנשאר לו עוד קצת מרץ מהיום, והוא הולך לבקר את איצ'ה ולהאבק עמו קצת.
מנחם, מה כואב הלב על כי הלכת והשארתנו יתומים. לך הן נכונו עוד חיים ארוכים, כי אתה הרי לא התבגרת כלל, ומה אהבת את החיים.
אכן, מנחם, משאת נפשך נתמלאה. זכית להשתקע בנוף הגליל ולהשתרש בו לנצח. אולם מה יתכווץ הלב ומה ירבה הצער, על שחלומך התגשם בצורה כה טראגית. בך, מנחם, אבידה למולדת, בן מסור ונאמן, לוחם ויוצר, אשר זכרו לא ימוש מאתנו לעולם.
ימתקו וינעמו לך רגבי עפרך בגליל, אשר כה אהבת
חברך עמיקם.
מתוך חוברת "זכרון לתשעת חברינו", חולתא, שבט תש"ח

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - מאליעזר

היה אנין, רגיש ובעל נפש רחבה. מוכן תמיד לעזור לזולת. "צבר", אך בלי קוצים, מתוק ועסיסי, ללא שמץ של יהירות, צנוע ושקט. את הדיבורים על ציונות שנא. אהב את המעשה. לכן פגשתי אותו בכל מקום שבו מפכה מפעל ציוני וחלוצי, אם זה בגיוס לעזרת המשקים בזמן "העונה הבוערת" או ב"מחנות העולים",בגדנ"ע, ומשתתף פעיל בכל הפעולות של עניני הגנה ובטחון. בן מסור היה מנחם להוריו ואהב אותם מאוד. חלומו הנכסף היה להגיע לגיל בגרות, לצאת להכשרה, להיות חבר בקיבוץ ולהעביר את ההורים אליו. כי אהבת נפש אהבם ולא יכול להיפרד מהם. פעם סח לי כמה קשה לו לחיות בעיר:"מה מחניק פה! הרי אין אויר לנשימה, וכמה צר האופק. בכל מקום במשק שאתה פונה בו, אתה יוצא לשדה - ולפניך מרחב". כך חיפשה לה הנפש הצעירה אחיזה שרשית בקרקע המולדת. והנה הגיע יומו הגדול, היום בו יצא להכשרה מגויסת, לחולתא. בבואו לחולתא התבלט מיד. כל מקום היה הראשון, כל עבודה אחראית נמסרה לידו. ובהגיע ענין ביצוע פעולות עונשין על כפר פורעים בסביבה, היה מנחם שהתנדב לתפקיד החבלן, והנה בא היום הנמהר...
אליעזר ורבה
מתוך "במעלה"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

תמונות משפחתיות

תמונות ומסמכים כלליים