דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

סגן קירשנבוים חיים חיימק ז"ל

נולד בפולין
בכ"ה אייר תרפ"ז, 27/5/1927
עלה ב-03/1948
גוייס ב-3/1948
יחידות: חטיבת הנגב, הגדוד השביעי - "באר שבע", הגדוד השמיני - "הנגב הדרומי"
תפקיד אחרון: מפקד מחלקה - מ"מ
שוחרר ב-7/1949
נפטר ב-כ"ב תמוז תש"ט, 19/7/1949
נקבר בקיבוץ נצר סירני

קורות חיים

חיים נולד ביום כ"ה באייר תרפ"ז (27.5.1927) בפולין, בראדום שבמחוז קיילצה. גדל והתחנך בעיר הולדתו. ב-8 בספטמבר 1939, שבוע מפרוץ מלחמת העולם השנייה, נכבשה ראדום על ידי הגרמנים. אלפי יהודים שהתגוררו במחוזות הקרובים הובאו לעיר, ואילו אלפים מיהודי העיר גורשו ממנה. במרס 1941 הוקמו שני גטאות בהם רוכזו היהודים. ב-4 באוגוסט 1942 הוחל בחיסול הגטו ומרבית תושביו נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה, שם נרצחו. ביוני 1944 גורשו רוב היהודים שנותרו לאושוויץ. כשהובל חיים לגטו עם כל משפחתו היה ילד רך, לא גבוה, וכבר נאלץ להתחיל לעבוד עבור גייסות הכובשים. בגטו עבד כעוזר לצלם ולידיו הגיעו גלופות שונות לפיתוח. לעתים נפל בגורלו לפתח תצלומים בהם ראה ייסורים ועינויים שעמו התנסה בהם. אך "גן העדן" אצל הצלם לא נמשך זמן רב. כשחוסל גטו ראדום חוסלה גם משפחתו של חיים. הוא ואחיו, היחידים שנותרו, נשלחו למחנה עבודה ושם מת אחיו. חיים נותר בגפו, התענה ונדד בין מחנות העבודה והריכוז בפולין ובגרמניה ובדרך נס נשאר בחיים. בשנת 1945 שוחרר על ידי צבאות בעלות הברית והוא בריא בגופו ובנפשו. עם השחרור חיים הצטרף לתנועת נוח"ם (נוער חלוצי מאוחד), שאיגדה נוער יהודי מכל המגזרים ומכל המפלגות הציוניות בשאיפה לעלות לארץ ישראל ולחיות בה חיי הגשמה. הוא עבר הכשרה חקלאית בקיבוץ בוכנוואלד שבגרינגסהוף, וכך מספרים עליו חבריו מאותם ימים: "הוא היה אז נער גבוה וצנום, בעל בלורית גדולה, עיני קטיפה שופעות עליזות ותמימות. עד מהרה התחבב על החברים ונעשה לחלק בלתי נפרד מהחברה. עליז ושמח, שר ורוקד. בשדמות גרינגסהוף התחדשו ימי עלומיו. פה הוא גדל, התפתח, התקשר בקשר אמיץ לטבע, לכפר ולקיבוץ... ממרומי העגלה היה שר, שר בלי סוף. כשהיה נכנס לאורווה בכובע הטירולי, במגפיים, רענן ושופע מרץ - כאילו היה מביא אתו את האביב". חיים עבד בכל עבודה שנדרשה בשדה: חרש וקצר והוביל בסוסיו את האלומות לגורן. אחרי יום של עבודה קשה היה לומד, מכין עיתון-חי, מארגן מסיבות עונג שבת וריקודים ועוד. אהבתו הרבה לארץ ישראל הייתה ניכרת, וכך גם חיבתו לכל הסובב אותו - חי ודומם. חברי קיבוץ בוכנוואלד עלו לארץ דרך איטליה. בדרכם בהרי האלפים עזר חיים למפגרים ולחלשים ולאחר מכן התנדב, על אף הסכנה שבדבר, לחזור לגרמניה כדי להודיע לתנועה על המצב הקשה בקיבוצי ההכשרה שבאיטליה. כעבור מספר ימים חזר, והמשיך את דרכו יחד עם החברים. הקבוצה העפילה לארץ ישראל באוניית המעפילים "מורדי הגטאות". האונייה, שאורגנה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה", הפליגה ביום 13 במאי 1947 מנמל מטפונטו שבאיטליה כשעל סיפונה 1,457 מעפילים ממדינות מזרח אירופה - ניצולי מחנות וחברי תנועות נוער. לא הרחק מחוף תל אביב זוהתה הספינה על ידי הבריטים, ובשל סירובה להישמע להוראותיהם ננגחה על ידי משחתות שאף התיזו עליה סילוני מים, הטילו רימוני גז מדמיע והנחיתו לתוכה חיילים. משך שלוש שעות התנהל באונייה קרב פנים אל פנים. אחד-עשר יום לאחר צאתה לדרך נגררה הספינה לנמל חיפה, המעפילים הועברו לספינת גירוש ושולחו לקפריסין. בעת שהותו במחנה הגירוש התגייס חיים ל"הגנה", עבר קורס מדריכים ובמסירות והתמדה הדריך בחורים ובחורות לקראת תפקידיהם בארץ. בסתר, כשאימת השומרים מרחפת עליו, אימן חברים בנשק והיה הראשון שהניף את הדגל הלאומי בעמדות. בתחילת 1948 השתתף חיים בחפירת מנהרה מתחת לגדרות המחנה, הצליח להימלט ובראשית מרס 1948 הגיע לארץ. מיד בבואו התנדב לפלמ"ח, עבר קורס מפקדים ועלה לדרגת סגן. הוא הצטרף לגדוד השביעי ובחודשים הבאים השתתף בליווי שיירות לירושלים, בקרבות על הקסטל ובפריצת הדרך לנגב, בקרב על עיראק-סואידן וביר-עסלוג' ובכיבוש אילת. בכל הקרבות הצטיין באומץ רוחו, מרצו ויוזמתו. היה אהוב מאוד על אנשיו ומפקדיו, אשר נתנו בו את אמונם המלא. חיים היה איש של שלום ועבודה, ואף בסערת הקרבות לא שכח את חזונו ונשאר נאמן לחברה ולקיבוץ. כשחבריו מגרמניה התיישבו בקיבוץ בוכנוואלד (כיום - נצר סירני) הצטרף אליהם. היה מתעניין בכל הנעשה בקיבוץ ותכנן להשתחרר מהצבא, ולו גם באופן זמני, כדי לעבוד בקיבוצו. את ימי חופשתו בילה בקיבוץ, בין חבריו, והרגיש עצמו בבית. במאי 1949 הועבר חיים לגדוד השמיני, וזמן קצר אחר כך הוצב לשרת כמפקד כוח בהרי אילת. ביום כ"ב בתמוז תש"ט (19.7.1949) עלה בשדה התעופה באילת על מטוס צבאי קל ויצא לסיור כדי להכיר טוב יותר את הסביבה. זמן קצר לאחר ההמראה נפל המטוס והתרסק באזור ואדי ג'ירפאי (כיום נחל גרופית, מצפון לאילת). בהתרסקות נהרגו שני הנמצאים במטוס, חיים והטייס אליעזר פדר. חיים היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוצו, נצר סירני. במלאות שלושים למותו של חיים הוציא קיבוצו חוברת לזכרו. דף זה הועתק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך על-ידי משרד הביטחון.

אלבום תמונות