דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

כהנא-כרמון כהנא עמליה ז"ל

בת שרה וחיים
נולדה בקבוץ עין חרוד, ישראל
ב-1926
גוייסה ב-1948
שרתה בפלמ"ח
יחידות: חטיבת הנגב, מטה, פלוגת מפקדה
תפקיד אחרון: קשרית
שוחררה ב-1949
נפטרה ב-י' שבט תשעט, 16/1/2019
נקברה בכפר סבא

קורות חיים

עמליה נולדה בשנת 1926, בקיבוץ עין-חרוד, ארץ-ישראל. אביה היה מצאצאי הבעש"ט, שעשה עלייה לארץ, בגפו, בשנת 1912, היה מאנשי העלייה השנייה וממייסדי עין-חרוד. עמליה גדלה בתל-אביב, למדה בביה"ס תל-נורדוי, בגימנסיה "שלווה" ובגימנסיה "הרצלייה". לימודים אקדמאיים למדה באוניברסיטה העברית, [ספרות עברית, לשון, מקרא, חינוך וספרנות]. במסגרת אוניברסיטת לונדון, למדה תולדות האומנות - לימודי חוץ ב"נאשיונל גלרי". הינה בעלת תואר מ"א בלשון עברית, במקרא ובספרות עברית [האוניברסיטה העברית]. כמו-כן היא בוגרת ביה"ס לספרנות של האוניברסיטה העברית. בנעוריה, הייתה עמליה פעילה בתנועת-הנוער "השומר-הצעיר", ובעיתון התנועה "על החומה". הייתה חברה ב"הגנה". בזמן מלחמת העצמאות, שרתה כסטודנטית בסביבות רמת-רחל. עמליה התגייסה לפלמ"ח בסתיו 1948 והצטרפה לחטיבת-הנגב. במסגרתה השתתפה במבצעים שונים: במבצע "יואב" , כיבוש באר-שבע, במבצע "חורב" ובמבצע "עובדה". את המברק המפורסם, המודיע על כיבוש אילת [אום-רש-רש], כתבה עמליה. המברק מופיע באנציקלופדיה העברית כתוב בכתב ידה . לאחר המלחמה, השתחררה מהשרות. פעילותה האזרחית - אחרי השחרור לימדה בכתות העל-יסודיות בבן-שמן. בנובמבר 1950 נסעה ללונדון, שם עבדה כמזכירה בפדרציה הציונית, בהמשך עבדה גם בצירות ישראל. בלונדון נישאה והקימה משפחה. בשנת 1958 היא חזרה ארצה עם בני משפחתה. התחילה לעבוד כמורה לאנגלית וכספרנית באוניברסיטת ת"א ובמכון הנפט. משנת 1981 עד שנת 1988 היא הנחתה בסדנאות לכתיבה. הייתה חברה במועצה לספריות ציבוריות של משרד החינוך והתרבות ובוועד ארגון מסיימי האוניברסיטה. עמליה הינה סופרת - אמנית הסיפור הקצר , הנובלה והרומן . כמו- כן היא כותבת גם מסות, מבקרת, מרצה, ונחשבת ליוצרת חשובה בספרות העברית החדשה. את סיפוריה הראשונים התחילה לכתוב בשנת 1955 . סיפור ראשון מפרי עטה ראה אור, שלא בידיעתה, ב"משא" וב"אורלוגין" בשנת 1956. בשנת 1964 זכתה בפרס "אמות". בהמשך, קובץ סיפוריה "בכפיפה אחת" הוצא לאור על ידי ספרית-פועלים. עמליה ממשיכה בכתיבה. ספרה "וירח בעמק איילון" ראה אור בשנת 1971. אחריו כתבה את "שדות מגנטיים" [1977], "למעלה במונטיפר" [ב-1984 , זהו רומן ושני סיפורים נלווים], "ליוויתי אותה בדרך לביתה" [1992], "כאן נגור" [ב-1996 חמש נובלות ], "רמברנדט אמרנו" קובץ מסות. בשנת 1971, זכתה בפרס היצירה של קרן ראש-הממשלה [באותו פרס היא זוכה שוב בשנת 1980 וב-1993]. בשנת 1985 זכתה בפרס ברנר, בשנת 1994 זכתה בפרס ביאליק [מטעם עירית תל-אביב]. בשנת תש"ס - 2000, זכתה בפרס ישראל. עמליה זכתה בעוד מספר פרסים על יצירתה. היא מרבה לעסוק בפעילות ציבורית, וחברה במועצות שונות. הוזמנה להרצות בבמות שונות באוניברסיטאות בארץ ובארה"ב. הייתה סופרת-אורחת בסמינרים שונים בארץ ובעולם. עמליה אם לבת, רעיה ג'ונס ולשני בנים, עידו וחגי. עמליה כרמון התגוררה בתל-אביב עד לפטירתה בשיבה טובה ב-16 בינואר 2019. עמליה הובאה למנוחת עולמים בכפר סבא.

התמונה באדיבות ערוץ יו טיוב, מרכז הספר והספריות.

אלבום תמונות