דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

טוראי מואב מילשטיין רם ז"ל

בן שרה ואברהם
נולד בקבוצת כנרת, ישראל
ב-24/6/1930
גוייס ב-1946
יחידות: הגדוד הראשון, פל' ד', חטיבת יפתח
בהכשרת מעוז ב', 1946-1949
תפקיד אחרון: מקלען
שוחרר ב-1949
נפטר ב-30/1/1984

קורות חיים

רם נולד בחצר כנרת של הכשרת אפיקים ביום 24.6.1930, בן לשרה ולאברהם. בגיל 4 עזבו הוריו את הקיבוץ ועברו להתגורר בתל אביב. בתקופת מלחמת העולם היה אביו של רם מגויס בצבא הבריטי ואמו הייתה גננת במטולה וביבנאל. עם סיום הלימודים בבית הספר היסודי ביבנאל (1944) עזב את הבית ועבר ללמוד בפנימייה של חוות הלימוד בירושלים בהנהלתה של רחל ינאית-בן-צבי. בשנת 1946 התקבל ללימודים בכדורי. שם הוא וחבריו הצטרפו לפלמ"ח ועברו אימונים, וכאשר היו באמצע השנה השנייה פרצה מלחמת השחרור והם גויסו לקרב על משמר העמק, עוד בטרם מלאו לו 18. תלמידי כדורי הצטרפו להכשרת מעוז, כשמפקד המחלקה היה גנדי ומפקד הפלוגה איתמר גולני. הם היו חלק מהגדוד הראשון של חטיבת יפתח. אחרי הקרב על משמר העמק קבלו הוא וחבריו חופשה כדי לחזור ל"כדורי", לקחת את חפציהם ולהביאם הביתה, וגם להודיע להורים שגויסו. במלחמת השחרור רם השתתף בכל המבצעים והפעולות של הגדוד הראשון של חטיבת יפתח (למעט מבצע מטאטא אותו הפסיד כי לא שמע את הקריאה ברדיו). בחודש מאי 1948 יצא כל הגדוד למלכיה. הם הלכו לילה שלם ולא מצאו את המקום, עם עלות היום הם הסתתרו וחיכו לרדת הלילה בעודם סובלים מחום וממחסור במים. בלילה השני עלו למלכיה והתמקמו על גבעה שהערבים ניסו לכבוש מידי פעם. רם זכר היטב שהיה מחסור חמור במים עד שנאלצו לשתות מי גבים מזוהמים בגללי עיזים. רם שכב מאחורי סלע וירה על כל ערבי שניסה להתקרב. בצהריים התקבלה הודעה על הקמת מדינת ישראל, ואחד החברה ליד רם אמר: "מדינת ישראל נולדה היום ואנחנו נמות היום". עם רדת הלילה ירדו כל האנשים מהגבעה לוואדי אבל רם לא שמע את הוראת הנסיגה ונשאר בעמדתו כל אותו הלילה סובל מקור, מעייפות ומרעב. למחרת כאשר חזרו לגבעה הופתעו למצוא אותו בחיים בעמדה הקדמית. העלייה הזאת למלכיה לא נתקלה בהתנגדות, רק מטוס בודד הופיע והחל להטיל פצצות. החברים תפסו מחסות אבל רם, כדרכו, היה עסוק בהכנת ארוחה לחבריו ולא היה מוכן לוותר על הארוחה שהכין. הוא עקב אחרי המטוס האיטי וידע היכן תיפול הפצצה וכך התארגן והמשיך לבשל. כאשר המטוס עזב חזרו החברה וקבלו ארוחת צהריים. ב"אחרונים על הרכס" של טישלר מתוארים הקרבות על מלכיה. בין שאר הפעילויות היה רם זה שעלה עם גנדי על "אלטלנה" השרופה לבדוק אם נותר משהו מהנשק. הוא זכר היטב את מופע המשוריינים של אצ"ל מול אלה של ההגנה בחוצות תל אביב. בפעולות במרכז הארץ השתתף רם בקרבות על רמלה ולוד. שלושה ימים צרו על משטרת לוד ובלילה השלישי הערבים ברחו. בפריצה למשטרה רם היה מצויד במקלע שנלקח ממתנדב יוגוסלבי מוסלמי. בתוך המשטרה מצאו כלי חרסינה מהודרים שהיו שייכים למפקד שהיה לפי דברי העדות נאצי. רם היה משוכנע שהכשרת מעוז הייתה מוסרית וכל אחד שמר על השני שלא לקחת שלל. הוא הזכיר מספר קרבות לא קשים, של כיבוש כפרים קטנים מזרחית ללוד כולל דניאל. בכל מקום שבו שהו רם זוכר איך הכין אוכל לחברים. הוא העיד על עצמו שהיה חיל פשוט, לא שותף באסטרטגיה, אז את כל מעייניו הקדיש להאכיל את חבריו במצב המתמשך של מחסור באספקת מזון. בחודש יולי 1948, ממש ביום שהוכרזה הפוגה, שעמדה להיכנס לתוקף בשעה שלוש אחה"צ, נתקבלה החלטה לכבוש את לטרון. האנשים עלו על הזחל"מים ובראש הכוח התנהל טנק הקרומבל עם צוותו האנגלי שהיו עריקים מן הצבא הבריטי. הטנק החל לירות על המשטרה, וכל הכוח התקדם בעקבותיו. הייתה עליהם אש כזו שרם לא זכר כמותה בכל המלחמה, מרגמות, מכונות ירייה ותותחים, כאילו כל הלגיון הערבי מכסה את השטח באש עד שאי אפשר היה להרים את הראש. נראה שלא יוכלו לכבוש את המשטרה כי צריך היה להגיע אל הגדרות ולטפס על החומות כדי לאפשר לחבלנים להניח את חומרי הנפץ, וכל זה תחת אש התופת שהייתה שם. זה נראה ממש כמו התאבדות. ואז חלה תקלה בקנה התותח של הטנק. הצוות הודיע למפקדה שהטנק חייב להיסוג מחוץ לטווח האש כדי לטפל בתקלה, אבל במפקדה לא הבינו אנגלית וניתנה הוראת נסיגה כללית לכל הכוח. אמנם צוות הטנק התגבר על התקלה והטנק אפילו חזר לשטח אבל בן גוריון ביטל את הקרב. לכן רם ראה את טנק הקרומבל העומד באנדרטת השריון בלטרון כמי שהציל את חייו ממוות בטוח. (חלק מן הנתונים מבוססים על ראיון עם אורי מילשטיין מיום 27.3.82). אחרי לטרון ירדו לנגב שם השתתף בקרב על חירבת מחאז מול הצבא המצרי (ימי ציקלג של ס. יזהר). חבר מחלקתו צביקה כסה העיד שרם היה המקלען שהיטה את הכף לטובת צה"ל. הוא גם השתתף בכל הפשיטות שהגדוד ערך בנגב. בתום הקרבות הוצב לקורס כלבנים (מאלפי כלבים) במסגרת המשטרה הצבאית. עוד בהיותו בקורס הורה בן גוריון על פירוק הפלמ"ח. נוצר מצב שלא היה לרם להיכן לחזור עם תום הקורס, וכך יצא שהוא השתחרר מצה"ל מהמשטרה הצבאית וזה מה שכתוב בתעודת השחרור שלו. הוא השתחרר בדרגת טוראי. בזמן שנותר לו בין השחרור ובין נסיעתו ללימודים בארה"ב הוא עבד בעין-חוצוב (עין חצבה) בנטיעות של עצי איקליפטוס בפיקודו של עקיבא עצמון מן הגדנ"ע. בשנת 1950 נסע לקליפורניה ללמוד גידול עצי פרי סובטרופיים, עשה תואר ראשון במקצוע זה, תואר שני בסטטיסטיקה ותואר שלישי בגנטיקה. עם חזרתו ארצה נתקבל כמרצה במחלקה לבוטניקה של האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא לימד סטטיסטיקה, ציטוגנטיקה וגנטיקה של אוכלוסיות, התקדם מהר לדרגת מרצה בכיר, פרופסור חבר ופרופסור מן המניין. היה ראש המחלקה לגנטיקה והקים את המכון לגנטיקה שימושית בחוות הלימוד בתלפיות. בשנת 1976 נתמנה למנהל המחלקה לבעלי חיים במכון וולקני ולאחר שנתיים התמנה לסגנו של מנהל המכון. בשנת 1979 נבחר על ידי החוקרים במכון לעמוד בראשו אבל כמה חודשים מאוחר יותר חלה במחלה אשר ממנה לא החלים ונאלץ לפנות את מקומו למי שהיה סגנו בתפקיד . בין שלל פעילותיו, שרת רם מואב גם במילואים. עבר קורס מפקדי כיתות בשנת 1958. בין השנים 1965-1974 עסק במחקר ופיתוח [מו"פ] במשרד הביטחון, כולל שנת חל"ת מהאוניברסיטה ועבודה במשרה מלאה במשרד הביטחון בקרייה. רם נפטר ב-30 בינואר שנת 1984 והוא בן 53 בלבד. הותיר אחריו אישה, את חבר מחלקתו צביקה כסה. וחמישה ילדים בגילאי 23 עד 11 ורשימה מכובדת של פרסומים מדעיים. מסרה את הפרטים: אלמנתו, יהודית מואב.

אלבום תמונות