דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי טירס שאול פאול ז"ל

בן רוזה ויוסף
נולד בצ'כוסלובקיה - אופבה
בד' תמוז תרפ"ז, 4/7/1927
יחידות: מחלקה הדתית
תפקיד: סייר
נפל בקרב
בי' תמוז תש"ח, 17/7/1948
מקום נפילה: אבו ג'אבר
נקבר בחיפה
בן 21 בנפלו

קורות חיים

טירס שאול בן יוסף ורוזה. נולד ב-4 ביולי 1927 בעיר אופבה בצ'כיה ועלה לארץ ב-20 בדצמבר 1939. למד בבית-ספר עממי ובבית-הספר החקלאי במקוה ישראל. משסיים את לימודיו עבד בחקלאות.
בהגיעו לגיל 16 וחצי הצטרף לפלמ"ח, אם כי ניסו למנעו מכך, משום גילו הרך. לא הועילו כל השידולים כי כך החליט ולא חזר בו.
אחרי תקופת ההכשרה אפשר היה לראותו כאילו נולד פלמ"חניק וחי בזה מלידתו. כל פעולה הקשה ביותר - הוצאה לפועל בחיוך קל, ללא דיבורים רבים. כאילו מלכתחילה ידוע היה לו, שכך צריכה להיות הפעולה.
בימי התקפת הבריטים על ביריה פעל שאול בשורות הפלמ"ח הדתי והיה מראשוני המגינים שנאסרו. בהשתחררו מבית-הסוהר, בו היה כלוא כשנה, חזר למשק ושימש שומר-שדות.
שתקן היה. איש מעשה ועשוי ללא חת.
גם בהופעותיו התכופות בתל-אביב כשהיו שואלים אותו: "כיצד באת כאן שאול ?" היה עונה: "מה זאת אומרת כיצד ? הלכתי ! - מרחק כזה ? - נו מה יש ?" ובזה היתה השיחה של השתקן, נגמרת.
עם פרוץ המאורעות שמר על קו-המים בנגב כחבר בארות-יצחק. כשהדרך למשק היתה מנותקת, היה שאול מופיע בלילה ומביא לחברים דרישות-שלום מנשותיהם וילדיהם, שפונו ונשלחו לתל-אביב.
כשגויס לחטיבת-הנגב פעל כסייר. בפשיטה על אבו ג'אבר המצויה צפונית מזרחית מרוחמה, שם התרכזו "האחים המוסלמים" אשר הניעו את הבדואים לפעולה ולהנחת מוקשים, היה שאול מפקד היחידה.
בשעת ההסתערות על בית הספר שבמקום ראה שאול את אחד הבחורים, מוציא מרימון את הניצרה ועומד לזרקו פנימה אל הבית. עצרו ואמר לו: אל תזרוק, שלנו כבר בפנים. אמר לו הבחור: פתחתי את הניצרה מה עושים ? נטל מידו את הרימון ועמד לזרקו אל הגג, שממנו עוד הורגשה התנגדות-מה, בו ברגע פילח כדור את בטנו, ידו נפתחה מאליה, והרימון המשוחרר התפוצץ וריסק את שתי ידיו. את מכת המוות קיבל, כנראה, מהכדור.
הוא הובא לבית החולים ברוחמה, ושם מת ביום 17 ביולי 1948 . נקבר בבארות יצחק.
ב-16.11.1950 הועבר לחיפה.

אלבום תמונות