דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי זוארץ פדהצור "פדי" ז"ל

בן מזל ומשה
נולד בלוב
בי"ב אדר תרפ"ה, 6/3/1925
תפקיד: קצין חבלה
נפל בקרב במיבצע יואב
בי"ט תשרי תש"ט, 22/10/1948
מקום נפילה: משטרת עיראק סואידן
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 23 בנפלו

קורות חיים

בן משה ומזל. נולד ביום י"ב באדר תרפ"ה (6.3.1925) בטריפולי, אפריקה הצפונית, למשפחה ידועה ביהדות טריפולי, שואפת לעלות לציון.
חונך מילדותו ברוח ציונית. עלה לארץ עם הוריו בכ"ג בשבט תרצ"ד. אחרי גמר כיתה ז' הפסיק את לימודיו בבית-הספר העממי כדי להשתלם במסגרות מכנית.
אחרי פעילות בגדנ"ע, שירת קרוב ל-4 שנים בפלמ"ח. גמר קורס מ"כ ואימן והדריך חברים חדשים. השתתף בפעולות נועזות של הפלמ"ח בתקופת המאבק, בהעלאת המעפילים ובפיצוץ גשרים.
עם שחרורו משירות פעיל הועבר לרזרבה העירונית של הפלמ"ח (תל-אביב) ועבד בתעשית הנשק של ה"הגנה".
עם פרוץ מלחמת-השחרור נשאר מרותק למקום עבודתו. עזר להוריו ועבד למען הצבא אולם לא בשירות הלוחמים. הוא ידע כי עזרתו נחוצה לבית ולעיתים קרובות היה בא הביתה קודר ומדוכא ומספר על חבר שנהרג. אלה היו לו ימים קשים. מצפונו לא הרשהו לעזוב את הוריו אולם דם חבריו דרש ממנו להתגייס לשרות פעיל. הוא יצא לקורס חבלנים בהרי ירושלים והומלץ לקצונה.
בין פעולותיו הנועזות ביותר בחזית הנגב יש למנות, בדיקת שדה-מוקשים מצרי ובחינת שיטות המיקוש. בהרעשת משטרת עיראק א-סוידאן פקד על צוות מרגמה ושם נפל ביום י"ט בתשרי תש"ט (22.10.1948). היה קבור בכפר-ורבורג. ב- 1.10.1950 הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.
בדברי הספד של אחותו רחל נאמר בין היתר :"פדי איננו לעולם לא אראנו רוצה אני להתגבר , אולם הדמעות שמות מחנק לגרוני. יודעת אני כי "פדי" ידע את דרכו ידע לאן מוליכות צעדיו הוא עשה את מעשהו בגבורה."

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

מדברי אחיו

מן הראוי להציב יד לזכרו של פדי מעל דפי "במעלה" באשר סיסמת תנועתנו - לעבודה, להגנה ולשלום - היתה גם דרך חייו הצעירים והתוססים...
כבר בגיל צעיר, אחרי סיום לימודיו בבית הספר העממי, נאלץ פדי לחפש לו עבודה כדי לעזור להוריו ולאחיו הצעירים ממנו. כשוליה בבית מלאכה החל את חייו בעבודה ובשמחה לאין קץ הביא את פרוטותיו הראשונות שהשתכר ומסרן לידי הוריו.
הגיעו ימי מסה. והמים ימי השלטון הזר. הרבה צעירים גויסו לפי צו פנימי של הישוב ובין המתגייסים פדי וחבריו. 4 שנים תמימות בפלמ"ח (אז - "מחנה העבודה והאימונים") 4 שנים, בהם הסתגל להווי חיים חדש - עבודה במשק חקלאי, אימוני לילה, לימוד כלי הנשק היקרים כל כך, שהיו טמונים עמוק-עמוק, ספורט שימושי וקאפ"פ, מסעות ארוכים ופגישה עם נופי-ארץ שונים, ישיבה בצוותא מסביב למדורה עם ספל הקפה השחור ושירת הנעורים הסוערת -כל אלה הכניסו בו רוח חדשה, רוח של אומץ ונכונות, עוז ויזמה, רוח ללא-חת
במשך שנים אלו בהיותו רחוק מהוריו זכר אותם תמיד - אם בעבודה או באימונים, כטוראי או כמפקד כיתה, בין בימי שקט ובין בפעולות המאבק. תמיד חשב על הוריו המחכים לעזרתו ותיכנן את תכניותיו לעתיד.
בהשתחררו מהשירות הפעיל (הפך ל"רזרביסט") החל להגשים את שאיפותיו הרבות. בעבודת הבנין המפרכת ואחר כעובד בתעשיית הנשק של ההגנה במחתרת הביא סעד רב למשפחתו, שלה נשאר נאמן עד רגעו האחרון.
כשהחלה המלחמה בארץ וכל חבריו ב"רזרבה" נקראו לדגל לא גויס פדי אל החזית כי עבודתו היתה חיונית לשירות ההגנה. אולם באו ימים של מלחמה קשה ואכזרית, כשקומץ קטן עמד בגבורה כנגד פולשים רבים מבחוץ ובין הנופלים חבריו הטובים ובן דודו, שאהבו מאוד. אז תקף אותו אי שקט, עד שהלך על דעת עצמו והצטרף אל שרידי חבריו.
ואכן כעבור זמן קצר היה בין אלה שפתחו את הדרך לנגב. הוא וחבריו כחבלנים מוכשרים השתתפו בהתקפות הקשות על משטרת עירק-סוידאן ולחמו בגבורה למופת. אך באחת ההתקפות ספגה האדמה את דמו - והוא בן 23
חלל ריק שחור משחור נוצר בחוג משפחתו, שלא ידעה גבול באהבתה אותו. חלל ריק נוצר בין חבריו שאהבוהו כשם שהוא אהב אותם. אין תמורה לחלל זה ואין פיצוי לפצות את האבידה.
והיה כשנראה ונחזה בשגשוגן ובפריחתן של שממות הנגב, שלהגנתן הקדישו הוא ואחרים את שממות הנגב, שלהגנתן הקדישו הוא ואחרים את חייהם - והיתה זו נחמה לאלה ששוכלו.
אחיו השכול
ש ל ו ם

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.