דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי ברזילי ז'לז'ניאק אריה ז"ל

בן בלומה ויוסף
נולד בליטא
בי"ב תשרי תר"צ, 16/10/1929
יחידות: הגדוד השלישי
בהכשרת דפנה/הצופים ה'
נפל בקרב במיבצע יפתח
בי"א ניסן תש"ח, 20/4/1948
מקום נפילה: נבי יושע
נקבר בנבי יושע-קבר אחים
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן יוסף ובלומה. נולד ב- 16.10.1929 בקובנה שבליטא וב-1934 עלה עם הוריו לארץ. גמר את בית-הספר העירוני "תל-נורדוי", ואת הגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב, ותכנן להמשיך אחרי שנת השירות בלימוד המדעים המדויקים באוניברסיטה העברית, אולם מחיבוריו ומרשימותיו נראה שהתעניין גם במדעי-הרוח ובספרות. בחיבוריו על בעיות הזמן ועל ספרים שונים שקרא מתגלים תפיסה רחבה ומעמיקה, כוח-שיפוט בהיר והרצאה הגיונית בסדר הדברים ובמיצוי הנושא. חיבוריו בגימנסיה השתמרו כדי שישמשו מופת למחזורים הבאים. גם בחרוזים הביע הגיגים ורגשות ומתוך חיבת-יתר ליצירת משוררים שמצאו חן בעיניו היה מעתיק אותן במחברתו בציון שמות המחברים.
עזה היתה שאיפתו לבנין עתיד האומה והארץ על יסודות הצדק והטוהר הסוציאלי ואף את מעשי עצמו היה בוחן ושופט לפי קנה-מידה זה. מתוך גמישות נפשית וחיפוש מתמיד אחרי דרך השלמות לא נשאר בארגון-הנוער שנקלע אליו בראשונה והיה בו האומץ לשאת בכל התוצאות המכאיבות של חילופי מסגרת וחבורתה כשהכרתו אילצתהו לכך.
התחיל בתנועת "השומר הצעיר", עבר ל"המחנות העולים" והגיע לתנועת "הצופים", ממנה יצא בסתיו 1947 להכשרה מגויסת בדפנה, למילוי חובת שנת-השירות (ב"הגנה" שירת מגיל 15 ובשנתו ה- 16 נאסר פעם על-ידי הבריטים בשל חלוקת כרוזיה).
במכתביו להורים תיאר את האידיליה שבעבודה החקלאית והמשיך בדברי הרגעה כאלה גם לאחר שהחלה מלחמת-השחרור ועל ההכשרה הוטלו יותר ויותר תפקידים צבאיים במסגרת הפלמ"ח. לאחר זמן נודע להוריו מפי חברים שפעם שבר כדור-אויב את המשקפים שעל עיניו ובו לא פגע.
מתוך ענוה וכח רצון עז נטה שכם לכל המשימות הקשות והמסוכנות ועמד בהן.
מדברי אביו:" הוא לא היה מהקופצים בראש, אולם באופן צנוע, ללא הבלטה, היה מטה את שכמו לכל פעולה נועזת ומסוכנת, והיה מוכן להקריב את חייו."
ב-20.4.1948 עלה עם חבריו בנסיון לכבוש מידי האויב את מצודת המשטרה בנבי-יושע. בהצלחה מילא את תפקידו הראשון ופרץ את גדרי-התיל שמסביב לחצר. אחר-כך שימש כמקשר בין החבלנים שחדרו אל החצר ובין הפורצים שבחוץ. תחת מטר אש האויב עבר חמש פעמים דרך הפרצה הלוך ושוב, עד שנפגע מצרור כדורים ונפל שם. ביום 20.4.1948.
אחותו כתבה בדברי הספדה, בין היתר:" אריה היה אחי הצעיר. נפל בנבי יושע. נפילתו של אריה אירעה שבועות מעטים אחרי שבן דודו עזריה נהרג בפעולה למען אותה מטרה נעלה. שני הנערים האלה ראו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, שחרור הארץ, כמטרה הנעלה ביותר בחייהם הצעירים."
יחד עם חבריו הובא למנוחת-עולמים בקבר-האחים בנבי-יושע ב- 20.5.1948.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכרו - מאביו

הילד היה בודד במקצת, מכונס תמיד בתוך עצמו, שקוע במחשבותיו. שאף לקרירה מדעית, והיה ברצונו ללמוד באוניברסיטה ולהשתלם בפיסיקה, כימיה ומתמטיקה. אך דחה את חפצו זה עד שיסיים את שירותו בהכשרה המגויסת, בפלמ"ח בדפנה. אך הגורל רצה אחרת. בא המוות האכזרי וניתק את פתיל חייו באמצע עלומיו.
הוא לא עבר על שום הופעה בחיים בלי להתעכב ולחשוב עליה. חוש הצדק היה מפותח אצלו מאוד, והיה מוכן תמיד להלחם על מה שנראה ישר בעיניו. כבר בהיותו בן 14 היה חבר פעיל בשורה.
הוא לא היה מהקופצים בראש, אולם באופן צנוע, ללא הבלטה, היה מטה את שכמו לכל פעולה נועזת ומסוכנת, והיה מוכן להקריב את עצמו כולו. קשה לי לתאר שילדי כבר איננו, שלעולם לא אראנו עוד...
פעמים, באמצע עבודתי, או בחלומי בשנתי, הוא ניצב כמו חי לנגד עיני במצבים שונים: יש שאראנו ילד קטן המחזיק בידי ושואל את שאלותיו הילדותיות, ויש שעומד לפני עלם רחב כתפיים וגבה קומה, מבטו רציני, מהורהר, והוא שקוע בשיחה איתי ודן באיזו שאלה חברתית.
אז נדמה לי פתאום, כאילו זה רק חלום בלהות, ובהקיצי אשמע שוב צפצופו המוכר לי כל כך. הדלת תפתח ודמותו החביבה תמלא שוב את החדר...
על כן קשה עוד יותר המציאות: הידיעה כי נפסקו באמצע החיים הטהורים, המלאים שאיפות נעלות. ונשארת רק הנחמה היחידה, שהוא נפל בעד מה שהוא נשגב ויקר, שחייו וגם מותו קדושים היו.
יוסף זליזניאק (ברזלי)
מתוך הספר "לנופלים בנבי יושע"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - אמנון

דומם היה בחור שקט, קצת יוצא דופן, מאלה שלא בקלות מתמזגים עם החברים. הוא היה גבוה ובעל גוף חזק. למדנו באותו מחזור בגימנסיה הרצליה. אני בריאלית א' והוא כמדומני בחקלאית.
זכורה לי במיוחד התקופה שבילינו יחד במחנה ההכנה בקבוץ שריד, בקיץ 1947, לפני היציאה לדפנה: דומם הביא איתו פטיפון, דבר די מוזר לכשעצמו, ותקליט 'קרנבל החיות' של סן-סנס. עד היום אני זוכר אותו יושב ומותח את המנואלה של הפטיפון ומקשיב בהתרכזות לאותו תקליט בלי סוף, פעם אחר פעם, ממש משפשף אותו, בשעה שהוא לומד כל תו ורז של היצירה.
אני ממש שומע את צליל היצירה מאז ועד היום!
אמנון בן יהודה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

אריה היה אחי הצעיר. בן שמונה עשרה, מיד אחרי סיימו את לימודיו בבית הספר התיכון, נפל בשורות ההגנה בנבי יושע. נפילתו של אריה אירעה שבועות מעטים אחרי שבן דודו עזריה נהרג בפעולה למען אותה מטרה נעלה. שני הנערים האלה ראו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, תוך כדי שחרור הארץ, כמטרה הנעלה ביותר בחייהם הצעירים.
כאח ואחות היינו קרובים מאוד. הוא היה חביב ומבריק. היה לו חוש הומור מפותח ואני אהבתי והערכתי אותו. הייתה בינינו מחלוקת, כי הוא היה חבר בהגנה ואילו אני הייתי באצ"ל, אך שנינו האמנו במטרתנו ובמה שצריך להעשות.
יום אחד הוא הגיע הביתה לחופשה של שבוע, אך ארבעה ימים לפני הזמן שהיה עליו לשוב ליחידה, הוא ראה דבר מה בעיתון ומיד ארז את ציודו, ולמרות הפצרותיה של אימנו, הוא החליט לחזור ללא דיחוי אל חבריו. ליווינו אותו אל האוטובוס וזו הייתה הפעם האחרונה שראינו את אריה שלנו. הוא נהרג יחד עם חברים נוספים מנערי ההגנה בני גילו בעת שניסו לכבוש את המצודה בנבי יושע שהייתה עמדת מפתח אסטרטגית בצומת דרכים חשובה בצפון.
אנו כמשפחה חושבים על אריה בצער, אך גם בגאווה. ישראל היא שלנו בגלל ההקרבה של אנשים דוגמת אריה.
אחותו דינה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח