דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

הראל פולק משה חבלן ז"ל

בן מרים ואברהם-יונה
נולד בהולנד
ב-1930
עלה ב-1932
גוייס ב-4/1948
שרת בפלמ"ח - חטיבת הנגב
יחידות: הגדוד השביעי - "באר שבע", פל' א', חטיבת הנגב
בהכשרת נגבה (א'+ב'), השומר-הצעיר
תפקיד אחרון: לוחם
שוחרר ב-1949
נפטר ב-18/2/2018
נקבר בקיבוץ ברעם

קורות חיים

קורות חייו של משה הראל:
משה נולד בשנת 1930 בהולנד לאימו מרים ואביו אברהם יונה פולק. כשהיה משה בגיל שנתיים וחצי חזרו למושבה רחובות. בשנת 1936 נולד אחיו יצחק, יובי, ובשנת 1940 אחותו נעמי.
המשפחה ניהלה אורח חיים מסורתי, חיה ברווחה וטיילה כמה פעמים להולנד, עד תחילת שנות הארבעים, בה החלו קשיים כלכליים ואחרים. בשנת 1942 התנדב אביו לצבא ההולנדי, השתתף בפלישה לנורמנדי. בשנת 1950 הוריו התגרשו.
לאחר הבר מצווה הצטרף לתנועת השומר הצעיר, היה בגדוד "איילון" ובגיל 14 גויס ל"הגנה".
באפריל 1948 סיים את לימודיו בתיכון, חבש כובע אוסטרלי עליו היה כתוב "חבלן", ומאז כונה גם כך. נסע בטרמפים לגבעת ברנר, פגש חברים. לא היה להם מושג שהם יוצאים למלחמה. משה היה בן 17 וחצי כשגויס לגדוד 7 של חטיבת הנגב.
משה לחם במלחמת השיחרור, בה חלק מחבריו נפלו בקרבות, חלקם נפצעו. גם במהלך תקופה קשה זו, כשהיה בבאר שבע, בעיצומה של המלחמה הם בנו קן של השומר הצעיר ויחד עם חנקה הם הקימו תקליטיה. הוא העיד שהמוזיקה שנשמעה מהתקליטים החזירה את החיוך והשפיות לחייהם.
על אחרי המלחמה כתב כך: "יום בהיר אחד, בטרם נגמרה המלחמה, התהפך יוסי שוורץ בדרך וגררנו את המכונית למוסך של קיבוץ נירים שהיה בראשון לציון. כשהתחלנו לתקן את הרכב, גילינו שאין בארץ צמיגים המתאימים למודל הזה, ונאלצנו ל"החרים" שבעה צמיגים וג'נטים מן המוסך הצבאי בחצור. כן, למען מטרה "נעלה", מחרימים ציוד אפילו מצהל..."
בשנת 1949 משה הגיע לכפר בירעם עם הכשרות נגבה מסילות וחצור, יחד הם בנו את ברעם, בעבודה קשה, במסירות והתמסרות. משה היה נהג, הביא מים, נסע עם הכביסה לכבסה באיילון, הסיע יולדות ללדת ועוד ועוד. תנאי החיים היו קשים, נוסף לנהגות עבד בבניין ובהמשך במוסך במשך שנים רבות.
את מרים, אישתו, אהובתו, פגש כשהגיעה לברעם יחד עם חברת "שלהבת" בשנת 1953, יחד בנו משפחה לתפארת, משה היה מסור לאישתו, מלכת הבית. יחד טיפחו את המשפחה, בארוחות ארבע מסורתיות, בקבלות שבת קבועת, בהן מרים הדליקה נרות, ובנסיעות משפחתיות דרומה. משה נהג לבחור למרים, מירי בלשונו, את בגדיה ותכשיטיה, ואפילו את הבושם שלה... באחת מנסיעותיו הביא לה מעיל יפייפה, שהיה גדול ממידותיה, החזירו בדואר להולנד ושלחו לו חזרה במידה המדויקת...
למרים ומשה נולדו ארבעה ילדים: ירון, צור, עדי ואורן ולהם 11 נכדות ונכדים. כך הוא כותב: " המשפחה הייתה ועודנה ערך מקודש בעבורי."
משה היה מעורב בעשייה התרבותית והטביע את חותמו העמוק על החינוך המוזיקאלי בברעם, באזור, במרכז קלור, ובמקהלת הקיבוץ הארצי בה התחיל כזמר והמשיך כמנהל, במשך שנים רבות .
וכך הוא כתב: "הילדים המנגנים פרטו על מיתרי נפשי והפכו לבני טיפוחיי. אם האמנתי שהם מוכשרים, לא ויתרתי להם בקלות כשהפסיקו ללמוד ופניתי אליהם ואל הוריהם בניסיונות שיכנוע. כשראיתי אותם מתפתחים ומשתפרים, חשתי מין צביטה בלב, החמצה על לימודי הפסנתר שלי שנגדעו באיבם (....) האהבה שלי לאומנות וליופי, והבחירה שלי לראות תמיד את חצי הכוס המלאה, איפשרו לי להמשיך שנים ארוכות, להתגבר על קשיים ולדלג על המהמורות."
על משה המון סיפורים:
כשהיה בגיל 3 השתתף בחתונה במשפחה. הם ישנו בבית מלון, אחרי החתונה לאורך המסדרון הוא עשה גלגולי ראש והיה מאד עליז. בבקר שאלה אותו אימו איך היה בחתונה, הוא ענה היה נהדר, כשאתם רקדתם אני שתיתי את מה שנשאר בכוסיות...
ברחובות הייתה להם בעלת בית רעה שאיחלה לאימו שהילדים שלה יהיו כל כך חולים ולא יהיה לך כסף לרופא, משה חפר בור, שם בו תפוזים רקובים, כיסה את הבור, והתבונן עם אחיו איך בעלת הבית מכניסה רגל וטובעת...
כשחזר מהמלחמה ב שנת 48 אימו חיבקה ונישקה אותו, דודתו אמרה לאימו: מה את מחבקת כל חייל, אימו ענתה: את לא מזהה? זה קיקי...
כשהיה הולך ברחובות עם ביתו ואחייניותיו, היה אומר להן שחייבים ללכת רק על הפסים אחרת ראש העיר יכעס...
מספרים שכשהגיעו חניכי סלע לעבוד במוסך נתן להם מטאטים ואמר: קודם כל מנקים, וכן שהיה זורק פטישים, וחפצים -
משה אסף בולים מארצות שונות והביא מזכרות מטיוליו בעולם, מרים ומשה הביאו בקטן את העולם הגדול אליהם, משה הצליח לממש בחייו את יכולותיו וכשרונו, הוא הצליח להשפיע ולהטביע את חותמו המיוחד, זכורה מאד ההופעה שלו בחג השישים כששר את לו הייתי רוטשילד בעוצמת ביטוי אדירה -
אפיינו את משה רוחב האופקים, הלהט, האמוציונליות, חוסר הגבולות, האכפתיות, המסירות וההתמסרות, למרים ולמשפחה, ולדברים שהיו חשובים לו -
כך כתב משה בספר חייו: קולות מהלב "המוזיקה מלווה אותי כל חיי, מין חיידק שעובר בגנים. היא מהלכת עלי קסם, מרגשת ומפיחה בי חיים. הכישוף, לשמחתי, אינו פג עם השנים, רק הולך וגובר. האזנה למוסיקה קלאסית היא כמו עולם ומלואו, ברגעים אלה אני מוצא את השלווה וחש סיפוק שהצלחתי לשלב בין העבודה במוסך לחיי הרוח."
בשלוש שנים האחרונות, לאחר הניתוח והנפילה, משה התמודד עם מהפך שעצר אותו ממהלך חייו האינטנסיביים מאד, מרים ומשפחתו סעדו אותו באהבה ובמסירות אין קץ. משה הראל נפטר ב-18 בפברואר שנת 2018 ונקבר בבית העלמין בקיבוץ ברעם.

הפרטים באדיבות אתר קיבוץ ברעם.



אלבום תמונות