דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

סמ"ר אפוד פודים יעקב ז"ל

בן נעמי וזאב
נולד בתל אביב, ישראל
ב-24/11/1927
גוייס ב-1947
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד השלישי, פל' ב', חטיבת יפתח
בהכשרת ברוקלין
תפקיד אחרון: לוחם ונהג אוטובוס של הגדוד השלישי
שוחרר ב-1949
נפטר ב-10/1/2019

קורות חיים

יעקב אפוד  נולד להוריו נעמי וזאב בעיר תל אביב ב-24 בנובמבר שנת 1927. למד בבית ספר לבנים ברחוב אחד העם בתל אביב. בית ספר תיכון חלקי ולימודי מכונאות ב"פורד" תל אביב. עבודה במכונאות. בעליו של מוסך עם עוד 2 חברים. התגייסו יחדיו עם עוד 7 חברי נפש לפלמ"ח. חבורה של 10 חברי ילדות ונעורים מתל אביב התכנסו בקן הנוער העובד, ועם עוד צעירים מסניפים אחרים עלו לגליל, באוטובוס הראשון לחבור לשורות הפלמ"ח. הם התגייסו לשורות הגדוד השלישי של חטיבת יפתח. המסגרת הכשרת "ברוקלין", ישירות לקיבוץ דן לפיקודו של איציק הוכמן ז"ל. ביצעו אימונים ופעולות בצוותא עם הכשרת דפנה (צופים). פעולה ראשונה - הקמת חומת ביצורים בלהבות הבשן להגנה על בתי הקיבוץ ממתקפה סורית. בין האימונים והפעולות הקרביות הקבוצה פעלה לגיבוי ושמירה על קיום שגרת חיים אזרחיים נאותים. כך ליווי אוטובוס אגד משוריין, ליווי שיירות אספקת חלב מהמשקים לחלסה (קריית שמונה), פינוי ילדי רמות נפתלי. השתתפו בכל הניסיונות והקרבות לכיבוש משטרת נבי יושע (לרבות  פעולת ההסחה הראשונה כשמשימה הרדמת השומרים בשביל הגישה, בפיקוד איציק הוכמן ז"ל). לאחר כישלון הקרב הראשון  עברו לראש פינה. משם התקדמו לכיבוש צפת. אחרי הניסיון הראשון של הגדוד הראשון, הגדוד השלישי הגיע לניסיון השני, לתפקיד העלאת ה"דוידקות" למעלה באמצעות חמורים וברגל. והפעלת הדוידקה בפגיעת  ה"בול" הקריטית בכיבוש העיר. בסיום הכיבוש גילה ו"אימץ" אוצר: 2 אוטובוסים ומשאית. האחד לגדוד הראשון והשני לגדוד השלישי. ומאז נוסף ללחימה שימש כנהג האוטובוס של הגדוד. לאחר כיבוש צפת, הגדוד ירד לבסיס בסרפנד (צריפין) להפוגות. חזרה לראש פינה/הר כנען, ממטולה יצאו הלוחמים לפעולת פיצוץ גשר הליטני. ובחזרה לסרפנד. פעולות ומקומות שבדרך: נסיעות לירושלים, הכנה  לכיבוש לטרון – בוטלה לאחר היציאה. אחד הקרבות הבודדים לאור יום. מבצע דני – כיבוש לוד-רמלה. תקיפת גמזו ואל בורג'. ומשימות שונות של הגדוד.
עם פירוק הפלמ"ח שובץ בתפקידים שונים: רכש מכוניות וכנהג צבאי בחיל המודיעין שזה מכבר הוקם. שירת כשנה וחצי בקריה. לאחר השחרור, (והקמת יחידת הנהגים הממשלתית) שירת במילואים תחילה במודיעין ובהמשך השתלב בחיל הרפואה כנהג אמבולנס, תפקיד שמילא עד וכולל מלחמת יום כיפור, בסיני.
פעילות אזרחית: עולם הרכב היה למרכז חייו. נטל חלק בהקמת יחידת הנהגים הממשלתית לתקופה של שנתיים עד 1952. נהג מונית, מנהל ציי רכב, מסחר בתחום הטקסטיל. את ימי עבודתו מלא במחלקות התחזוקה במלון כפר המכביה משם יצא לגמלאות. נולד, גדל, בגר, נישא  ב-1952 הוליד 2 ילדים וזכה ל-7 נכדים ו-2 נינים. יעקב אפוד נפטר בתל אביב ב-10 בינואר שנת 2019. בן 91 במותו.     מסרה את המידע: בתו, אורנה  ענבר.

דברי הספד של בתו, אורנה ענבר:

אבא שלי   10.1.2019
אבא שלנו נולד בתל אביב, גדל בתל אביב. חווה פרעות והתהוות המדינה, הוליד אותנו בתל אביב וכאן בעיר העברית הראשונה, בה ליווה אורחות גמלים מיריד המזרח, מלווה למנוחת עולמים. אבא מהווה חתיכה של היסטוריה בתולדות מדינת ישראל לדורותיה. מפרעות 1929 דרך התקוממויות ומלחמות כולל מלחמת יום כיפור כמילואמניק ששה חודשים.
אבא היה פרחח. בילדותו גרם להרבה אי נחת להוריו, והיה מודל רע לאחיו הצעיר צביקה. פרחח חביב, למד מעט, בילה הרבה וידע להנות בחבורות של תל אביבים ובבתי קפה לתכנן את הבילוי הבא.
מקפה ברוקלין התנדב לפלמ"ח להכשרה הכי פרחחית שזכתה בשם "הכשרת ברוקלין". 
בתקופת הפלמ"ח, בחטיבת יפתח, השתתף בקרבות, אתגרים וכיבוש צפת. תקופה שהיוותה עבורו נקודת מפנה בחיים שם כבר התגלה כפרחח אחראי! 
מהפלמ"ח ועד היום תשומת הלב הייתה נהיגה, אותה הפך למקצוע והותה את בבת עינו עד לפני 8 חודשים. בעל כורחו נאלץ להיפרד מרישיון הנהיגה. לא היה לו קל עם זה.
בתל אביב נישא לאימא אחרי 3 שנות חברות, הוליד את איתן ואותי. עם אמא ממנה לא נפרד כמעט שבעים שנים. ביחד התמודדו, פרנסו, גדלו אותנו ללא חסך. וחיו. חיו את היומיום ואת החיים של תל אביב, של הארץ ובאינספור טיולים ברחבי העולם.
כשאבא חגג 80, צעיר של גבורות ועם שבעה נכדים ניסינו לסמן על גבי גלובוס שולחני את היעדים בהם טיילו. הסיכות חסמו חלקים גדולים של הכדור, מה שלא הפריע לו להמשיך ולתכנן, לטייל לכל מקום מסקרן. עד לפני שנתיים טסו יחד, הפליגו, נהנו, ובעיקר בעיקר שימרו את החוויות בזיכרונות ארוכי טווח עד היום הזה.
אבא שלנו היה אבא נפלא. סבא מאוהב. תמיד מעודכן בכל אחד מהילדים, הנכדים והנינים. כמובן רווה נחת מכל אחד המצטרפים. גם באישפוזו בבית חולים ידע לשאול ולברר חדשות ועדכונים בכל דבר וענין שקשור בנו, במקום העבודה, במצב הזוגי, משפחתי תכניות ותקוות.
גם בשמונת החודשים האחרונים מאז הותקף בשבץ מוחי, שוקם כך שחווה את כולנו יומיום. מעודכן על ידי אימא, משתתף שמח על כל ביקור. 
תמיד חס עלינו שלא נעבוד קשה מדי, שלא נסתכן בצבא, בנהיגה, בטיול, בחיים. הוא שמר על כולנו. כל מחלה של אחד מאיתנו, או היעדרות ממושכת גרמה לו לשברון לב. כל פגישה עם הקטנים והגדולים הייתה מפיחה בו רוח חיים ואהבה אין קץ, אותה גם ביטא במילותיו הוא. הצבר הקשוח, רך ומתרגש מכל ילד, נכד נכדה ונין. באופטימיות לא רגילה ציפה לשמחה הבאה במשפחה. וזו האחרונה, החתונה של מורן ויניב הגשימו לו חלום ארוך
אבא היה פדנט. כך לגבי הבית, שלא נדבר על האוטו וכך לגבי עצמו. אבא נפטר בדיוק כמו שייחל. נקי, מטופח, בכבוד ואהוב.
באמת לא נוכל לדבר יותר?
תחסר לי מאד, אוהבים כולנו והלוואי ונוכל לשמור על אימא כמו ששמרה ונשאה אותך ששים ושש שנות נישואין.     אורנה

 

 

אלבום תמונות