דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

מנוסי מנוסוביץ דידי [ידידיה] ז"ל

בן שמואל
נולד בקבוץ גבע, ישראל
ב-9/5/1928
גוייס ב-1946
יחידות: הגדוד השני, קבוץ ניר עם, חטיבת הנגב
תפקיד אחרון: לוחם
שוחרר ב-1949
נפטר ב-20/12/2013
נקבר בקבוצת גבע

קורות חיים

דיד מנוסי נולד בשם ידידיה מנוסוביץ בקבוצת גבע ב-9 במאי 1928, ובה גדל והתחנך. עזב את הקיבוץ ב-1946, שימש כמדריך מטעם הנוער העובד בהרצליה ולאחר מכן התגייס לפלמ"ח. שרת בגדוד השני של חטיבת הנגב ולחם באזור קיבוץ ניר עם. כן שרת תחת פיקודו של חיים בר-לב בחטיבת הנגב. לאחר השחרור מהפלמ"ח, למד ספרות באוניברסיטה העברית. ערך שני מסעות סביב העולם בשנות ה-50. פרסם פזמונים שטובי המלחינים התאימו להם מנגינות. בין היתר שיתף פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזה "סנונית בחוף מיומבה", שם התפרסם השיר "קול אורלוגין", ובסרט "סאלח שבתי", שם התפרסם השיר "לי ולך" (אותו שר אריק איינשטיין עם גאולה נוני). כתב ללהקת גייסות השריון את "מי שחלם" שהפך לשיר ידוע לזכר הנופלים, ולאחר מלחמת יום הכיפורים כתב את "שיר הוא לא רק מילים", אותו ביצע אריק לביא כמחאה נגד המלחמה ולמען השלום. ללהקת הגבעטרון כתב את השיר "בת שישים" לכבוד 60 שנה לקיבוץ גבע. דידי מנוסי כתב חמשירים ופרסם קובץ מהם בספר, וכמו כן ערך מדור בדיחות במקומונים בשם "בדיחמין לשבת" וכינס אותם בשלושה ספרים. סמלו המסחרי הוא כובע קסקט וסיגר. בשנים 1962-2000 פרסם מדי שבוע בעיתון ידיעות אחרונות טור סאטירי מחורז שעסק באקטואליה. מנוסי תרם לשפה העברית מספר תחדישים מוצלחים וביניהם: מחזמר, מדרחוב וחמשיר. דידי מנוסי היה נשוי משנת 1959 לציירת צילה מנוסי, שאיירה את טוריו בידיעות אחרונות. לזוג שלושה ילדים. בנו, ניר (ניל), חזר בתשובה והוא עוסק בהרצאות ובכתיבה בנושאי יהדות. דידי התגורר בקרית קרניצי ברמת-גן עד לפטירתו ב-20 בדצמבר שנת 2013. דידי מנוסי הובא למנוחת עולמים בקבוצת גבע, בה נולד והתחנך בצעירותו.