דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

שפירא יהושע שוקה ז"ל

בן סטיסיה ובנימין
נולד בפתח תקוה, ישראל
ב-1928
גוייס ב-1946
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד הראשון, פל' א', חטיבת יפתח
בהכשרת גבת, הנוער העובד 1946-1948
תפקיד אחרון: מפקד מחלקה - מ"מ
שוחרר ב-1949
נפטר ב-15/5/1997

קורות חיים

יהושע שפירא נולד בעין גנים, בבית (ליד פג'ה), ב- מאי 1928 ואימץ את 15 למאי, כיום הולדת, אחרי קום המדינה, להוריו, סטיסיה (כצנלסון) ובנימין שפירא. מגיל 6 היה במוסד "אהבה" בכפר ביאליק, ובגיל 12 עבר למקווה ישראל בזכות הדוד ברל כצנלסון. היה בהכשרת גבת, 46-48, בגרעין להקמת קיבוץ יפתח ובהמשך בגדוד השלישי בחטיבת יפתח. השתתף בפעולות : הברחת עולים - מלבנון. שחרור המעפילים ממחנה המעצר בעתלית ונסיגה ליגור, פיצוץ הרדאר בסטלה מאריס, ליל הגשרים בירדן. ועוד פעולות לפני כן. במלחמת העצמאות השתתף בקרבות הבאים: משמר העמק, כעס על משמר העמק, שלא רצו לצאת מהקיבוץ להתקפה והפלמ"ח תקף לבד. אחר-כך התחתן עם אמא, בת הקיבוץ והצטרף למשמר העמק. קרב נבי יושע היה בפלוגה ג' של כח החילוץ בואדי ופינוי ההרוגים, סחב  טראומה לכל החיים. קרב מלכיה ב' בליל הכרזת המדינה. המערכה על צפת, שימש כמפקד מחלקת חבלה, אחרי נתיבה בן יהודה. לאחר מכן היה מפקד מחלקת החי'ש במנרה, כאשר חטיבת יפתח ירדה דרומה. יהושע נפצע קשה בקרב על שיח-עובד, רחל רבין, האחות של מנרה טיפלה בו, הוא פונה באלונקה לחלסה [קרית שמונה] ובילה שנה בבתי חולים. קורות חיים יותר מפורטים: נולד  באביב של 1928 לאמא סטיסיה [אחותו של ברל כצנלסון] בבית, בעין גנים. היה אח שלישי  למשה ובת שבע. הבית היה בנוי  מלבני בוץ  ומצופה בפח מבחוץ. במשק חקלאי קטן. אבא בנימין עזב את הבית, ואמא עבדה באריזת "תפוח זהב" ובצרכניה להביא  אוכל לילדים. בגיל 6 נשלח, לא היה אוכל בבית, למוסד  אהבה (פנימיה) מכיתה  א' עד  ו'. בגיל 12 עבר למקווה  ישראל (בעזרת הדוד  ברל כצנלסון). בית הספר "היוקרתי"  וסיים בהצלחה (עם הרבה ידע בחקלאות) בגיל 18. כמו-כן הדריך בנוער העובד מגיל 16, ונשלח  לקומונה בנתניה. שם חטף מכות מצעירי חרות, שרצו לגרש את הנוער העובד. השתתף במסעות התנועה. מים אל ים, ומסעות בגליל. בשנת 1946 הצטרף  עם  גרעין מקווה ישראל להכשרת גבת בעמק יזרעאל. סדר יום: חצי יום עבודה, בלילה אימונים ופעולות. מסעות בארץ, כולל מסע למדבר יהודה מירושלים דרך נחל קדרון, מנזר מר-סבא, לבית הערבה. שייט בסירות של מפעל המלח בים-המלח לעין גדי, ומסע רגלי דרך מצדה עד נקודת האיסוף בכורנוב( ממשית). פעילות בצה"ל כאיש מילואים:  שירות מילואים במסגרת "גוש" העמק במשמר העמק, קצין חבלה. עבר קורס קצינים במילואים, במחנה סירקין. אני זוכר  מסדר סיום. קיבל דרגת סגן. 1956 שרת בקו הגנה בגזרת ג'נין. שנת 1963, מעבר לבאר שבע והצטרפות למפקדת "הגוש". שירות מילואים ותעסוקה חודש בשנה: מפקד מחלקת אבטחה של דוד בן-גוריון בשדה בוקר. ליווה את בן-גוריון בצעדת הבוקר ורבו על ברל כצנלסון. מפקד  פלוגת  האבטחה של  "מתכים" (קמ'ג). שנת 1967, חטיבת מילואים של גוש  באר שבע. כוננות  במצפה  רמון. שנת 1973 - שימש כקצין רכב של חטיבה מרחבית הערבה בעין יהב בדרגת רס'ן. השתחרר ממילואים בסוף שנות ה-80. פעילות משפחתית ואזרחית: שנת 1949, אחרי השחרור משנה בבתי חולים עקב פציעה קשה במלחמת השחרור. התחיל ללמוד ולעבוד במחלקה  לזאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, אצל פרופסור מנדלסון. ולעבוד בגן החיות הזאולוגי באבו-כביר כמטפל במחלקת הטורפים. (זאבים, צבועים, כלביים, וחתוליים). לימים הפך לגן החיות של תל אביב (בית העיריה היום). משם עבר לגן החיות ברמת גן.  בשנת 1951 התחתן עם זיוה בן-מנחם מקיבוץ משמר העמק, ועבר איתה לקיבוץ. בקיבוץ עבד בפלחה, ואחר כך שימש כנהג של משאית מק ירוקה בקופרטיב "התבור".  ואני חיכיתי כל ערב, "שהאוטו שלנו הגדול וירוק", ישוב  לקיבוץ. במקביל, המשיך בתחביבו כלוכד נחשים וחולב  ארס להפקת נסיוב. ובמרפסת הצריף /"חדר" מגורים, היו כלובי נחשים. כן טיפל בעופרים צעירים שהביאו אליו. בשנת 1958 שימש כאחראי למשק החי של "המוסד" (התיכון של הקיבוץ.), והדרכה בחקלאות וגידול בעלי חיים. בשנת  1960 היה סדרן עבודה של קופרטיב "התבור" (משאיות קיבוצי העמק). כאשר התחילו לבנות את "המוביל הארצי", נדרש מערך הסעים ארצי "ענק" להביא את צינורות הבטון של המוביל מאשקלון לתוואי המוביל, מהכנרת עד ראש העין, מעינות הירקון. ואבא נהיה מנהל ארגון של מערך המשאיות הארצי. בשנת 1963, עוזבים  את הקיבוץ. אמא הקיבוצניקית לא  הסכימה "להחזיר", את  אחרי  שרק  נולד לבית הילדים לבאר שבע. אבא מתקבל  לעבודה בחברת CMCI האמריקאית, הבונה את בריכות מפעל האשלג החדש בים המלח. כמנהל עבודה של הסוללה הצפונית הארוכה של 25 ק"מ, המקיפה את כל אתר הבריכות. הוא המנהל הישראלי היחיד, השאר אמריקאים. בשנת 1967 בגמר בנית המפעל. האמריקאים מציעים לו להמשיך איתם לפרס, או לאוסטרליה. (בניית קו רכבת טרנס אוסטרליה). אבא מעדיף להשאר בארץ  ופותח דף חדש: נהייה מורה נהיגה, עובר קורס, מצטרף  לביה"ס לנהיגה ובהמשך כשותף. בשנת 1972 אמא נהרגה בתאונת דרכים, ואבא  מגדל  ילדים "בשלט רחוק" (עקב עבודה עם הרבה שעות). אבא נפרד מבית הספר לנהיגה, ומתחיל לעבוד כפקח במנהל מקרקעי ישראל בנגב המערבי. בהמשך עובר בתוך המנהל ל"מנהלת הבדואים בנגב". ומקים שבע עיירות  בדואיות, בבקעת באר-שבע . זו גם בערך התשתית של היום, אחרי 30 שנה. אבא משמש בעיקר  כסבא לנכדים. אבא מתחתן בשנית, נולדה אחות חדשה, ובשלישית. שנת 1994 מוצא עצמו בפנסיה ומצטרף לעבודה בחוות הכבשים של רביב הבן. יהושע שפירא נפטר ב-24 ביוני 1997 ונקבר בבית העלמין בבאר שבע.

מסר את הפרטים, הבן בארי שפירא.

אלבום תמונות