דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)

שפיר דג'מל ברוך ז"ל

בן אהרון
נולד בסוריה - חלב
ב-1927
עלה ב-1935
גוייס ב-1944
שרת בפלמ"ח
יחידות: פלוגה ה, הגדוד השני, מח' "חיות הנגב", חטיבת הנגב, הגדוד התשיעי - "הפשיטה"
תפקיד אחרון: סייר
שוחרר ב-1949
נפטר ב--י"ח תמוז התשפ, 10/7/2020
נקבר בהוד השרון

קורות חיים

ברוך נולד בשנת 1927 בסוריה. עלה ארצה בשנת 1935. הצטרף לפלמ"ח בשנת 1944 במסגרת גיוס בודדים מסניף הנוער העובד בחיפה. שרת בגבעת-חיים ובאשדות-יעקב במסגרת מחלקות הפלמ"ח. השתתף בפעולת פיצוץ הגשר באל-חמה. בסוף שנת 1946, שוחרר לרזרבה של חיפה. עם ההכרזה על הקמת מדינה יהודית בכ"ט בנובמבר 1947, גויס לתפקידי שמירה בעיר התחתית בחיפה. כעבור שבועיים הצטרף לגדוד השני וירד לנגב כחלק ממחלקת "חיות-הנגב". המחלקה יועדה לשמור על צינור המים מקלטה [חצרים] לניר-עם. עם הפלישה המצרית השתתף בכל הקרבות של "חיות-הנגב", כולל הפעולה בבאר-שבע. מפקדו הישיר היה שמחה שילוני. בצה"ל שרת במסגרת מילואים בגדוד התשיעי, במחלקת זחלים. בחייו האזרחיים היה מנהל עבודה בחברת "חירות", ב"סולל-בונה". בתחום השרברבות. ברוך שפיר היה  נשוי לרות חברת פלמ"ח והתגורר בהוד-השרון עד לפטירתו  בערב שבת י"ח בתמוז תש"ף, 10 ביולי 2020.

מצורפים דברי הספד של הבן רוני שפיר: הצער עמוק והכאב חזק, אבא ברוך שפיר (דג'מל) נפטר בליל אמש והוא בן 93. 

אבא איש משפחה, איש עבודה, לוחם במלחמות ישראל, איש של חברים. אבא בחר בניתוח מסוכן ממנו לא קם. סרב להיות לנטל למשפחה. אבא נולד בשנת 1927 בחאלב בסוריה. בן חמש עלה לארץ במונית ישירה מביירות שבלבנון לחיפה יחד עם הוריו, אחותו ואחיו הקטן. את הגבול מסוריה ללבנון הבריחו תוך סיכון נפשות על גבי גמלים כשאבא ואחיו בכיסי אוכף הגמל. כשהיה בן 12 נפטר אביו והוא יצא לסייע בפרנסת המשפחה. בגיל 16 כבר הצטרף לפלמ"ח. בקרב מול המון ערבי זועם אשר הסתער על בתי היהודים נצלו חייו כאשר רימון שהושלך לעברו נפל בין רגליו, לא התפוצץ. אבא היה לוחם פלמ"ח גאה, השתתף בפעולות רבות ובליל הגשרים השתתף בפיצוץ גשר אל-חמה. בשנת 1947 אבא וחבריו החיפאים  לפלמ"ח ירדו לנגב להגן על קווי מים לישובים. הם הקימו את יחידת  סיור "חיות הנגב" שנלחמה בעוזו בהצלחה באוכלוסיה ערבית עויינת שפיצצה חדשות לבקרים את צינורות המים ליישובי הנגב וחסמה את הגישה ליישובים המבודדים. עם הקמת המדינה הצטרפה היחידה לצה"ל והשתתפה במלחמת העצמאות כחלק מחטיבת הנגב בקרבות הקשים מול הצבא המצרי ובשחרור הנגב. אבא איבד רבים מחבריו במלחמה והנותרים נשארו חברי נפש. אבא נלחם גם במלחמת סיני שם נפצע בתקיפת מטוס ובמלחמת ששת הימים.

במלחמת העצמאות בשנת 1948 נפגשו אמא כאחות ואבא כלוחם שהגיע למרפאה ונקשרו בקשרי אהבה. הם התחתנו והקימו משפחה. בטיולים ארוכים עם אוהל משתי שמיכות ושקי שינה למדנו את אהבת הארץ, את ערכי המשפחה וחברות ואפילו לדוג. בביתם בהוד השרון הפליא אבא ביכולות הגינון והחקלאות. הגינה הירוקה סיפקה לכל המשפחה מכל טוב, לימונים, תפוזים, עגבניות, שסק, רימונים, מנגו, תרד ועוד. בכל ביקור צייד את המבקרים ממיטב גינתו.

למדתי מאבא להכיל, להקשיב, להיות בשביל, גם בגילו זה היה אבא ערני, מעודכן ומעורב עם חשיבה בהירה ומתקדמת. אבא היה למרכז המשפחה ויצר יחסים מיוחדים ובלתי אמצעיים שמנותקים מפער הדורות עם הנכדות, הנכדים, הנינות והנינים של אחי, שלי ושל אשתי. עד יומו האחרון חי את הישגי הפלמ"ח ותרומתו להקמת המדינה. אבא אדם נדיר, יקר ואהוב על כל מכריו ומכיריו ייזכר בלבנו לעד. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. 

 

אלבום תמונות