שלמוני ישעיהו שייקה ז"ל

קורות חיים

ישעיהו (שייקה) שלמוני נולד בתל-אביב ב-13.8.1926 להוריו נח ובלה. 
בנובמבר 1943 התגייס לפלמ"ח במסגרת הכשרת אשדות יעקב, לגדוד השלישי, פלוגה ג'. בתפקיד אחרוןשימש כמדריך כתתי במחנה אימונים לטירונים ברעננה. סיים קורס מ"מ בכפר החורש.

להלן קורות חייו כפי שכתב אותם בעצמו: 
ילדותי בבית הורי

נולדתי ב- 13.8.1926 בתל- אביב . הורי היו: אבא-נח מבריסט בליטא  ואמא -בלה מפולין באזור ששייך היום לאוקראינה.
ההורים עלו ארצה בשנת 1921 והתמקמו בתחילה בבאר יעקב. אבי עבד ב"רכבת פלסטינה". בצריפין. בהמשך הורי עברו לגור לקיבוץ חולדה, שם נולדה אחותי שרה ז"ל שנקראה ע"ש סבתי. לאחר מכן המשפחה העתיקה את מגוריה לחווה חקלאית בשרונה שבגליל.
משפחתי המשיכה בנדודיה בהתאם למקומות שבהן הייתה פרנסה. כך עברנו לשכונת נווה צדק בתל-אביב שם נולדתי. בהיותי בן שנה עקרנו לרמת דוד שם גידלו ירקות כגון: דלעת וכן משק חי בדמות רפת. חשוב לציין כי בהיותי בן שנה אימי לא הייתה בקו הבריאות והמליצו שתצא לחו"ל . אמא
נסעה לאימא שלה ואחיה בפולין ולהורים של אבא בליטא . לאחר מספר חודשים היא הבריאה וחזרה לארץ. במהלך אותה תקופה הייתי בהשגחת חברים קרובים. לאחר כ- 3 שנים המשפחה עברה לגור בשכונת מגדיאל. אבי עבד במהלך כל ימי השבוע בתחנת הכוח בנהריים ושב הביתה בסופי השבוע. הדרך לנהריים הייתה ארוכה ומפותלת. תחילה הלך ברגל לקלקיליה ומשם באמצעות הרכבת לחיפה ומשם לנהריים.
החיים בשכונת מגדיאל היו פשוטים : בישלנו על פרימוסים ופתיליות והשתמשנו ב"תרופות של סבתא" צשכן באותם ימים לא היה קיים מוסד של קופת חולים.
אני זוכר שבגיל 3 הייתי חולה בשפעת ובנוסף נכוויתי ברגלי ממים חמים שנשפכו מסיר רותח. לאחר שהבראתי חזרנו לנווה צדק . בתחילה גרנו בשכירות ולאחר מכן בנה אבי צריף בשכונת מחלול, בסמוך למלון הילטון הנוכחי. בשכונת מחלול גרנו בצריף עד שהגעתי לגיל .6 במהלך תקופה זו אבי עסק בתחום הנגרות והמסגרות לצורך הקמת בתים בתל אביב. באותה תקופה האזור בו ממוקמים כיום הרחובות בן יהודה ודיזנגוף היו חוליים. בתחילת שנות ה- 30 הקימו תערוכה בתל- אביב והחלו לבנות בתים בצפון העיר ואת "גני התערוכה" שישמשו כביתנים לתערוכה.
הורי רשמו אותי לביה"ס תל נורדאו . בתחילה הכיתות היו ממוקמות ליד חוף הים. במקום ללמוד בכיתה א'  ביליתי בים ונהניתי מאד. התוצאה
הייתה שבסוף כיתה א' לא ידעתי קרוא וכתוב. לא יכולתי לעלות לכיתה ב' ללא מבחן מעבר. אימא התגייסה לעזרה ולימדה אותי קרוא וכתוב כולל באמצעות עיתונים. המשכתי ללמוד בביה"ס תל נורדאו שעבר לרח' פרישמן בתל- אביב. המחנך שלי היה אברהם אשמן. אני זוכר שבמהלך כיתה ג', הייתי בטיול בבן- שמן וחליתי בטיפוס הבטן ואושפזתי בבית חולים הדסה בתל- אביב. המשכתי ללמוד בביה"ס תל נורדאו עד כיתה ד. במהלך השנים הללו אני זוכר שביליתי עם חברים במיוחד בחופשים . אחותי בילתה עם החברות שלה. בשנת 1936 היה משבר כלכלי בארץ ולאבי לא הייתה עבודה . אבי אהב את החקלאות ולכן כשהציעו לו להצטרף למושב גני- עם, הוא קיבל את ההצעה. הוא מכר את הצריף וקנה משק במושב, בשטח של שניים וחצי דונם. האב בנה בית מבטון, גידל גידולים חקלאיים שונים ובנוסף רכש פרה ברומניה. משק גני עם היה ממוקם ליד כפרים ערבים. במגדיאל שכן הכפר הערבי –ביר עדס וברמות השבים שכן הכפר אבו קישק. היה רחוב ראשי בשם טארק אל סולטאן שיצא מקלקיליה דרך ביר עדס לתל- אביב. היחסים עם הערבים היו בדרך כלל קורקטיים למעט תקופת המאורעות שהחלה בשנת 1936 . היינו קונים פירות וירקות מסוחרים ערבים שעברו במשק. מעבר לכך לא היה קשר חברתי . הם לא ביקרו אצלנו ואנו לא ביקרנו אצלם.
החל מכיתה ה' למדתי בביה"ס אהרונוביץ הישן בכפר מל"ל . כיום המקום משמש כמוזיאון של תנובה. הייתי מגיע לביה"ס באוטובוס אזורי שהיה אוסף תלמידים מהמושבים: ירקונה, גני עם והדר. בביה"ס בכפר מל"ל למדו גם אריק שרון ורעייתו לעתיד. אני זוכר שהייתי קם בשעה 4:00 בבוקר, לקחתי את החלב מהמשק שלנו והבאתי אותו ל"תנובה". לאחר מכן חזרתי לגני עם . בשעה 7:30 נסעתי באוטובוס לביה"ס. בביה"ס למדתי עד כיתה ח'. בחופשים עבדתי בלול. השכר שקיבלתי היווה תוספת חשובה. באותם זמנים השכר ליום עבודה הסתכם ב- 35-40 ל"י לחודש. ניתן היה לרכוש לחם ובשר בלירה אחת. אנחנו גידלנו פירות וירקות וכן במקום הפרה עיזים שנתנו חלב.
לאחר שסיימתי את כיתה ח', נרשמתי ללמוד בביה"ס המקצועי מכס פיין בתל אביב. בשנה הראשונה של הלימודים גרתי עם סבתא ,אמא של אבא בתל אביב . החל מהשנה השנייה הייתי נוסע מהמושב לביה"ס באופניים. הנסיעה ארכה כשעה לכל כיוון. הלימודים התמקדו בעבודה מעשית בחריטה ,עבודות עם פצירה ובניית מכונות לעבודה עם יהלומים, שנמשכה מהשעה 8:00 ועד 12:00 . הלימודים העיוניים
התקיימו אחה"צ. בשנת 1943 סיימתי 3 שנות לימודים בביה"ס והגעתי לגיל .17 הייתי כבר חבר ב"הגנה" ובאחת החופשות נשלחתי לקורס שדאות ונשק בכפר שמריהו.

תקופת הפלמח
אחרי גמר הלימודים רציתי להתגייס לפלמח עם בני כפר מל"ל אך בהגנה לא הסכימו ונשלחתי לעבוד בחרטות בתעשייה הצבאית, במפעל שהיה ממוקם בגני התערוכה הישנים בצפון העיר. הייתי חורט חלקי תת מקלע סטן החל משעה 7:00 בבוקר וכלה ב- 16:00 לאחר מכן הייתי חוזר לתחנה המרכזית כדי לנסוע הביתה. אחרי מספר חודשים הוחלט במפעל שיש לעבוד בשתי משמרות, עד 22:00 .היות ובשעה מאוחרת זו לא יכולתי לחזור הביתה לא יכולתי לעבוד 2 משמרות רצוף. ביקשתי שוב שיאשרו לי להתגייס לפלמח . בחודש נובמבר 1943 נענו לבקשתי. התגייסתי יחד עם יוסי הובר - דרור ועם בני רמת- גן ושכונת בורוכוב, לפלוגה ג' באשדות יעקב . בקבוץ נדרשנו לעבוד כשבועיים ולאחר מכן הוקדשו שבועיים לאימונים בנשק, שדאות וטופוגרפיה. בחופשות השנתיות כל פלוגה של הפלמח יצאה למסע למצדה דרך שביל הנחש או דרך המחנות הרומאים
והסוללה.
בשנת 1945 נשלחתי לקורס מ"כים ליד רמת יוחנן וכפר מכבי וחזרתי לפלוגה. בהמשך עברתי קורס מ"כ סיירים בגבעת עדה וסיירנו באזור כפר תבור. החל מסוף שנת 1945 החליטו בהגנה לפעול נגד הבריטים באמצעות שורת פיצוצים מסילות ברזל בתחנות רכבת בארץ . יצאתי עם
דוד ניב- ביבי ופוצצנו מסילת ברזל בתחנת הרכבת של גשר. החל משנת 1946 הוחרף המאבק בבריטים והוחלט לפוצץ 11 גשרים שחיברו את פלסטינה- א"י עם מצרים, ירדן וסוריה. פלוגה ג' קיבלה משימה לפוצץ את גשר הרכבת בדרך חיפה- דמשק , מעל נהר הירמוך. הדרך הובילה גם
לדרעה בירדן והיה חיבור נוסף לדרך שהובילה למכה בסעודיה. אורך הגשר היה 130 מטר והוא התנשא (נא ראו הרחבה במקורות לפרק ב' פלמח פלוגה ג', קבוצת כנרת, שייקה כורע ראשון מימין 1943 33)  על 2 עמודים בגובה של 50 מטר מעל נהר הירמוך. יגאל אלון הגיע לאשדות יעקב ולקח את אהרון ספקטור – המדריך הראשי של הגדוד השלישי של הפלמח) אחיו נמנה על כ"ג יורדי הסירה שנספו בלבנון (ואת נתנאל חיטרון מ"פ ג' ,לגינוסר שם מסר להם את פרטי המשימה לפיצוץ הגשר. עד אז השתמשו בפיצוצים בלבנות חבלה. פיצוץ גשר כזה היה מורכב והצריך ידע מיוחד. יגאל אלון שלח את דן לנר שהתמנה בהמשך לאלוף ב-צ.ה.ל והיה לו ניסיון בחבלה בעת שפעל פרטיזן ביוגוסלביה ,לצורך הדרכה. לילה אחד יצאנו : דן לנר, אהרון ספקטור ואנכי שהייתי החבלן הראשי של הפלוגה , לבדוק את הגשר. הגשר היה מורכב מפסי פלדה עם אדנים מעץ, ללא מעקות. באמצע הלילה זחלנו עד העמוד הראשון. דן לנר קבע כי יש צורך ב- 40 מטענים חשמליים בני 10 ק"ג עם נפץ חשמלי. הבעיה שעמדה בפנינו התמקדה בשני תחומים : .1 כיצד מעבירים 400 ק"ג של חומר נפץ מאפיקים או אשדות יעקב לגשר? .2 כיצד מפוצצים את כל המטענים ביחד? נסעתי למחצבה של גבס בקיבוץ גשר שם קיבלתי את מכשיר הפיצוץ של המחצבה. לא הצלחתי לפוצץ אף לא אחד מ 40 הנפצים. לצורך העברת חומרי הנפץ הוחלט לבנות קרונית שתוכל לנוע על פסי הרכבת. יצאנו בלילה עם קרונית רתומה לסוס , העברנו את הקרונית על הפסים . נוצר רעש מאד חזק ואופציה זו ירדה מעל הפרק. בהמשך הוחלט להשתמש בסבלים – אנשי פלמח וחברי קיבוץ אפיקים. כדי להתגבר על בעיית הפיצוץ סוכם כי חיטרון- מפקד פלוגה ג' יקנה סוללות כפולות של 6 וולט שניתנות לחיבור כדי ליצור מתח של 400 וולט. הסוללות הושמו בארגזי עץ של בתי אריזה ונלקחו לניסוי בשטח. הסוללות חוברו לנפצים קיבלנו מתח של כ- 400 וולט והנפצים פוצצו, הניסוי הצליח.
הפיצוץ נקבע ל- 16.6.46. ביצענו מספר סיורים אל הגשר וחזרה כדי להכיר את השטח. הוקמו 2 חוליות בנות 2 אנשים וסבלים. אני עמדתי בראש חוליה אחת ובראש החוליה השנייה היה משה דרור מכפר מל"ל. בנוסף הגיעו 2 מלווים שקבעה מפקדת הפלמח- בני מהרשק ומשה פינקל. כל חוליה הייתה אחראית על פיצוץ של עמוד אחד. ב- 16 ביוני יצאנו עם שתי עגלות רתומות לפרדים עם החומר עד לפני הכניסה לאל – חמה ומשם עם החבלים והמאבטחים לגשר. הנחנו את המטענים כל אחד במקומו וחיברתי אותם לקו חשמלי מרכזי שנמתח לערוץ הנהר וחיכינו לחצות. את הסוללות שהיו בשני הארגזים החזיק המ"פ חיטרון. קו החשמל היה בידי. בשעה 24:00 בדיוק חיברתי את הקו לסוללות והגשר התרומם וקרס לערוץ. המראה היה מרהיב אך לא אישור לצלם ולכן לא צורף למבצע אליהו כהן – הצלם של הפלמח. הכוחות נסוגו בצד (נא ראו הרחבה במקורות לפרק ב'/ 34 ) הירדני של נהר הירמוך על שביל מבריחים מכוסה בצמחייה, כדי למנוע מהבריטים להגיע לשם. חוליה של פרשים ירדניים שמעה את הפיצוץ , ירדה לערוץ הירמוך והגיעו לחולית אבטחה בראשות ה- מ"מ. המ"מ הרג 2 פרשים ו- 2 האחרים ברחו. אני הובלתי את החוליה שלי בערוץ והמים הגיעו לנו עד הברכיים. אני חזרתי לאשדוד יעקב והחברים האחרים חזרו לאפיקים.
כשבועיים לאחר מכן ב- 29.6.46 הבריטים אסרו "בשבת השחורה" את ראשי היישוב ועוד מאות חברי פלמח וקיבוצים ובכלל זה כ – 150 מאשדות יעקב כולל אותי. כלאו אותנו ברפיח למשך מספר חודשים ואז שוחררנו. חזרתי לפלוגה וקיבלתי חופשה לעזרת המשק.
אחרי החופשה נשלחתי לקורס מ"מ בפיקוד יצחק דובנו, שהתקיים בקיבוץ כפר החורש. חברי לקורס מהפלמח היו: רפי אנטמן, איתן איזו רבינוביץ, רהב משה, ליפסון נחשון ודני אגמן. מאיר פעיל היה אחד המדריכים בקורס.
לאחר הקורס שובצתי כמדריך בקורס מ"כ של הפלמח בפיקודו של חיים ברלב שמונה בהמשך לרמטכ"ל. הקורס התקיים בקיבוץ דליה.
בשנת 1947 נשלחתי לג'וערה, שם היו גם קצינים יהודים ששרתו בעבר בצבא הבריטי כולל: חיים לסקוב שמונה גם הוא לרמטכ"ל בהמשך ומאיר זורע שהגיע בסוף שירותו לדרגת אלוף בצ.ה.ל . הקצינים הללו מונו לאמן טירונים בשיטה הבריטית. הוקמו שני מחנות אימונים. האחד בצפון רעננה והשני בחולדה. אני שרתי כמדריך כיתתי ברעננה תחת פיקודו של יהודה הררי. סיימתי את שירותי בפלמח בחודש מאי 1947.

מלחמות ישראל - השירות בצ.ה.ל 
מלחמת העצמאות
ב- 15.5.48 נשלחתי לקראת מלחמת השחרור עם 30 לוחמים לקיבוץ דגניה א' להגן מפני פלישה צפויה של הסורים לעמק הירדן. הייתי בסיורים ושמירות עד ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. לאחר מכן הוצבתי בחטיבה 8 שהוקמה דאז. פיקדתי על פלוגה וקיבלתי דרגת סרן. קיבלנו גם 11 חצאי זחל משוריינים. הפלוגה השתתפה במבצע דני לשחרור שדה התעופה. אחר כיבוש יהודיה וילהלמה דיר טריפ ולוד חזרנו לתל לטוינסקי 41 תל השומר של היום.
אחרי ההפוגה השנייה נשלחתי להדריך בקורס מ";מ במחנה אליהו בנתניה. הקורס היה בפיקודו של מאיר זורע. לאחר הקורס עברתי למחנה דורה והדרכתי בקורס סמלים קרביים בתחילה כסגן מפקד הקורס ואח"כ כמפקד הקורס. השתחררתי בדרגת סרן.
במילואים נשלחתי לקורס פו"מ מקוצר וקורס מגד"ים שהתקיימו במחנה גלילות. לאחר סיום הקורסים הוצבתי כמ"פ א' בגדוד 11 של חטיבה 9 הצפונית. מפקדת הגדוד הייתה בפרדס חנה ואת האימונים ביצענו בכרמל ובאזור רמת מנשה ליד יוקנעם.
מלחמת קדש
בשנת 1956 נלחמתי בגבעות רפיח עם פלוגת השריון של גדוד 11 . באחת ההתקפות הפלוגה נקלעה למארב ונהרגו 11 לוחמים. אני נפצעתי באוזן ומרסיסים בכל הגוף. פציעתי נגרמה מפיצוץ של פגז תותח שפגע בקבוצת הפיקוד של הפלוגה. בעקבות הפציעה אושפזתי בתל השומר. ברחתי לאחר 3 ימים וחזרתי לגדוד שהיה ממוקם באזור אל עריש. אחרי מלחמת קדש מוניתי לסמג";ד ומ"מ של המג"ד בגדוד .43 הייתי אז בדרגת רס"ן שקיבלתי בזמנו מיצחק רבין.
מלחמת ששת הימים
שירתי באזור יריחו ובקעת הירדן. שמרנו על הגשרים והמעברים של הירדן.היינו בשירות לתקופה של כ- 45 יום. במסגרת השירות טסתי במטוס והצנחתי הוראות לשומרי הגבול כיצד לאתר ולתפוס מסתננים מירדן.
בשנת 1971שירתתי כמ"פ בעזה במשך כ- 43 יום. לפלוגה שלנו צורפו 150 חיילי מילואים . מחלקה אחת הייתה באל עריש ורוב הכוח היה בעזה עצמה. באותה תקופה הייתה פעילות כלכלית ענפה באזור עזה שהוקמה בעזרת הישראלים. הוקמו בית אריזה לפרי הדר, מוסכים, בתי מלאכה
שונים וכן תחנת החשמל.
בשנת 1973 עוד לפני מלחמת יום כיפור מוניתי לפקד על מוצב חגית שהיה ממוקם בתעלת סואץ מול אגם המר. במלחמת יום כיפור גם בני גילי שרת בנח"ל מוצנח ונלחם בעיר סואץ. לאחר מלחמת יום כיפור שוחררתי משירות מילואים. 

ישעיהו (שייקה) שלמוני נפטר ב- 26/10/2017.