דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט פלק שמחה ז"ל

בן חיה ויוסף
נולד בקבוץ עין חרוד
בא' אלול תרפ"ו, 11/8/1926
יחידות: הגדוד השביעי - "באר שבע"
תפקיד: מפקד מחלקה - מ"מ
נפל בקרב במיבצע יואב
בי"ג תשרי תש"ט, 16/10/1948
מקום נפילה: עיראק אל-מנשיה
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 22 בנפלו

קורות חיים

שמחה, בן יוסף וחיה, נולד ב- 11.8.1926 בעין-חרוד. גדל ולמד בשכונת ברוכוב וברמת-גן ואחר-כך למד מכונאות בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. היה חבר "הנוער העובד" וה"הסתדרות". ב-1941 הצטרף לגדנ"ע גוש דן. ב-1943 סיים קורס מ"כ של גדנ"ע והוסיף לעסוק בהדרכה במקומו.
ב-1944 התגייס לפלמ"ח ושירת בפלוגה ח' כסייר ובתפקידים מיוחדים בקרית-ענבים, רמת-רחל, בית- הערבה וירושלים. עבר לקורס ימי בקיסריה באפריל 1945 ואח"כ חזר לקבוצה ברמת רחל.
ב-1946 בתחילת ינואר, אחרי שחזר מביקור קצר בבית הוריו ברמת גן, כתב:"זו לי הפעם הראשונה שהרגשתי עצמי כמו בגיטו. זה נתן לי אפשרות לתאר את חיי היהודי במשטר הנאצי (הכוונה למעצרים ההמוניים בר"ג, תחת גדרי תיל, לחקירה ע"י שוטרים בריטיים)".
ב-31.1.1946 נאסר בבית-הערבה עם ארבעה מחבריו ונשפט לחמש שנות מאסר בעוון החזקת נשק. נשא את סבלו בלי תלונות ועוד היו בפיו דברי עידוד להוריו כשביקרוהו בכלא בירושלים. במכתב אחד הוא כותב בין השאר:"הדגש שאני נמצא כאן, לא כגנב או רוצח, אלא כאדם הנלחם על זכויותיו, לא נותן מקום למורך רוח ולב. מצב רוחי טוב".
מששוחרר ביולי 1947 הוצע לו מטעם מפקדת הפלמ"ח להישאר זמן-מה מחוץ לכל פעולה, אך הוא לא יכול לעמוד מן הצד בשעה שחבריו מגבירים את כוננותם והוסיף לפעול ברזרבה שבאזורו. בו בזמן היה מטובי הכדורגלנים וחבר "הפועל" רמת-גן. עם פרוץ מלחמת-השחרור חזר מיד לשירות פעיל והשתתף בליווי שיירות לירושלים ובקרבות בהרי יהודה. במארס 1948 סיים קורס למדריכי ספורט ושימש בתפקיד זה. היה בנגב בתקופת-המצור הראשונה ומשם נשלח לקורס מ"מ. השתתף עם חניכי הקורס במבצע "דני" ואחר-כך הדריך בקורס מ"כ בג'וערה. נצטווה להפסיק את שירותו בהדרכה ונשלח לתפקיד מפקד מחלקת "הפורצים" בפלוגה ב' בגדוד השביעי בחטיבת הנגב.
בקרב על עיראק אל מנשיה, היה בתפקיד מפקד מחלקת הפורצים. בשעה 6 לפנות בוקר, מסר לפקודיו:"פלוגתנו תסתער על בית הספר וסביבתו בעזרת טנקים, בסיוע תותחים, מרגמות ומכונות... עלינו לתפוס את הבנין ולחכות להוראות נוספות להתקדמות!". מהעמדות עד לכפר היו 800 מטר שטח פתוח, מפקדי הפלוגות צעקו "קדימה!" ומפקדי המחלקות "אחרי!", בתוך הקרב הקשה נפל שמחה בשעת פריצת גדר התיל. ללוחמים היו אבדות רבות. הוחלט על נסיגה לגת. שמחה לא חזר!
נפל ביום י"ג תשרי (16.10.1948). נקבר בגת. ביום 29.9.1949 הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בנחלת יצחק.

אלבום תמונות

קטעי עיתונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

דבר חבריו לנשק

אדם שכולו תוסס וכולו ער

בבואי לסקור את פרשת חייו של שמחה פאלק, עלי להעתיק את זכרוני מספר שנים אחורה כדי לתת תמונה ברורה ומקיפה יותר מפרשה זו.
זוכרני את אותו היום בו נפגשנו לראשונה בקרית ענבים, שהיה באותו זמן אחד הבסיסים העיקריים של חטיבת הפלמ"ח באיזור ירושלים.
היה זה בשעות הבוקר, עת שהמחלקה עסקה באימון גופני, כאשר לפתע מודיעים לנו שהגיע אדם חדש למחנה. מיד החילונו להקיפו בשאלות, כרגיל בתקופה ההיא, ומיד התברר שהאדם הזה הוא "אחד משלנו". פשוט בהליכותיו, ספורטאי בכל רמ"ח אבריו, ישר באפיו ואיש חברה מסור. וכל התכונות הללו נמצאו בשמחה'לה שלנו, כל אותם הימים שבילינו יחד במחתרת ובבית הסוהר.
דומני שמן ההכרח להזכיר גם את תכונתו הצבאית אם נרצה לקבל תמונה שלמה של הנפש היקרה הזו. זוכרני, בעת שהיינו ברמת רחל ויצרנו את אחד הכיתות המפורסמות ביותר בכל חטיבת הפלמ"ח. היא היתה מורכבת ממדריכי הגדנ"ע בעיר. שמחה'לה היה אחד מאלה שהפיחו רוח חיים בכתה הזאת. לא פעם הללנו אותו על מסירותו לעבודה ולאימונים. כשרונו התבלט ביותר בשטח הסיור.
אני מקוה שלא אחטא לחברי אם אומר גם בשמם ששמחה היה הסייר המצטיין ביותר בקרב הכיתה הזו. חוש ההתמצאות שלו, ידיעתו את המפה וכושר מנהיגותו מלאו את לבנו הערצה לבחור הצעיר מרמת-גן.
דומני שלא היה מסע ששמחה לא יהיה האקונום. ואם תשאלו את אחד מחברי רמת רחל מי צריך להיות האקונום - יענו בפשטות - מובן מאליו, שמחה הוא האיש.
רבות עברנו בפלמ"ח עם שמחה'לה - מסעות ברחבי הארץ מצדה ועין גדי. אכן היו ימים אלה המאושרים והפוריים ביותר בכל תקופת חיינו. היתה בנו אז התרוממות הרוח. שמחוץ לפלמ"ח יכולת להרגישה כך אצל בודדים בלבד. שמחה היה אחד האנשים שבמבט ראשון הרגשת שלפניך עומד אדם שכולו תוסס וכולו ער לקראת הבאות. תמיד היה מוכן לעזור לך ולייעץ בכל העניינים שהיו מנת חלקנו יום יום במחנה.
והנה תקופה קרובה יותר - פרשת בית הסוהר. כידוע, נאסרנו יחד בסביבת בית הערבה. הפרשה כולה תוארה בעתונות ואין צורך לחזור עליה. אסתפק בתיאור התפקיד ששמחה מילא בבית הסוהר. כאשר הוכנסנו לכלא נגלה לעינינו עולם חדש עם מושגים חדשים, שהאדם מבחוץ שאינו מתנסה בעצמו, אינו יכול להבינם וממילא קשה לו ההסתגלות אליהם. בפרק זמן של ישיבתו 20 חודש בבית הסוהר, שוב התלבט שמחה כאיש החברה וכחבר המעצב את דמותה. כולנו אהבנו וחבבנו את שמחה'לה, כאדם וכחבר לצרה כאחת. כספורטאי הצטיין גם בבית הסוהר והערצת האסירים אליו היתה ללא גבול, בלילות בעת שהיינו שוכבים במיטות היה מוחו חושב על הבית ועל שלום הוריו ואחיותיו. היה מלא דאגות בקשר לשלום בבית, אבל לא היה דואג לעצמו, אלה תמיד לאחרים ולכן הערצנו אותו.
ועתה כאשר הגיעה הידיעה על מותו כאילו נקרע הלב לגזרים. נפל האיש, על משמרתו נפל, בן אהוב להוריו היקרים, חבר יקר ובן נאמן למולדת.
בתקומת הארץ נמצא ניחומים.

שמואל ללקין
חברו למאסר ולנשק
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

הראשון לכל דבר נועז

אהבנו אותך שמחה'לה, אהבנו שובבות נעורים שלך ובת צחוקך המלבבת. אהבנו אותך כי היית חברי כל כך, כי היית נחמד ועליז וטוב לב.
זוכרים אנו את הימים שעשינו יחד, בבית הספר, בתנועה. אותם הימים היפים הצופנים בחובם את סער הנעורים, ואותך לא נשכח, שמחה'לה, בטיולים ובמחנות, במשחקים ופעולות היית תמיד ראשון, תמיד כה סוער ומלא חיים.
והנה חלפו הימים - ואתה בפלמ"ח. הופתענו, לא האמנו כי בגרת כל כך - "צריך ללכת" אמרת - והלכת. ואנו ידענו כי גם שם היית ראשון לכל דבר נועז ושש אלי כל פכולה. ביקרנוך בבית הכלא, ראינוך נושא כובד אחריות כבדה - ובגאון. פניך הפיקו אמונה ובטחון, כשחיוכך המצודד נסוך עליהן.
ועכשיו הלכת לבלי שוב...
אפס "המוות איננו ולא כלום, נורא ואיום הוא העדרם של החיים".
ואנו הן כה אהבנו שובבות שבך, ובת צחוקך המלבבת ולבך הטוב ואתה לא תשוב עוד...
דומם נשחה על קברך שמחה'לה.
רק ליבותינו בוכים...
אהרלה טנטורה
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח