דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סרן נגלי חיים ז"ל

בן זיסלה ויעקב
נולד בלטביה
בי"ג אלול תרע"ג, 15/9/1913
יחידות: חט' 9
נפל בקרב
בי"ב תמוז תש"ח, 19/7/1948
מקום נפילה: תל עזזיאת
נקבר בקיבוץ כפר גלעדי
בן 35 בנפלו

קורות חיים

נגלי חיים בן יעקב וזיסלה. נולד ב-15.9.1913 בעיר בלוי אשר בלטביה. חונך ברוח המסורת היהודית וערכי הציונות ואף עבודת החקלאות לא היתה זרה לו, בהיות אביו בעל חוה משלו ומשק-עזר ליד ביתו בעיר. היה אחד מפעילי התנועה הציונית בעיירתו ושאף לעלות לארץ-ישראל. בן 17 נתיתם מאביו, ובן 18 - מאמו, ומאז היה הוא הדואג העיקרי לפרנסת הבית.
בשנת 1935 עלה לארץ עם חברתו והצטרף לקיבוץ כפר-גלעדי. השקיע כל מרצו וכוחו בעבודת מטעים וכוורנות ואף נטל על עצמו תפקידי הגנה אחראיים במסגרת הכשרת הפלמ"ח והנוטרות. כאחד מראשוני הפלמ"ח השתתף בפשיטה לסוריה. בימי אל-עלמיין נשלח לדרום לשם הדרכה צבאית.
שוחרר לזמן-מה ושב לעבודה במשק והתנדב למפעל גידול הדגים שהיה אז בראשיתו. בינתים הוטל עליו לצאת לחוץ-לארץ לשם העלאת מעפילים. אבל האנגלים תפסוהו בירכתי האניה.
"ראשונים תמיד אנחנו" עבורו - לא היתה זו פראזה. אף פעם לא דרש מאחרים את אשר לא קיים תחילה בעצמו. במחיצתו לא יכלו להשתמט, אנשיו ידעו כי הוא תמיד ראשון לביצוע ולכן נשמעו לו ללא ויכוח. דוגמתו האישית היתה סוד הצלחתו. לפקודיו היה כאבא דואג, סובל בסבלם. בכל אשר בא אהבוהו.
העבודה וההגנה השתלבו, התמזגו בו לחלוטין. השבולים המגל והחרב, נשזרו ונתרקמו באישיותו והיוו את דמותו. כאילו הוא גילם את תורת הפלמ"ח. במשך שנות שירותו בחטיבה, ספג לתוכו והקרין על אחרים את תורתה. היה בין הראשונים וללא סייג מוכן תמיד לפקודה. סמל הסובלנות הפלמ"חית היה, ואותה נטע בפיקודיו. היה איש הפלמ"ח בכל רמ"ח איבריו. כזה נשאר בזכרון, וכזה ישאר לעד.
בתחילת מלחמת השחרור שימש כשומר שדות במשק וכחבלן.
גויס לחי"ש הנפתי. כסגן מ"מ היה האחראי להגנת רמות-נפתלי. למד בקורס למ"מ ולפני סיימו את הקורס נקרא להיות האחראי בתל-עזיזיאת. עמד עם אנשיו בגבורה עקשנית נגד הסורים ונפל ב-19.7.1948 במותו נפל המשלט לידי האויב.
נקבר בכפר-גלעדי ב-25.7.1948 בפקודת המטכ"ל מ-29.9.1949 צורף לשמו התואר סרן. השאיר אשה, סוניה, ושני ילדים.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

מכתביו האחרונים

שבת 10.7.1948
שלום רב לך, סוניה
את מכתבך קיבלתי לפני יומים. נדמה לי שהמכתב היה 4 ימים בדרך. בשבילי היתה הפתעה שהוציאו את הילדים מן המשק שלנו. לא תיארתי לי שזה יהיה כך. אני יכול לתאר לי את מצב רוחך. למה אינך כותבת יותר פרטים מן הנעשה בבית. אם תפגשי מי מהחברים שהיינו יחד - מסרי שלום, ושיכתבו.
מלבד זה תכתבי את הכתובת המדוייקת של הילדים בחיפה. אינני יודע אם תהיה לי אפשרות לבקר אצלם, אבל ייתכן שזה יסתדר. אני אהיה פה עוד שבועיים בטח. ובכן תכתבי תיכף! ד"ש לכלום!
שלום וברכה, חיים


יום שני 12.7.1948
שלום רב לך סוניה
היום קיבלתי את מכתבך השני בצירוף מכתבו של איתן. את המכתב הראשון קיבלתי רק לפני יומיים. אצלי אין שום חדשות. אהיה פה עוד שבועיים בערך. עובדים שעות רבות ועייפים. עתונים בודאי קיבלתם, ומה שנעשה בארץ שמעתם. היו כמה כיבושים חשובים ושמענו גם זאת מרחוק.
פה לא קיבלנו לא כסף ולא בגדים, ושני הדברים חסרים לי מאוד... אולי אוכל לגשת לחיפה, אבל בלי כסף לא אוכל לנסוע לשם.
מה נשמע בבית? ד"ש לכולם ולהתראות.
חיים


שלום לך, איתן!
קיבלתי היום מכתב מאמא ושם היה גם מכתב שאתה כתבת. מזמן לא ראיתי איך אתה כותב.
אצלי אין שום חדשות. אני לומד פה הרבה דברים חדשים ולומד הרבה הרבה שעות, מן הבוקר עד מאוחר בערב. הנני מרגיש טוב, אבל אני מתגעגע אליך ולאליהו ולאמא. נקווה שניפגש בקרוב בבית. תכתוב מכתב, אהיה פה עוד שבועיים. כתוב מה שלומך ושלום אליהו. דרישת שלום לכל הילדים והחברים, במיוחד ליורם וליעקב.
אם תפגוש את יצחק מסור לו שלום ממני.
שלום וברכה, שלכם חיים



מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו