דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סמל זסלבסקי גדעון ז"ל

בן בתיה ופינחס
נולד ברמת רחל
בכ"ד תמוז תרפ"ח, 12/7/1928
נפל בקרב במיבצע חורב
בכ"ד כסלו תש"ט, 26/12/1948
מקום נפילה: משלטי התמילה
נקבר בקיבוץ רמת רחל
בן 20 בנפלו

קורות חיים

זסלבסקי גדעון בן פינחס ובתיה. נולד ביום 12.7.1928 בקיבוץ רמת-רחל. למד במוסדות החינוך של הקיבוץ ואחר-כך - שנה בבית-הספר המשותף בתל-יוסף. למד מסגרות מכנית בבית-הספר "עמל" בירושלים וגמר בהצטיינות את המחזור הראשון.
עם סיום בית-הספר התגייס לפלמ"ח, עבר קורס של מ"כ ברבדים והשתתף בראשית פעולות הבטחון בגוש עציון. עבר לבסיס בעין- השופט והשתתף בכיבוש הכפר סלמה ותל-ליטוינסקי.
בפברואר 1948 ירד לנגב. שם עבד בעבודות קו-המים ושמירתו בין חלוצה, ח'זלה ורביבים. היה נע בין נירים וגבולות בפעולות-בטחון ובשמירה. השתתף בהרבה פעולות מארב ונקם שבוצעו בתקופה זו בכל הסביבה.
פעם, משנתקל במארב קרוב ומפתיע, הצליח להציל את אנשי כיתתו הודות לקור-רוחו, שליטתו במצב ופיקודו הנבון. השתתף בפעולות כפר-דרום, בכיבוש באר-שבע ועוד.
במכתביו, שפורסמו בחוברת "רמת-רחל במערכה", התבטא יחס ההומור שלו לתלאות שבנדודים ובמלחמה. במכתבו מיום 13.10.1948 הביע את השערתו על "הרבה חדשות" שיישמעו מהנגב, והוסיף : "דעו שלמרות שיש פה איזו סכנה או חשש כלשהו - הדבר הוא חשוב מאד, כי בלעדיו לא יתכן להחזיק בנגב".
נקשר לנגב, אהב אותו ואמרתו היתה: "את הנגב אפשר לאהוב רק אם נמצאים שם זמן מה!" כאשר בא אחרי הרבה זמן לחופשה ונשאל: "מה בנגב?" ענה בחיוך: "רצינו מדינה - קיבלנוה! רצינו נגב לקחנו, ועוד נצטרך לקחת!"
מתוך הכרה זו השתתף במבצע "חורב" כסמל, סגן מפקד הפעולה. אחרי ההפוגה הראשונה שימש מורה-דרך לשיירות הולכי-רגל בין משקי הנגב. משם יצא כסמל להשתתף במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב ולמבצע "עשר מכות" לכיבוש באר-שבע. אחר-כך הועבר למשלטים ליד חברון, בכורנוב ועין-חוצב.
במבצע "חורב" חיפתה מחלקתו על הפעולה בביר-עסלוג'. משהוכרחו הלוחמים לסגת נסיגה תכסיסית של הגדוד נשאר גדעון בין האחרונים במערכה, וכאן פגע בו כדור האויב. הוא נפל ב-26.12.48 ונקבר ברביבים.
גופתו הועברה לרמת-רחל ב-8.9.1950.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

בעין השופט

עין השופט 28.11.47

- - - מכיוון שזהו המכתב הראשון שלי מאז העתקתי את מקומי צריך למסור כי באתי בשלום... עוד באותו ערב מצאתי את החברים שלי ואני גר אתם באוהל. (אמא! אל תיבהלי, אפשר לחיות גם באהל)
למחרת בואי, התחלתי לעבוד. העבודה היא רגילה, כמו בכל מקום. ההבדל הוא שבמקום הסבלות, יש פה יציקת גגות או עבודות פלחה שונות, שבשבילי זה הכל עוד חדש. חברי המשק עושים רושם טוב כידוע הם מאמריקה. הם עובדים בדיוק לפי השעון. האוכל טוב מאוד, ישנו פה חדר תרבות שקט. אפשר לשמוע כל שבוע קונצרט תקליטים, לפעמים אומרים שגם רואים פה סרט. בקיצור נתקעתי במקום כזה, שאפשר לחיות בו...

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מכתב למשפחה

עין השופט 7.1.48

- - - קבלתי השבוע גם מכתב מכם וגם חבילה. בלי שום ספק שבוע כזה - זה מאורע היסטורי בעל ערך רב - - - ביחס למכתב אחד בשבוע, וזה דבר קשה מאוד, פשוט אין מה לכתוב. כל מה שתדאגו פחות אני ארגיש את עצמי יותר טוב.
אמא! את כותבת שכאילו את מתכוננת לבקר אותי. אני מציע לך לדחות את הביקור לזמנים אחרים
א. היות ועכשיו לא זמן לטיולים כאלה
ב. זה גם לא נהוג אצלנו
ג. אולי אבוא הביתה במשך החודש הבא. - - - יש לציין לטובה, שאני מקבל את היומנים כל שבוע ושבוע, מה שלא כן אצל חברי מיתר הקיבוצים. בזמן האחרון הוטל עלי תפקיד של סדרן עבודה, כך שזה גוזל הרבה זמן אחרי העבודה. - - - דרשו בשלום כל הילדים והחברים. לאמנון תמסרו ששמעתי עליו. הרבה קראתי עליו ברדיו ואני לוחץ את ידו שימשיך במעשים כגון אלה - אל תשכחו, זה חשוב. תמסרו לאמנון, שידי גם אינה טמונה בצלחת. בקצור הכל לפי התכנית. - - - אני חוזר ומדגיש שאין לכם מה לדאוג לי כל כך חזק. יש לי ברוך-השם די אנשים שדואגים לי. אסור להתיאש אף פעם. אלה שחיים - צריכים לחיות. וזה הכל מסרו שלום לבני הנוער. אמרו להם שהם יכולים לכתוב מעט זו לא בושה - - -

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מגבולות

גבולות 15.7.48

- - - קבלתי בשבוע האחרון ארבעה מכתבים מכם בתאריכים שונים מחודש אפריל ומחודש יוני. יש לציין, שעד קבלת המכתבים הללו לא ידעתי שום דבר מהסובב אתכם. ממכתבה של נעמי נודעו לי הפרטים המעטים על ההתקפה והנסיגה. מיתר המכתבים מצאתי ידיעות על מקומכם עתה, וזה פחות או יותר מרגיע. אני אומר "פחות או יותר" למרות, שאינני יכול לתאר לעצמי את אנשי רמת-רחל מפוזרים פה ושם וחושבים כל אחד על עתידו הוא. זה קצת קשה להבין מרחוק. אני חושב שהמגמה צריכה להיות איחוד עם גופים צעירים ולחזור לרמה, ברגע שרק יהיה אפשר. הייתי רוצה לדעת היכן נמצאים ילדי דפנה ורביבים ואת הכתובת המדויקת של אמא. אני מקוה, שהם יכתבו משהו מרעננה. מסרו דרישת שלום לכל הפצועים ובמיוחד לבנין ויוסקה. אני מאחל להם החלמה מהירה. שמעתי, שאבא, היה פצוע (אל תכעס על נעמי, שהיא כתבה לי) במכתב השני, שקבלתי ממך ידעתי שכבר התהלכת והיית עסוק פה ושם. כנראה שזה בסדר. עכשיו אכתוב לכם מעט עלי. עד לפני ההפוגה הייתי עוסק. כמעט יום יום "לטייל" בנגב. ערב ההפוגה הגענו לעסלוג' ובה ישבתי לפעולה חודש ימים. חשבתי שאגיע קצת לצפון, אבל פתאום עשו המצרים "הוקוס פוקוס" ונשארתי כאן. הפסדתי את ההזדמנות הראשונה לטוס באוירון. כרגע אני נמצא שוב בגבולות. מוטב לא לשלוח לי חבילות. אילו יכלתי הייתי שולח לכם, כי שמעתי עליכם ועל מצב האספקה ואני מתאר לי, שלא "לקקתם דבש". בצער רב קבלתי את הידיעה (אגב, רק לפני שבועיים) על מותם של החברים וביחוד על אמנון. 19 השנים שהיינו יחד עלולים לגרום הרבה צער בהעדרו. הייתי רוצה לדעת את הפרטים על מותו אבל זה כבר בזמן שניפגש. אני עדיין לא מאמין שלא נתראה - - - מסרו דרישת שלום ועדוד לכל החברים. - - -

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.