דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סגן ויילר רפאל ז"ל

בן יוהנה-צפורה וד"ר ליאו-אשר
נולד בגרמניה
בכ"ו טבת תרפ"ד, 3/1/1924
יחידות: הגדוד התשיעי - "הפשיטה", קומנדו הצרפתי
נפל בקרב במיבצע משה
בי"ט תשרי תש"ט, 22/10/1948
מקום נפילה: באר שבע
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 24 בנפלו

קורות חיים

ויילר רפאל בן ד"ר ליאו-אשר (רופא, ראש קהילה וציר לקונגרסים ציוניים) ויוהנה-צפורה (ז'אן) לבית היימאן. נולד כ-1.3.1924 בעיר סאארבריקן בחבל הסאאר, גרמניה. אחרי סיום בית- הספר התיכון בשטרסבורג וחינוך יהודי פרטי התחיל ללמוד הנדסת-מים וחשמל בבית-הספר הלאומי לאמנויות ומלאכות (פוליטכניון מהמשובחים שבאירופה) בעיר איז (XIA) שבחבל פרובאנס.
משפשטה ההשפעה הנאצית ורדיפת היהודים במלחמת - העולם והגיעה גם לצרפת הדרומית "הבלתי כבושה", נמלט לספרד. אחרי שמונה חדשי-מעצר בכלא ובמחנה ברח למרוקו, התגייס כ-1943 לדיביזיה המשורינת השניה של הצבא הצרפתי, ועבר עמה לאנגליה.
השתתף בין הראשונים בנחיתת צבאות-הברית לחופי נורמנדיה. בשחרור פאריס ושטרסבורג ובמסע הכיבוש הגיע ללב גרמניה עד הקן של היטלר בברכטסגאדן.
אחרי שחרורו מהצבא המשיך את לימודיו והוסמך למהנדס- מים. הוסיף להשתלם במקצוע בפוליטכניון בגרינובל והתכונן לבחינת- הסמכה במתימתיקה. על סמך תעודותיו ושמו הטוב הוצעה לו משרת מהנדס במפעל הידרו-אלקטרי בשוייץ, אך סירב לקבלה כי התכונן לעליה.
ביולי 1948 התקשר עם קצין-גיוס של ה"הגנה" בצרפת, וב-1.8.1948 הגיע ארצה והתיצב לשירות בצה"ל. בתחילה הועסק בפיקוח וטיפול בכלי- רכב של הצבא ועשה שירותים רבי-ערך כמהנדס מוכשר.
אך לבסוף נענו לדרישותיו לשרת בצבא הלוחם, הוא התמנה לקצין בדרגת סגן בקומנדו של דוברי צרפתית בפלמ"ח בגדוד 9 שבחטיבה 12. בהשתתפו בתפקיד זה בכיבוש באר-שבע, זרק רימון יד על מכונת יריה ערבית. נפגע ונפצע קשה ממטח כדורים, בחזה, בבטן, בזרוע ובשוקיים. נחלש מהר ומת באוירון בדרך לבית החולים, ב-22.10.1948. נקבר בדורות.
ב-4.5.1950 הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

דברים לזכרו

מתוך הספר "הנגב" מאת טדי איתן, ראש הקומנדו של ההגנה:

הגיע אלינו אישיות חדשה בעלת ערך רב, ויילר, קצין של הצבא הצרפתי וראש המחלקה השניה של דיביזית הברזל. הוא תפש מהרה מקום חשוב ביננו ופתח את קבוצתנו לקבוצת קומנדו פעילה ממש.


באותו ספר כתוב על כיבוש באר שבע:
בואו מהר, הקצין ויילר, הולך למות עשרים מטר בתוך החצר שוכב ונאנח מעט -כדור בחזה, כדורים בבטן, בזרוע ובשוקים. ברגע שזרק רימון יד על מכונת יריה ערבית, נפגע בכל הכדורים. בלי עזרה ראשונה, בלי רופא, בלי אפשרות של זריקת דם. הוא נחלש מהרה ומת אחר כך באוירון בדרך לבית החולים. הוא הכיר אותי וניסה לחייך. נתתי לו מורפיום ושקרתי לו ביחס לחומרת מצבו. אני מחבק אותו. זה היה הקצין הטוב ביותר, השקט והאמיץ ביותר והמוכשר ביותר וחוץ מזה חייל משוחרר של הדיביזיה הטובה ביותר של צרפת. זה הפסד ענקי בשבילנו - למה מסתלקים תמיד, הטובים ביותר מאיתנו?