דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי קונפינו עזרא ז"ל

בן שולטנה ודוד
נולד בתורכיה
בח' טבת תר"צ, 8/1/1930
יחידות: חט' 14, גד' 79
תפקיד: מקלען
נפל בקרב
בכ"ו תשרי תש"ט, 29/10/1948
מקום נפילה: גוש חלב
נקבר בראש פינה
בן 18 בנפלו

קורות חיים

קונפינו עזרא בן דוד ושולטנה. נולד ביום 8.1.1930 בעיר איסטמבול אשר בתורכיה. עלה לארץ עם "עליית-הנוער" בשנת 1946. היה בקיבוץ אילת-השחר. לאחר לבטים קשים הסתגל לעבודה ונכנס לענף המספוא שמצא בו ענין. במרוצת הזמן התגבר על הקשיים ברכישת השפה. הימים היו ימי המאבק בשלטון המנדטורי ועזרא השתתף במאבק נגד הבריטים. נער עליז ואמיץ.
האוירה בארץ היתה קשה והתעמולה בחוץ לארץ עם כל ההפרזה השלילית שבה, עוררה את חרדת ההורים לילדיהם. עזרא הוצף מכתבים מהוריו וביחוד מאימו התובעים בתוקף את חזרתו לטורקיה. תקופה של לבטים קשים ומלחמה פנימית החלה לפעום בלבו. לא מעט לילות נדודים עברו עליו עד שלאחר בירור ממצה בחברתו ועם חבר המדריכים, החליט לעזוב על מנת להרוויח להוצאות נסיעה להוריו.
אך בהיותו בראש-פינה, לאחר פירסום החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, היה עזרא בין הראשונים לגיוס. התגייס לפלמ"ח ותוך כדי המלחמה עבר מבחנים קשים וקרבות. כאשר חטיבתו הועברה לגליל, היה נוהג לבקר באיילת השחר בכל הזדמנות. נשמרה בליבו הזיקה לביתו הראשון בארץ. באחד הביקורים שלו נשאל אם היה רוצה לחזור לענף המספוא. תשובתו היתה תוך חיוך: "קודם כל עלינו לגמור את המלחמה בנצחון".
מראשוני חיל-השריון. השתתף בקרבות לטרון והבקעת הדרך לירושלים. אחר כך - בקרבות בגליל. באחד הקרבות נפגע ברגלו, אולם תבע להחזירו לתפקיד קרבי. בשעת מבצע "חירם" לשחרור הגליל המרכזי, בהסתערות על גוש-חלב, נפגע מ-3 כדורים כשהמקלע בידו, והוציא את נשמתו בין מירון וגוש-חלב ב-29 באוקטובר 1948. נקבר בו ביום בראש-פינה.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

עזרא קונפינו

(מורשת - בית הכנסת בגדוד 79)

חיה עומדת לפני עיני דמותו הקורנת והעליזה של עזרא, וחיים פניו מחוסרי הדאגה המעוטרים בלורית הלונדינית, הנוטה לימין ולשמאל.
לפני ארבע שנים עלה ארצה עם עלית הנוער מתורכיה ומיד החל לשאת בעול תפקידים במחתרת. ובמחתרת הכרתיו. זוכר אני את הימים בהם התאמנו וחיינו בתנאים הקשים של ימי שקיעת המאנדאט כשבידינו היו רק כמה סטנים, רובים אחדים מסוגים שונים ו"ברן" אחד, שבגלל יחידותו היינו מסכלים בו בהערצה. רוחו ורצונו של עזרא היו איתנים תמיד והתנאים הספרטניים בהם פעל הוסיפו לאמצו ולחסנו כפלדה.
כאשר התלקחה המלחמה בכל עוז עם הכרזת המדינה היה עזרא בין הראשונים שנכנסו אל חיל השריון שנקרא בראשיתו בשם "חמש". לאחר שהשתתף בקרב לטרון, במאבק המר להבקעת הדרך לירושלים המשיך עזרא, אחרי הפוגה שחלה בפעולות, לקחת חלק בשחרור הגליל. אך מה צר שלא זכה לראות בעיניו את הגליל העברי המשוחרר.
בבוקר בשעת ההסתערות על גוש חלב, כשהפציע השחר על גזרתנו, הושתק לפתע המקלע שבידי עזרא: כדור אויב קרע אותו לעולם מעל חבריו הלוחמים.
שעה אחת אחרי כן גוש חלב בידינו. עשרות חיילי האויב שלמו בדמם. נקמנו את דמו של עזרא ושבעתים עוד נקום.
עוד עומדת לעינינו דמות פניו הנעוים מכאב, כשהרוח משחקת בשערותיו ומניעה אותן על פני מצחו כדרכה תמיד, ואצבעות ידיו הנעוצות באדמה, כילד הנצמד אל אמו בשארית כוחותיו בשעה שמבקשים לנתקו ממנה בכוח. עוד חי לנגד עיניו מראה חולצתו הספוגה דם המתבוססת בקצב נשימותיו האחרונות ההולכות ונחלשות. ובאזנינו מהדהדת עוד גניחת גסיסתו כמשאלה עזה לחבריו להמשיך, להמשיך עד תם. על קברו הרענן אנו נשבעים, כי נקיים את צואתו.
"כבמלט נדביק הגופות ללבנים ובנין המולדת נקים..."

חזקיה ישראל


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו

(נתפרסם ביומן משק אילת השחר מס. 311 מיום ו' כסלו תש"י 27.11.49)

עזרא קונפינו, עולה מטורקיה, חייל צבא ההגנה לישראל, ששרת בחטיבה 7, נפל ב-27.10.48 עם ההתקדמות הראשונה של צבאנו על יד גוש חלב. פגז האויב פגע במשורין בו נמצא עזרא ואתו נהרגו שלשה חיילים וסמל.
עזרא היה בין אותם מאות רבות האלמונים, שלא נמצא מי שיעלה את זכרם. לאחר שקבלתי פרטים על מסיבות מותו, מצאתי לחובתי להעלות את זכרו מעל דפי יומננו.
עזרא התחנך במשקנו קרוב לשנה במסגרת עלית הנוער הבולגרית בשנת 1946-7. לאחר לבטים קשים הסתגל סוף סוף לעבודה ונכנס לענף המספוא, שמצא בו ענין. במרוצת הזמן התגבר על הקשיים ברכישת השפה. והימים הם ימי המאבק עם השלטון המנדטורי... האוירה בארץ מחושמלת והתעמולה בחוץ לארץ על כל ההפרזה השלילית שבה, מעוררת את חרדת ההורים לילדיהם. עזרא הוצף מכתבים מהוריו וביחוד מאמו התובעים בתוקף את חזירתו לטורקיה. תקופה של לבטים קשים ומלחמה פנימית החלה לפעום בלב הנער. לא מעט לילות נדודים עברו עליו עד שלאחר בירור מממצה בחברתו ועם חבר המדריכים, החליט לעזוב על מנת להרויח להוצאות נסיעה להוריו.
לאחר פרסום החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, היה עזרא בין הראשונים לגיוס. בדרך מלחמתנו עבר מבחנים קשים בקרבות, התחסן והיה נאמן למולדתו עם כל להט הנעורים שלו. כאשר חטיבתו הועברה לגליל, היה נוהג לבקרנו בכל הזדמנות כל חופשה ותפקיד. נשתמרה בלבו הזיקה לביתו הראשון בארץ. באחד הביקורים שלו נשאל אם היה רוצה לחזור לענף המספוא. תשובתו היתה תוך חיוך: קודם כל עלינו לגמור את המלחמה בנצחון.
הקרב האחרון בו השתתף עזרא נגמר, אמנם, בנצחון גדול של האויב, אך עזרא היה בין הנופלים.
יהיה זכרו שמור בין משחררי מולדתנו.
הוריו עלו בינתים ארצה, אולם את עזרא שלהם כבר לא מצאו בחיים. היתנחמו באבידתם הקשה?

חביבה לביא


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח