דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי בן ישראל עודד ז"ל

בן חוה וד"ר אשר
נולד בתל אביב
בכ"ה תשרי תר"צ, 29/10/1929
יחידות: הגדוד השביעי - "באר שבע"
נפל בקרב
בכ"ה אייר תש"ח, 3/6/1948
מקום נפילה: אשדוד
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 19 בנפלו

קורות חיים

עודד בן הסופר והמורה, ד"ר אשר בן-ישראל וחוה. נולד ביום כ"ה בתשרי תר"ץ (1929) בתל-אביב. אוירת בית-אביו הספוג רוח ספרות ותרבות ישראל השפיעה השפעה עמוקה על נפשו של עודד.
בילדותו עברו הוריו לגור בירושלים. את בית-הספר העירוני "תחכמוני" בירושלים גמר בהצטיינות בסוף תש"ד, עבר ללמוד בבית-הספר התיכון בבית-הכרם והיה מבחירי התלמידים בו. לימודי היהדות, הומניסטיקה ומתימתיקה נתתבבו עליו ביותר, אך לא משך ידו גם ממקצועות-לימוד אחרים. היה שקדן בלימודיו סייע בידי חבריו המפגרים. בלימודים בחוגי חבריו בגימנסיה נהג להרצות על נושאים שונים וביחוד על אישי הציונות ופעולותיהם.
חביב היה על חבריו בבית- הספר ובגימנסיה, תרגילי-הספורט שעסק בהם מילדותו, על אף עדינות מבנה גופו. העידו על אומץ-לבו וכוח רצון. לאחר שקיבל את תעודת-הבגרות - והוא בן י"ז - התנדב לפלמ"ח.
להוריו הסביר את החלטתו זו כהליכה להכשרה חקלאית באחד הישובים. כדי שלא לגרום להם דאגה. כאשר העיר לו מורו שעדיין צעיר הוא וחלש, השיב לו עודד: "עתה אין צעירים וחלשים, כולנו בתפקיד ועלינו למלא אותו".
בהיר-עינים ובהיר-שער. כחוש-גוף אך עז-רצון ובעל להט נפשי לא נרתע מפני כל מעצור בדרכו שבחר בה. בעל תפיסה מהירה וזכרון מצוין. השפיע על חבריו מידיעותיו אשר הביאן לפניהם בענוה ובפשטות. עליז וצנוע בהליכותיו ומיושב בדעתו. בשעת שיחה היה משפיל את עיניו בביישנות של תלמיד-חכם ופיו הפיק דברי טעם. חיבוריו ותיאורי טיוליו מצטיינים בתפיסה מרוכזת ובסגנון בהיר.
בג' בניסן תש"ח יצא לחזית הנגב. גילה אומץ-לב בפעולות. כעבור שבעה שבועות, בהם השתתף בקרבות רבים, נפל בהתקפה על אשדוד ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948). נקבר בניצנים.
ב-31.8.1949 הועבר לנחלת-יצחק. בן י"ז היה בנפלו.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

בנחל הטחנות

בנחל הטחנות (רשמי טיול)

בימי הקיץ שעבר התארחתי עם אבי בבית זקני אשר בצפת. באחד הימים ערכנו טיול לואדי טוחין. עוד לפני זריחת החמה העירני אבי משנתו וזרזני להיכון לדרך. מיד קפצתי מעל מטתי וכעבור שעה קלה הייתי כבר מוכן ומזומן ללכת. יצאנו את צפת הטובלת בים זהרורי בקר והגענו למורד. בדרך נספח אלינו ערבי מכיר ושלשתינו הלכנו לנו לאט והסתכלנו בנוף, שנתגלה לעינינו. בתחלה באנו לואדי לימון והמקום הזה קסם לי ביפיו. המים מפכים שם בשפע. העצים המוריקים עושים פרי לרוב. רצונך לרוות את צמאך - הרי לפניך מים צוננים. ערביי המקום, אנשים טובים הם ואוהבים לקבל כל אדם בסבר פנים יפות. רצינו לקנות מהם ענבים והם סרבו לקבל ממנו כסף ואמרו לנו בלשונם: "בבקשה, אכלו כאוות נפשכם!"
ישבתי ליד הנחל כשהמים הקרירים מלטפים את רגלי ותפשתי צפרדעים ודגים. ביחוד בדחו את דעתי הדגים הקטנים, אשר עין קשקשותם כעין הכסף. בעמל רב דגתי אחדים מהם, אך השובבים הללו החליקו מידי וקפצו אל מקום חיותם המימה. שעה ארוכה נחנו בנחל הלימונים ואחר קמנו והלכנו אל נחל הטחנות. יפה הדרך אל הנחל. באשר תפנה תשמע את שקשוק המים ואת צפצוף הצפרים. במקום אחר ראינו סלע מענין, שפני אדם לו. ומי צר לו צורה זו? המים הזורמים שם תמיד, חקקו בסלע צורת אדם. בנעימים בילינו ליד נחל הטחנות והמשכנו את דרכנו ואמרנו לשוב הביתה. אבל עתה נוכחנו כי טעות גדולה טעינו: היינו צריכים ללכת לואדי אחד המוליך למירון ולשוב משם באוטו צפתה, אך אנחנו טעינו ותעינו ובאנו לעמק אחר. מה נעשה ואנה נלך? לחזור אל הנחל הקודם לא היה בנו עוד כח וללכת מכאן למירון לא ידענו את הדרך. אבי הציע לטפס ולעלות על הסלעים. התחלנו לעלות, אך עד מאוד קשתה עלינו העליה. הצמא מציק. הסלעים גדולים ומשופעים. אדם כי יכשל ויפול מטה לא יזכה עוד לקום. שעות אחדות טפסנו עד שעלינו למעלה. ואכן צדק אבי! כשהגענו לראש הסלע הופיעה לעיננו מרחוק העיר צפת על בתיה וסמטאותיה. מה שמחתי כשישבתי לנוח על הסלע! נשקתיו מרוב שמחה, כי מצאתי בו מקום לפוש מעט ולנשום לרווחה.
עייפים אך מלאי רשמים שבנו הביתה וזכר הטיול המענין זה לא במהרה ישכח מלבי.

עודד בן ישראל כיתה ה' ב ירושלים שבט-ניסן תש"א

חומר נוסף, פרי עטו, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.