דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי ויסמן יוסף "יוסלה" "ביבי" ז"ל

בן אסתר ונח
נולד בחיפה
בי"ט אדר א תרפ"ד, 24/2/1924
נפל בקרב
בי' אייר תש"ח, 19/5/1948
מקום נפילה: ניר עם
נקבר בחיפה
בן 24 בנפלו

קורות חיים

בן אסתר ונוח, נולד ביום י"ט באדר א' תרפ"ד (24.2.1924) בחיפה. למד בבית-ספר בחיפה ואחר-כך למד חקלאות בכפר הנוער בן שמן. לאחר שסיים את לימודיו, נתקבל לעבודה בחברת-החשמל בחיפה כמסגר ורתך ותוך כדי עבודתו השתלם במקצועות אלה.
כחבר ה"הגנה" מנעוריו נעדר כפעם בפעם, שבועות מספר מעבודתו, בצאתו למסעות ותרגילים ממושכים, ובשובו לא סיפר דבר. יוסף יצא להכשרה מגויסת של הפלמ"ח בבית אלפא, וגם אחרי שובו לעבודתו בחיפה היה נקרא כאיש "רזרבה" (מילואים) להשתתף במבצעי הפלמ"ח, להעלאת מעפילים ולמעשי חבלה בתקופת המרי. המעשים הנועזים והמסוכנים היו בעיניו כדברים מובנים מאליהם.
אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, חזר בדצמבר 1947 לשירות מלא בפלמ"ח, המשיך בתפקידים נועזים ומסוכנים יותר. בפי חבריו הוותיקים נשאר כינויו מלפנים "יוסלה הקטן", אף כי בינתיים גדל והיה לבחור חסון וגבוה ועל שום כך נקרא גם "הענק בחיות הנגב" ו"יוסלה וחצי". כגודל גופו כן היה טוב ליבו. הוא עזר לכל והתחבב על הכל.
הוא השתתף בליווי שיירות בנגב ובפעולות-קרב רבות נגד כנופיות מקומיות ואחר-כך גם נגד הצבא המצרי הסדיר - עד שנהרג בניר-עם ביום י' באייר תש"ח (19.5.1948), אחרי הפגזה מצרית שנמשכה שלוש שעות. נקבר בניר עם.
ביום כ"א בכסלו תשי"א (30.11.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכרו - אלקה

את יוסי הכרתי מאז שנת 1942 כשהיה בפלמ"ח יחד עם בני, והוא נתחבב עלי מן הרגע הראשון שראיתיו. בכל פעם שהיה נכנס הביתה הרגשתי כאילו אחד מבני שלי בא. היה בחור כארזים, בעל קומה בלתי רגילה, ודוקא משום כך קראנו לו בשם "יוסל'ה הקטן". כעם חברה היה משיח אתי על חייהם במחתרת, על שובבותם בגבעת חיים ובמקומות אחרים. גם על מבצעים רציניים היה מספר תוך עליצות ושמחה האופינית לילד שביצע מעשה קונדס בהצלחה. ילד ענק זה היה תמיד עליז, שופע אור וחיים וכובש לבבות בעיניו הטובות.
בחופשתו האחרונה, כשבא לבקרני ולמסור לי פריסת שלום מבני בנגב, אמר: "עתה לפחות אין מבטלים זמן לריק, יוצרים ועושים למען משהו גדול". כשבקשתיו לשמור על עצמו השיב בחיוך לבבי כדרכו: "אין דבר, אל תדאגי לי, הכל יהיה בסדר, - מאה אחוז!"...
אין הלב והמחשבה משלימים עם העובדה שיוסי הגדול והחסון איננו עוד.

אלקה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

לזכרו - סדנאי

יוסל'ה החל את עבודתו בחברת החשמל לא"י בסוף שנת 1941, כחניך בבית המלאכה המכני של תחנת הכח חיפה. לכתחילה נמשך אחרי החקלאות שנתחבבה עליו בכפר הנער בן-שמן ובהכשרה החקלאית של השומר הצעיר בבית אלפא, אולם כדי למלא את רצונו של אביו נרתם ללימוד מקצוע המסגרות והמכונאות. אחרי זמן מה יצא להכשרה המגויסת של הפלמ"ח, בה בילה כשנתיים ימים, וחזר שנית לבתי המלאכה, הפעם כרתך חשמלי.
לפי גילוי וידיעותיו היה כבר פועל. בקומתו עלה, לא רק על כל החניכים, אלא גם על כל העובדים המבוגרים במקום. קומתו הבלתי רגילה הביאה לו שפע של כנויים: "יוסל'ה" "יוסל'ה הקטן", "יוסל'ה וחצי", ובנגב ניתן לו תואר נוסף, - "הענק שבחיות הנגב". למרות בגרותו - היה זה בשנות ה-23-20 לחייו - היה בן לואי קבוע לחניכים שבבתי המלאכה, חי בחברתם וחשב כמותם, והם היו מתיחסים אליו כאל אחד משלהם כי עליו היתה גאותם. יוסל'ה היה מקשיב בענין לשיחות הפועלים בעניני דיומא, מתערב לפעמים בוכוחים, אך תמיד מפטיר אותם במלה אחת, - "זקנים!" לאמר: "מה אתם הזקנים מבינים להלכי רוחו של הנוער והרגשותיו". במרוצת הזמן הפך המונח "זקן" למושג תמציתי להרבה דברים.
הכל העריכו את יוסל'ה על דיקנותו בעבודה; לא יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידו. כגודל גופו כן היה טוב לבו. הוא עזר לכל והתחבב על הכל. היה מראשוני הפלמ"ח ומותיקיו, ומן הפעילים בלילות. כשהיינו פוגשים אותו בקרית-חיים עם שחר (הוא עצמו גר בהדר-הכרמל) ידענו כי נעשתה או הוכנה איזו פעולה. יוסף היה לעתים, נעלם מהעבודה למשך שבועות, וכשהיה חוזר שזוף שמש ומחושל ניחשנו את סיבת העדרו.
עוד בטרם הוחל בגיוסו המלא של הנוער בארץ, יצא יוסל'ה לנגב, כאיש המילואים של הפלמ"ח, למרות סרובה המוחלט של חברת החשמל לשחרר אותו מעבודתו. בישובי הדרום ובנגב תרם תרומתו למלחמתנו לא רק כמלווה שיירות, סייר, חבלן, בקיצור כחייל, אלא גם כבעל מקצוע בתקון מכונות חיוניות וכלי נשק.
יוסל'ה לא חזר אלינו, כשם שלא חזרו רבים מהחניכים של בתי המלאכה. הוא השתייך לחבורת החניכים והיה נאמן לה בחייו ובמותו.

סדנאי

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

לזכרו - י. אבישי

בכל פעם שדמותו של יוסף עולה בזכרוני, אני חוזר לפגישתנו האחרונה ברחוב הרצל שבהדר הכרמל, מול בית הקרנות, בראשית מאי 1948. הוא בא לחופשה קצרה אחרי שבילה חמשה חדשים בערבות הנגב וישובי הדרום. הוא שח על חיי השיירות שהיה בין מלוויהן, על התלאות והתנגשויות הדמים של הימים ההם, על עלילות הפלמ"ח שבשורותיו נלחם. ללא שמץ התרברבות, ובבת צחוק קלה פרש לפני את יריעת הגבורה של בחורנו באותם הימים הקשים לפני היות עוד צבא ההגנה לישראל.
אך ספרתי לו על בני שנפל כחדשיים לפני כן, העיבה את פניו עננה קודרת וכמה כאב וצער היו ספוגים דבריו על חבר נעוריו שנקטף בלא עת. מי יודע, אם לא חזה כבר אז את גורלו וגורלם של אלפי צעירנו שהרוו בדמם את אדמת המולדת.
יוסף התבלט במראהו החיצוני. היה חסון, משכמו ומעלה גבוה מכל חבריו - 'יוסל'ה וחצי' תודות לנאמנותו ומסירותו התחבב על כל מי שבא במגע אתו. דמותו תלווה את חבריו וידידיו כל ימי חייהם

י. אבישי

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.