דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי בלבול יצחק "בולבול" ז"ל

בן ויקטוריה ורפאל
נולד במצרים - אלכסנדריה
בי"א תמוז תרפ"ו, 23/6/1926
נפל בקרב במיבצע מות לפולש
בי"א תמוז תש"ח, 17/7/1948
מקום נפילה: משלטי חוליקאת - כאוכבה
נקבר בכפר ורבורג
בן 22 בנפלו

קורות חיים

יצחק ("בלבול") בן רפאל וויקטוריה. נולד ב-23.6.1926 באלכסנדריה של מצרים. גמר בית-ספר תיכון אנגלי ועבד אחר-כך כפקיד. חי באוירה של התבוללות רוחנית ופגישתו עם הציונות היתה מקרית. אך משהכיר את הרעיון, דבק בו ומאז היו חייו קודש להגשמה חלוצית.
בשנת 1945 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" במצרים, עבר הכשרה חקלאית ולאחר שנה, באפריל 1946, עלה לארץ. הגרעין שאליו השתייך קיבל הכשרתו במשקי כפר-מנחם שבדרום ותל-עמל שבעמק בית-שאן. עבד שם בסנדלריה ובמרעה, וחלם על הליכה לאזור חדש, שומם. לחיי קיבוץ עצמאיים.
במאי 1947 הצטרף לקיבוץ "נחשונים" ולאחר שנה עבר לנקודת ההתישבות של הקיבוץ בחזלה שבנגב ועבד שם בסנדלריה. הליכתו להתישבות היתה מלאת שמחה וציפיה. הוא קיוה למצוא לו בית בנגב הרחוק ולהפרות את שממותיו. את דרכו בקבוץ עשה כמימוש הרעיון ההתיישבותי. לא אהב להתבלט. אך, כל אחד הרגיש כי עליו אפשר לסמוך.
בהתחלת יולי 1948 הצטרף למחלקת המשקים שהוקמה אז בנגב להגנת השיירות והדרכים. ביא' בתמוז תש"ח (18 ביולי 1948) יצאה מחלקה לפריצת הדרך בסביבת כאוכבה. למחרת הותקפה המחלקה קשות על-ידי האויב המצרי ורוב חבריה, וביניהם יצחק. נפלו על אדמת חוליקאת. היה קבור ברוחמה. ב-26.6.1950 הועבר לכפר-ורבורג.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

יצחק בלבול - רפאל

'בולבול' כמו שקראנו לו איננו. קשה לתאר את זאת. קשה להאמין. כשאני נכנס לסנדלריה, ועוצם לרגע את העינים, אני רואה את יצחק יושב לו ודופק סוליות, בעליזות שהיתה מושכת כל חבר, לשבת על ידו ולשוחח אתו. עבדתי איתו תקופה ארוכה והספקתי להכירו, אף פעם לא ראיתי אותו כועס או מרוגז, תמיד היה מחייך.
פעמים רבות התוכחנו על המצב החברתי, על השפורים שאפשר להכניס בשטח זה או אחר. באה המלחמה האכזרית ודברנו על תפקידו של הקיבוץ במערכה. אני זוכר את המלים שאמר בהזדמנות זו "תפקידו של חבר קבוץ להגן לא רק על המולדת, על ארצנו הקטנטונת, אלא לעמוד בכל מחיר על הגנת משקנו, על הגנת הקבוצים אשר הם בחזית. כל משק מוכרח לתת את תרומתו." נכון כאן צדקת בולבול, גם אנחנו נתנו את תרומתנו במחיר יקר, בדמך ובדם חבריך אשר נפלו עמך. ברוב המשקים נפלו קרבנות -אך לא לשוא. כי האויב הורחק, הוכה קשות
ביום השנה כולנו מלוכדים, אלה שעזבו את הקיבוץ גם כן באו, אמנם הם שכחו את חובתם כלפיכם, להמשיך בקיומו של הקיבוץ אשר למענו נפלתם. אבל אנחנו לא נאכזב אתכם, נמשיך את מה שהתחלתם, נמשיך בהגשמת הרעיון הקבוצי.

רפאל.

רשימות לזכרו

יצחק בלבול - שלום כ.

דבר משונה הוא לכתוב על אדם שאיננו ובפרט שאדם זה מן היקרים והאהובים עליך. דבר משונה וקשה.
את יצחק הכרתי עוד בהיותנו ילדים, והיה לי אח נאמן. עבר את התהליך של כל בן באותם חוגים יהודיים באלכסנדריה הידועים לנו. גמר את לימודיו בבית הספר התיכוני והתחיל לעבוד. הוא חי אותם החיים של כל שאר הנוער היהודי, ללא מטרה מיוחדת, נתון באוירה של התבוללות רוחנית.
פגישתו עם הציונות היתה מקרית, אבל מהרגע הראשון הוא התמסר לה, ללא גבול וחשבון, הקדיש את חייו לרעיון התחיה והחלוציות.
באולם הרחב של התנועה באלכסנדריה, באותו מעגל ההורה שהלהיב את נפשו התחילה הדרך, שנפסקה על גבעות חוליקאת.
את דרכו בהכשרה ובקבוץ הוא עשה כשעל שפתותיו חיוכו הביישני. הוא לא התבלט , כי לא אהב להתבלט. אך כל אחד הרגיש כי עליו אפשר לסמוך. כשהצטרף לקבוץ בנגב היה מלא שמחה וצפיה, כי שם בנגב הרחוק והמבודד ימצא לו בית, בזיעת עמלו ישקה ויפרה את שממותיו.
שם מצא לו קבר ובדמו השקה את אדמת הנגב החשופה.
תינחם משפחתו ותדע כי לא לשוא הקריב חייו, וכי רק בזכותו ובזכות כל חבריו שאינם, באה גאולת ישראל וקבוץ גלויותיה.

שלום כ.