דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי רבינוביץ אליהו (חיים, איליה) ז"ל

בן בלה ודוב
נולד בארה"ב
בכ"ה שבט תר"צ, 23/2/1930
יחידות: הגדוד השביעי - "באר שבע"
נפל בקרב
בכ"ה אייר תש"ח, 3/6/1948
מקום נפילה: אשדוד
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 18 בנפלו

קורות חיים

רבינוביץ (חיים) אליהו ("איליה") בן דוב ובלה. נולד ב-23.2.1930 בג'רזי-סיטי, ארצות-הברית, ומ-1934 ואילך בן הארץ. גמר בית-ספר עממי בפתח-תקוה. למד במשך שנה חקלאות. גמר את בית-הספר על שם מכס פיין ועבד כמסגר מכני. חניך "השומר הצעיר" וחבר בגדנ"ע מגיל 12 ואילך. היה תמיד בין אלה שטענו שאין חשוב מן האמונים, ואף כי לא פעם היו בשבילו האימונים קשים מהיותו לא בין האתלטים, דבר זה המריצו להשתדל עוד יותר. ביודעו שלא סתם משחק הוא זה, וכי עוד נזדקק לכל אלה.
ממחרת ה-29 בנובמבר 1947 התנדב לפלמ"ח ונשלח בטעות לחי"ש בכפר-יעבץ, שם התנסו בטבילת-האש הראשונה. חזר לפלמ"ח ונשלח לנגב. בתנאים קשים לחמו בתקופה הראשונה בנגב, הקשר עם הצפון היה מנותק, את היום היו מבלים בואדיות מפני פחד האוירונים המצריים, ובלילות יצאו לפעולות. בכדי להלחם בתקופה הראשונה בנגב היו צריכים אנשים מיוחדים, אשר חונכו ברוח חלוצית ובעלי משמעת פנימית חזקה, ואיליה היה בין אלה.
איליה השתתף בסיורים ובפעולות-קרב, בכיבוש כפרים ערביים ובמלחמת הכנופיות (קופחה, מוחרקה, בית חימה), מתוך הכפרים אשר הטרידו בלי הפסק את ישובי הסביבה. יצא להטרדות שונות על ריכוזי האויב ועמדות התותחים, היה אחד מאלה שניסו לפרוץ את הדרך לצפון. השתתף בהתקפה על משטרת עיראק-סואידן הנודעת. ואחר-כך במאמץ לעכב את התקדמות הצבא המצרי הסדיר. היה בין הפורצים לאשדוד ובשעת נסיגה משם נפל בקרב ב-3.6.1948 הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק ב-7.11.1949.
בן 18 בנפלו.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכרו - צבי פיק

מהמתנדבים הראשונים, כשהתארגנו מחנות חי"ש, עזב את עבודתו ובית הוריו ונענה לקריאת ההתנדבות של הסוכנות. זכורים לנו עוד אותם הימים, ימים קשים, בלי נשק, מעטים ובכל זאת היה בין אלה שמלאו את חובתם בצנעה.
אחרי תקופה של אמונים ושמירה על גוש תל מונד הצטרף להכשרה המגויסת של הפלמ"ח בנגבה. עם פלישתם של צבאות ערב, ואיום של צבא מצרים לכבוש הנגב, היה איליה בין אלה שירד לנגב לשם הגנה על היש. בתנאים קשים לחמו בתקופה הראשונה בנגב, הקשר עם הצפון היה מנותק, את היום היו מבלים בואדיות מפני פחד האוירונים המצריים, ובלילה - לפעולות.
בכדי להלחם בתקופה הראשונה בנגב היו צריכים אנשים מיוחדים, אשר חונכו ברוח חלוצית ובעלי משמעת פנימית חזקה, ואיליה היה בין אלה.
השתתף בכבוש קופחה, מוחרקה ובית חימה - כפרים אשר הטרידו בלי הפסק את ישובי הסביבה, יצא להטרדות שונות על רכוזי האויב ועמדות התותחים, היה אחד מאלה שנסו לפרוץ את הדרך לצפון, השתתף בהתקפה על משטרת עירק-סודיאן הנודעת. איליה היה אחד מהמעטים אשר בזכותם הנגב הוא כיום שלנו. בהתקפה על אשדוד נפל. נדע אנו הנשארים להגשים את שאיפותיו.
יהיה זכרו ברוך

צבי פיק, חבר התנועה פתח תקוה


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - אידלסון

איליה! בשם זה הכרנוהו כולנו למן אותם הימים בהם התאספנו כמעט מדי ערב בערב בצריפה הדל והמאיר של תנועת השומר הצעיר בפתח תקוה. שקט, צנוע, לא מתבלט ביותר אך מסור בלב ונפש, כך הכרתיו למן היותנו יחד בקבוצה שבחייה לקח חלק למבראשיתה. האם מישהו יוכל לתאר לעצמו טיול שאיליה לא היה משתתף בו, כשעל שכמו אותו תרמיל העשוי עור הארוז להפליא, מבלי שתהא אפשרות לדחוק לתוכו אפילו עוד כזית, והמפה היוצאת מתוכו בכל חניה וחניה, בה הוא בודק את הדרך בה עבר וחורט בזכרונו את שמות המקומות הערביים, עד כדי כך שכעבור שנה גם כן יזכרם.
וכל אותם מחנות צופיים ומחנות עבודה, בכל אלה ידע לגוון את חייו, כי לא יכול בזמנו החפשי מלמודים לשבת בחיבוק ידים. ובעברו בארץ לארכה ולרחבה, בבקרו בקיבוציה ובהתישבויותיה, שאב את הזיקה לחלוציות, להגשמה קיבוצית. ואף על פי שלא היה בין אלה המתוכחים והמדברים גבוהה גבוהה על אידיאולוגיות, הרי בלבו נגמלה ההחלטה בדרך בה ילך, ואמנם לאחר ביה"ס העממי הוא מנסה ללמוד חקלאות ומבלה שנה בבהי"ס החקלאי, אך התענינותו נוטה לאפיק אחר והוא מחליט לרכוש לו את מקצוע המסגרות, והוא מתחיל ללמוד בביה"ס המקצועי ע"ש מכס פיין בתל אביב.
ואף על פי שלמודיו גוזלים ממנו את מרבית זמנו, בחזרו מאוחר לביתו, נשאר מסור לתנועה, לחברה. ואם כי לא מקומו בין המדברים והמתוכחים בפעולות סוערות על הפוליטיקה והעתיד, ידע לאחר הפעולה לענין את חבריו בספרו ובתארו בחלקת לשונו ובמליצותיו השנונות כיד התאור הטובה עליו. זוכרני את מכתביו בהם ידע לתאר משהו מסוים, וביחוד נוף טבע, בבהירות ובמליצות נהדרות. משפטיו הצטיינו במציאת המלים המתאימות ביותר ובקליעה למטרה. תענוג פשוט היה לקרוא מכתב ממנו, שלא חסר היה גם הומור בריא.
עוד בהיותנו צעירים נכנסנו בדרך של הנוער המאורגן, לארגון ה"הגנה". צעירים היינו, בתחילה בגדנ"ע על למודי הקפא"פ ואמוני השדה, והלאה דרך אמון נשקי עד לחי"ש ולתרגילי שדה יותר נרחבים ויותר רציניים. בהיותנו גם בתנועת נוער המצריכה זמן ותכניות שלא תמיד היו משתלבות (מבחינת הזמן) בתכניותיהם של מפקדנו ב"ארגון", וכשהיו מדי פעם בפעם סבובים והתנגשויות בינינו, היה תמיד איליה בין אלה שטענו שאין חשוב מן האמונים, ואף כי לא פעם היו בשבילו האמונים קשים מהיותו לא בין האתלטים ולא פעם היה גם מעורר צחוק בקרעו מכנסיו בקפיצה מעל גדר או כשהיה נחשל בטפוס על קיר, אך הוא ידע להבליג, ולהיפך דבר זה המריצו להשתדל עוד יותר, בידעו שלא סתם משחק הוא זה, וכי עוד נזדקק לכל אלה.
ואמנם! בין הראשונים להתגיסות היה כשאך החלו ההתנקשויות, כשיצא לעזרת גוש תל מונד והיה בין העומדים נגד ההתקפה הראשונה על נקודה עברית בכפר יעב"ץ. זכורני איך באישון לילה היה עלינו לארוז בגדים למספר ימים ובמעט בגדים אלה נאלצנו לבלות למעלה משבועיים, אם לא לקחת בחשבון שנקרעו בשעת ההתקפה. אך מי שם לב לקטנות אלה. ככל שהתנאים היו קשים, היה מצב הרוח מרומם. עוד מהדהד באזני צחוקו של איליה נבלע בין צחוקם של כל הג'מעה לשמע בדיחה אחת מני אלף שסופרו מסביב למדורה, ועוד לנגד עיני חיוכו הצנוע בהשמיעו בדיחה מוצלחת או חכמה מפולפלת במליצות, בעוד כולם מתפקעים בצחוק לשמעה. כך! ההרפתקה עוד היתה בראשיתה, קלה היתה, מלאה שמחת חיים. אבל כשהענין נעשה יותר רציני?
איליה וכן כולנו, כל חבריו, מחליטים (וזה היה עוד לפני הקמת הצבא) לעזוב מאחור חיי שמירה שקטים ומנוונים, בעוד הצו הוא לצאת כנגד האויב לקדם פניו, לשם זה עוברים אנו לשורות הפלמ"ח ומצטרפים להכשרה מגויסת של התנועה. פה ניתן לנו במשך זמן מועט להרגיש בשלוב העבודה והבנין ובהגנה עליו.
אך לא לזמן רב ניתן לאיליה ליהנות משלוב זה. תקופת המצאו בנגבה, בה גם קבל אמון נוסף, הסתימה עם היחידה במסגרת החטיבה כולה ירדה להגן על הנגב מפני הצר הפולש. ובתפקיד נעלה זה, בחסמו בגופו את התקדמו תהמצרים, נפל בהתקפה על אשדוד.
זכרונו יהיה שמור לעד בזכרוננו.
חברו בתנועה


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

שנה לנפלו

לב מורה עברי מי ידע, לב דווי של אדם המקונן על תלמידיו הצעירים?... אין ניב ליגון הורים שכולים, אך מי יתנה צער מורה שהדריך חניכיו - ילדיו, לפעולה, למאבק ולגבורת חיים, ועתה יפזר שורותיו הנוגות על תלי קברים?...
אליהו, נערי הטוב!
רך בשנים היית ועשיר מעש, רק שמונה עשר אביבים ידעת, אך גדולה היתה ועצומה שלהבתך לבך, נאלמו חייך, אך היית לשיר מזמור.
שיר מזמור על מות לבן...
שיר מזמור על מות לתלמיד...
שיר מזמור על מות אדם ורע צעיר...
ואני מעלעל בספר הימים ואני סוקר פניך נערי הטוב והיקר. צריף עץ מאורך, בחורף ידלוף הדלף ובימות הקיץ ילחם בו החום. צריף אפרורי. מרישי-עץ יתלכסנו בו במין עצבות. שמש תציץ דרך אשנבי החלונות תשטוף באורה את הכיתה, הערה, החיה ותהיל גם אותך אליהו, אליה תלמידי שלי, הן כה בניתיך גם אני.
שעור...
דלוקות העינים, משולהבות הפנים. רשופות גם עיניך. ראשך פורח בתלתלי שערך השופע, ידיך משולבות על חזך והנך מאזין. אליה קולט בדממה כתמיד. אליה, הילד הבישני, המכונס, זך המצח והפנים, קולט בדממה רבה, אך נפשו בו תלהט, חותרת היא לגילוי הגדול אשר לה, לגילוי אליה...
ימים נשחלים זה אחר זה, זה בתוך זה - שנים...
שנות מלחמה. ימי שחיטות והרג, ימי בשורות איוב, נפשו של אליה משתלהבת. בשעת האזרכה לטבוחים בגיא התופת הנאצית, דמעה תתקשר בריסי עיניו. האם חש בחביון הימים את המאבק והמלחמה המצפים לו?
אליהו מצטנע יותר. דבריו מועטים. הוא קורע - באלם דרוך - אשנבי לבבו אל העולם הרחב. נפשו תרטט מול פני אפקים חדשים. מבטיו ינשאו למרומי שמש תקוות של אדם מתבגר, עם ועולם נגאלים...
אליהו מביא לי תמונתו הקטנה לאות פרידה.
אני לוחץ ידו בחזקה. סומקת בושה מתלבלבת בלחייו.
היה ברוך אליה בחורי הטוב והבישן, היה ברוך, נערי העז והאמיץ. הנה סיימת את למודיך בביה"ס העממי. ברוך אתה בצאתך. עטרת ברכות לנעוריך המלבלבים ולשאיפות לבך, המשתוררים בעצמה.
נפרדנו. לא ראיתי פניו, אך ידעתי. אליהו מתכנס מדי ערב אל הקיבוץ השוכן ממול ביתו. הוא קולט בדממה את השירה הגדולה הבוקעת ועולה מצריף חדר האוכל המואר.
אליה הדמום, טוב הלב והצנוע, מאד צנוע, המחייך מול פני חמת בוקר, בהתאפקות, הוא איש החלטה ובר מעשה.
הוא הולך ל"גבעה" לביה"ס החקלאי ומשם ל"מכס פיין". רוצה הוא להיות איש עבודה, מסגר בקבוץ.
ההחלטה ההיסטורית על תקומת מדינת ישראל מרעידה את לבו. אליהו רוקד עד עלות השחר, אליהו נושא במחול שאיפת הדורות לשיחרור, לגאולה ולתקומת מולדת. אליהו מחולל את מחול נפשו הסערני... המחול סוחף. אליהו הוא בין המתגייסים הראשונים. הוא איננו מן החטטנים. את מכורתו ג'רסי סיטי, אשר באמריקה שכח מזמן. מגיל ארבע, עת דרכו רגליו על אדמת מולדת האבות כרת ברית עם שחקיה, עם שמשה ורוחותיה ועם אדמתה... משעול חייו ברור לפניו, מרכז הוא את לבטי נפשו ברגע עמוק אחד ומחשל החלטת נפשו.
... לבו מושך אותו אל ה"נגב", ... קבוצת סיור נועזת וידועה שם קוסמת לו, הוא תאב במעשים רבים וגדולים.
הקרב נטוש על אשדוד.
אליהו נלחם, בגופו ירצה לעצור בעד האויב המצרי הפולש.
נלחם ונפל... (היה בין הפורצים ונפל בנסיגה).
אליהו תלמידי, נערי הטוב!
אמור יאמרו כי עקבותיך נעלמו, כי גוויתך איננה. אך ידוע אדע, אחוש זאת בכל הוייתי האבלה, כי חי הנך... ראיתי דמותך, נערי הטוב בעיני אמך הזהורות מדמע, שמעתי קולך, ברטט נפשו של אביך האוהב אותך לאין שעור, הד שירת נעוריך תתפעם בלבי, ושיר מזמוריך נישא על פני ערבות הנגב המשוחרר מאויב ופולש, על פני השומרון והגליל, מדן ועד אילת. חי הנך במולדתך ישראל הקמה לתחיה...
שמים וארץ יספרו שבחך ושבח חבריך. דורות על דורות ישירו שירי הלל לכבודכם ולגבורתכם הנועזת.
שיר מזמור לנפש נער שימיו ספורים וחייו ארוכים, ארוכים.
שיר מזמור ללהט לבב של נער שהד צעדיו האיתן והחזק יהדהד עד קץ הימים...

יוסף חנני


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח