ונזכור את כולם

רב"ט אוסטרובסקי מיכאל ("מוקי") ז"ל

בן מרים וברוך
נולד בחיפה
בט"ז תמוז תרפ"ט, 24/7/1929
יחידות: הגדוד הראשון
בהכשרת גבע
נפל בקרב
בי"א תמוז תש"ח, 18/7/1948
מקום נפילה: שילטא (חירבת כוריכור)
נקבר בירושלים - הר הרצל, קבר אחים
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן ברוך ומרים. נולד ב-24.7.1929 בחיפה להורים שוחרי-דעת.
האב - רופא-ילדים ידוע. משסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון הריאלי בחיפה הלך למקוה-ישראל ללמוד את תורת החקלאות. עוד בשבתו על ספסל הגימנסיה חלה תמורה גדולה בחייו והרגיש כי זרים לו מעתה חיי העיר. הציקה לו שאלת-הנעורים "לאן?" ולאחר לבטים נפשיים החליט להצטרף לגרעין-הכשרה.
היה חבר בפלמ"ח, ועם הכרזת הגיוס התגייס לצבא ההגנה לישראל. הלך לקרב ללא היסוסים, בכח האידיאל שלו. השתתף בפעולה קרבית על מלכיה ונפצע. נשלח לגליל, ומשם למשלטים שבחזית לטרון.
השתתף בליווי שיירות לירושלים וב-18.7.1948 נפל בקרב על-יד לטרון. ב-28.2.1950 הועבר להר-הרצל בירושלים.
נפילתו בשדה הקרב היתה המשך וסוף להגשמת תכלית חייו.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו - כניסתי לגרעין

כניסתי לגרעין
בבואי למקוה חייתי בהרגשה שעזבתי איזו חברה מאחורי. חברה שחייתי בה את מיטב שנותי, אשר נתנה לי את הרוח החלוצית ועודדה אותי בהרבה, וכך חייתי באשליה זו כמעט שנה, ולא הרגשתי שאני מתרחק מגוף זה שהייתי קשור אתו קשרים כה אמיצים. אך מפעם לפעם באה המחשבה ללבי והטרדתני - לאן? ככה התלבטתי עד שנכנסה בי ההכרה שכאן מקומי ומכאן המשך חיי. כי החברה ההיא בעיר כבר רחוקה ממני, וערכיה שונים מערכי. החלטה זו החלטתי עוד לפני יסוד גרעיננו, וכך לא היה לי שום עכוב להיות עם מיסדי הגרעין.
הרבה דובר בינינו על דרך חיים משותפת, ועל הגרעין. פעולות מעשיות לא היו לנו, אך כבר היו לנו פעולות אשר לכדו את הכתה ושמשו כבסיס לכל מה שהתרחש אחר כך. בפעולות אלה היינו יושבים ושרים בלבד. קראנו לזה "פעולת גרעין". אך כמובן מבחינה מעשית לא היה לזה כל ערך, חוץ ממה שהזכרתי קודם...
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח

מפרי עטו

ממכתביו

אי שם בגליל 25.5.1948
... אצלנו כפי שאת מתארת לך הכל בסדר. חסר מי שהוא - שלמה. מקומו עוד חלל ריק. עוד אין אנו יכולים לתאר לעצמנו את העדרו. מפעם לפעם נפלט שמו כלאחר יד כאילו היה קיים, אך מיד נזכרים ושותקים. החברה בכלל די בסדר. אנחנו מקיימים עד כמה שאפשר ערב פינג'אן או קומזיץ, או סתם יושבים ושרים על יד המדורה. היו לנו גם שיחות גרעין, והחלטנו על הקמת מחסן משותף וקופה משותפת. זה מתגשם במשך הזמן.

חזית לטרון, 30.6.1948
... אני מקווה שזה יהיה המכתב האחרון מ"החור הנאלח" הזה. אנחנו מתחילים לשנוא את המקום הזה מיום ליום, ביחוד שאנחנו כתה בודדת שנמצאת במקום מרוחק מכל החברה.
בתחילה כמו שסיפרתי לך נסענו לירושלים לליווי. חשבתי שאראה משהו, אבל האמת - אין מה לראות. מה שקונים עולה כסף תועפות. ובכלל האנשים קשים שם במלוא מובן המילה בכל התנהגותם. אינני יודע אם יש להאשים אותם אחרי שהם סבלו רעב במשך זמן רב, אך העובדה קיימת.

מכתבו האחרון -בלי תאריך
... אני כותב לך את המכתב הזה מכפר שנכבש. רק הבוקר כבשנו אותו בלי התנגדות. אמנם אנחנו לא היינו הפורצים, אבל הגענו תיכף לאחר הפריצה. הגענו לגורן וישנו כמו מתים. כשהאיר היום התחלנו ללכת לחפש "מציאות". בבוקר בא לכפר אוטו ערבי חדש לגמרי. הם לא ידעו שהכפר נכבש וכך הרווחנו אוטו לפלוגה, חבל שלא לגרעין שלנו.
נו, מספיק על המלחמה, יש עוד ענינים לספר. עוד לפני היציאה היתה פעולת גרעין. זאת היתה, נדמה לי, הפעולה הראשונה שבאמת דנו על עניננו בכובד ראש. היתה בסמינר פגישת הכרות. כל הכשרה שחשבה את עצמה לשונה בתולדותיה מן האחרות סיפרה על עצמה, וממנה למדנו גם אנחנו.
אני מסיים את המכתב, מי יודע מי יגיע קודם לחוה - אני או המכתב...
אריכא
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבע תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח