דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סגן שרייבר אליהו צבי ז"ל

בן רחל ושמעון
נולד בגרמניה
בכ"ז תשרי תרפ"ו, 15/10/1925
תפקיד: קצין חבלה
נפל בקרב בלווי שיירה
בז' סיוון תש"ח, 14/6/1948
מקום נפילה: כפר דרום
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 23 בנפלו

קורות חיים

צבי-אליהו, בן שמעון ורחל-הני, נולד ביום 15.10.1925 באלטונה שבמערב המבורג, גרמניה, במשפחה ציונית-דתית.
ב-1933 עלתה המשפחה לארץ ולאחר שסיים את בית-הספר העממי "כרמל" בתל-אביב, החל לעבוד במכניקה עדינה. את שכרו מסר לאמו ובדמי-הכיס שהשאיר לעצמו היה קונה לו ספרים טובים. היה בדעתו להשתלם כמהנדס ולשם כך הוסיף ללמוד פיסיקה ומתמטיקה בשיעורי-ערב וגם בכוחות-עצמו בשעותיו הפנויות. השתלם גם בעברית, בספרות ובשפה האנגלית.
במלחמת-העולם שירתו אחיו ואחותו בצבא והוא הצטער שבגלל גילו הצעיר, אינו יכול לעשות כמוהם. ב-1941 התקבל לשורות ה"הגנה" ובימי "אל-עלמיין", ב-1942, עשה חדשיים בגיוס מלא. אף בתקופת שקט יחסי היה שקדן ודייקן בבואו בכל עת לאימונים ולפעולות השונות בקורסים ובמחנות.
אף לריכוזי ה"הגנה" לקח אתו ספרי-לימוד, אך שקידתו בהם לא הסיחה את דעתו מהחובה. פעמים אחדות הועמד לבירורים בגלל סירובו ללכת לקורס קצינים מתוך סלידה מהשררה, אך לבסוף שוכנע מהצורך והחובה לפתח את יכולתו וידיעותיו לטובת שירות המולדת, ואז הלך לקורס של קציני חבלה וסיימו בהצטיינות. אולם את הדרגה (הגיע עד מ"מ) ראה לא כמקור ליתרונות על חברים, אלא כתוספת חובה ואחריות בלבד.
נשא בלבו, שאיפה להתיישב עם אחיו במושב של חיילים משוחררים בגוש תל-מונד. הוריו הציעו לו לצאת להשתלמות בחוץ-לארץ, אך הוא לא נענה לכך, בהכירו שכדי לבסס חיי עבודה ויצירה במולדת, יש קודם כל לשחררה ולהגן עליה. מאוגוסט 1947 ואילך היה בשירות מלא ב"הגנה", תחילה בפלוגה המיוחדת בתל-אביב, ובחורף תש"ח כקצין-חבלה.
ביצע הרבה פעולות פיצוץ וחבלה בפעולות ביפו ובסביבות תל-אביב. הכין בעצמו את המכשירים והמטענים בידיעה יסודית ובשימת לב לכל פרט ופרט. השתתפותו בהכנה ובביצוע שימשה ערובה נאמנה לחבריו ופקודיו שהפעולה תצליח.
כששידלה אותו אמו, שלא יסכן את עצמו, השיב: "מי ילך אם לא אני ? אין דבר, אם לא אחיה אני יחיו אחרים". בין פעולותיו החשובות בחבלה ראויות לציון מיוחד פעולת-התגמול נגד הכפר פלוג'ה (כ-15.3.1948) והפיכת "סכנת אבו כביר" ל"חרבת אבו כביר". הוא אשר טמן את חומר הנפץ בבנין הגדול בתל א-ריש, אשר אימתו נפלה על כל הסביבה, והוריד את הבנין כולו.
משהחלה הפלישה המצרית התנדב לקריאה הראשונה לפלוגת-הפשיטה הממונעת בג'יפים ("שועלי שמשון") וביצע מעבר לקו האויב, בדרום ובנגב, פעולות נועזות רבות, והבחורים שידעוהו כקצין בעל עבר מפואר וראוהו הולך לפניהם בראש גם לפעולות המסוכנות ביותר, הלכו אחריו באמון ובהתלהבות.
בין השאר עשה אז נסיון נועז לכבוש בסערה את מצודת עיראק סואידן. יומים אחרי התחלת ההפוגה הראשונה יצא בראש שיירה, שבהסכמת המצרים הובילה אספקה לכפר-דרום הנצור. כשהשיירה התארגנה בדרכה חזרה הפרו המצרים את ההסכם המיוחד ואת ההפוגה בכללה, ותקפו את השיירה במרגמות ובמכונות-יריה.
אליהו חש לעזרת חבר פצוע ותוך כדי כך נפגע גם הוא ונפל ביום 14.6.1948. למחרת היום נקבר בכפר-הדרום. הועבר לנחלת-יצחק.
הוענקה לו דרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל.

אלבום תמונות