ונזכור את כולם

סרן אפרתי מרדכי מוטי ז"ל

בן חיה ויוסף
נולד בבן שמן
בכ"א ניסן תרפ"ה, 15/4/1925
במחלקת משמרות
נפל בקרב
בב' אב תש"ח, 7/8/1948
מקום נפילה: לטרון
נקבר בקבוצת גבע
בן 23 בנפלו

קורות חיים

אפרתי מרדכי ("מוטי") בן יוסף וחיה. נולד בכ"א בניסן תרפ"ה בבן-שמן. הוריו עשו אותה שנה בחוה החקלאית של תחנת-הנסיון, בעברם מקבוצת באר-טוביה שנתחסלה, אל גבע, שאך החלה להתפתח. אחד הילדים הראשונים של קבוצת גבע. מוטי הצטיין בתכונות נפש נדירות שבאו לביטוי בהתבגרותו. הוא נמנה עם צנועי הלכת וממעטי הדיבורים, המקרינים סביבם אמון וטוהר. גדל והתחנך בקבוצה.
הצטיין בכל עבודות המשק והתבלט באפיו המוצק, במתינותו ובאחריותו הרבה. עם סיימו את לימודיו לא הצטרף מיד אל הקבוצה, אלא החליט להתנסות תחילה בצורות-חיים אחרות. כעבור זמן קצר הצטרף לפלמ"ח מחלקת משמרות. מיד עם הינתן הצו נחלץ לשירות פעיל. השתתף בפעולות רבות מאד, למן פעולות-חבלה באבו-כביר, סלמה ורמלה ועד לקרבות המרים בפעולות "נחשון" וקרבות הרי ירושלים.
סגולותיו הנפשיות ואופיו היציב הכשירוהו לתפקידים פיקודיים וחיבבוהו על חבריו ועל פקודיו. הוא הצטיין באימוני הנשק והשדאות. לכן בהתבקשו לעזור למדריך השדאות יוסי, נענה לו מוטי ברצון רב. אבל כשנשלח לעבור ולהכשיר עצמו כמפקד כיתה סרב לקבל על עצמו את העול הזה. תכונת נפשו הצנועה לא הרשתה לו לסרב בפומבי, הוא הלך לקורס ובשקט הנפשי שלו הצליח לעשות הכל כדי לא לקבל מינוי של מפקד כיתה. רק לימים כשריחפה באוויר סערת העננים של ימים קשים שוכנע מוטי לצאת ולמלא תפקידים פיקודיים וקרביים.
הוא גמר את קורס המכ"ים בהצטיינות וזכה לפקד על המחלקה לאחר שפוזה מפקד המחלקה מונה למפקד-הפלוגה, כי פוזה סמך עליו מאוד. מוטי השתתף בפשיטות שנערכו על רמלה , תל ליטוינסקי וכפר סלמה בהשתתפות חיילי פלוגה ז'. מוטי יצא לקורס הקצינים הראשון בצה"ל. גם בקורס הקצינים היה מוטי אחד המצטיינים ובגמרו את הקורס החל מבצע "נחשון". ביחוד הצטיין בקרב על קטמון והיה בין כובשי הר-ציון וראשוני הפורצים לעיר העתיקה. מרדכי, שהיה ידוע כ"הולך באש ובלהבה ואינו נפגע", נפל בעלותו על מוקש שלנו בימי ההפוגה, בצאתו לסיור בקו הביצורים של פלוגתו בסביבות לטרון, ביום ב' באב תש"ח.
נקבר בגבע ב-8.8.1948. הוענקה לו דרגת סרן לפי פקודת מטכ"ל.
ביום השנה למותו הוציאו קבוצת גבע וגדוד הפורצים-פלמ"ח חוברת-זכרון בשם "מרדכי".
בספטמבר 1998, הוציא אחיו מיכה חוברת חדשה לזכרו.
מספר דדו, איש המחלקה לימים רמטכ"ל:"היה בו משהו מיוחד - בטחון, שקט מידה של עליונות. היתה זו דמות מושכת את העין, שמיד הרגשת בו את המיוחד. מוטי קורץ מן החומר שרמטכ"לים עשויים ממנו."

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

מפי חנה סיטון

דברים שנרשמו מפי חנה סיטון לבית גולדברגר, מזכירת פלוגה א' גדוד הפורצים:
מוטי היה בן אדם ישר וצנוע, בחור עדין קיבוצניק טוב, נבון, סגור, קר מזג, סמל היושר וללא מרפקים.
-מוטי פיקד יפה על הפלוגה, כבש את משטרת הר טוב ואת הישוב החרד. דאג מאוד לאנשי הגחל בפלוגתו, סידר להם מסיבה ליום הזכרון להרצל ב-כ' בתמוז (תש"ח).
-התרשמתי שדפקו את מוטי בהתקדמות במעלות הפיקוד, בגלל שהיה שייך למפא"י ההסטורית. הוא הרגיש בזאת, אך לא הגיב.

רשימות לזכרו

מפי רפאל שפר

דברים שנאמרו ע"י רפאל שפר באזכרה למוטי וחבריו:
אנו חבריו של מוטי יכולנו לשבת שעות ארוכות ולספר עליו. בחרתי הערב לספר על תכונה מאוד יחודית שלו- קומתו הרמה. גבוה משכמו ומעלה היה מוטי. זקוף ונישא מעל כולו. בהשכלתו, בידיעותיו, רחב אופקים יותר מכולנו. באימונים ובפיקוד רם היה מאיתנו. עם זאת גם במעשי משובה היה משמכו ומעלה וזאת בשקט ובחיוך האופיניים לו. התקדם מהר בסולם הפיקוד ולא קשה לנחש היכן ניצב היה היום אילו היה חי. אנו יודעים בבטחון שרוחו של מוטי וחבריו היא שנתנה לנו את מלחמת השחרור.

רשימות לזכרו

מפי בני מרשק

דברים שנרשמו מפיו של בני מרשק פוליטרוק מהפלמ"ח:
מוטי אפרתי לחם בפלמ"ח הראל. חטיבה זו לחמה בגיזרה הקשה ביותר של מלחמת השחרור המערכה על ירושלים ובדרך אליה. חטיבה זו שכלה שליש מלוחמיה . לא היתה בפלמ"ח חטיבה טובה ממנה. מחטיבה זו, אשר תוגברה מדי פעם במהלך הקרבות, נפלו ארבע מאות וששה עשר לוחמים- מערכה עקובה מדם על ירושלים. מוטי אפרתי הצטיין בסגולה מיוחדת. הוא היה בין המפקדים הנועזים ביותר שהיו לחטיבה. מוטי כפי שאני הכרתיו היה מצטיין לא רק בקסם אישי, גם בתושיה ויחס אנושי, תכונות אלה עשוהו נערץ על פקודיו. בשני קרבות ראיתיו לידי, הקרב על קטמון, הקשה שבקרבות ירושליים, בו שכלנו 16 לוחמים והיו לנו 40 פצועים מבין 80 לוחמים שהשתתפו בקרב. לוחמים כמו רפול ודדו שהיו בקרב קטמון ועברו קרבות רבים לאחר מכן, אומרים כי קרב זה היה קשה ביותר בו השתתפו. אני זוכר כי לאחר קרב של לילה ויום ללא הפוגה הגיעו מולנו כח עירקי עם שני משוריינים מול כתתו של מוטי. נדהמנו והיינו בטוחים כי זה סוף הקרב, אבל מוטי בשקט הנפשי שלו צעק לנו לא להיבהל. הכין מספר שקיות עם חומר נפץ אותם הפעיל ברגע הנכון. אחד המשוריינים ניזוק והשני ברח. אז ראיתי מהו שקט נפשי של מפקד שיודע ברגע הקשה להשתלט ולהציל את המצב. בשנית, את מוטי בקרב המכריע על כיבוש הר ציון, כשצעד בראש מחלקתו, היתה אש תופת מכל הצדדים, כשהגיעה לגשר המעבר מעל גיא בן הינום, ניתקל בשני מקלעים של הלגיון. אירגן מיד חוליה וחיסל אותם בשני רימונים. מוטי היה אחד המפקדים שכבש את המשלט וקבע על ידי כך את גורל כיבוש הר ציון. מוטי האמין כי ננצח בקרבות וגם נשאר בחיים. הנה קרה האסון הגדול לאחר כיבוש הר טוב בפיקודו, עלה על מוקש בעת סיור בקו ההגנה ונפל.

לקוח מתוך החוברת 'מרדכי-מוטי אפרתי' בהוצאת המשפחה. החוברת נמצאת בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

מוטי - חיים חפר

ובכן, הגענו אל הצריף בו גר הוא, מוטי, ופה אוכל הוא ושותה הוא וישן.
בחור מוכשר, אם הצלחה יש לו כזאתי,
אם מדי ערב מחייכות לו שלושתיכן

הוי מוטי, מוטי האמיץ, זה לב של גבר!
כשהוא חבק אותי - אח, זה היה חלום!
מתי היה זה?
כשנכנסתי אל החדר,
והוא זרק אותי ישר מן החלון...

פזמון: מוטי, מוטי, מוטי,
זה לא סתם בחור אידיוטי!
עוד שנה אם ישתלם,
הוא עלול להיות מם-מם.
לו שמעתן אותו אפילו
איך הוא שר את "את חכי לי"
איך (אם הוא מבסוט רק קצת)
מספר הוא חמל צ'יזבאט,
והלב ממש נצבט...
אך למוטי לא אכפת!

אני זוכרת איך שמוטי בא אלינו,
עם הזקן?
לא, עם קרחת חדשה,
חשבתי אז, אולי יביט גם קצת עלינו,
אך מה אדיוט כזה מבין בלב אשה?

איזה פרא!
איזה סוס!
אח, מוטי, מוטי!
אנחנו עוד מעט נמות פה, על הסף...
את הגרבים אתקן לו...
איזו שטות היא!
מזמן אנחנו מבקשות זאת מידיו...

פזמון: מוטי, מוטי, מוטי,
זה לא סתם בחור אידיוטי!
הוא גרבים לא יתן
בעצמו הוא מתקן.
נתחננה ערב ערב,
מוטי, חור לך בגרב...
אבל מוטי האהוב
שח: באמת, זה לא חשוב
והלב ממש נצבט...
אך למוטי לא אכפת!
בנות, צריך למצוא עצה!
נו, נו, נקשיבה!
ובכן צריך למצוא מוצא מתוך הסבך.
אולי נפתחה עליו פתאום אופנסיבה?
את רק שכחת שמוטי זה הוא בפלמ"ח!

אולי נתקיף אותו?
הוא לא נכנע. זה מוטי!
אולי נחניף לו ונכבוש אותו אז חיש?
אני אהיה לו, כך אומר, כסטן למותן...
אז הוא ישאל אותך: מדוע את טרי אינץ'?

פזמון: מוטי,מוטי, מוטי,
זה לא סתם בחור אידיוטי!
כבר כמעט חצי שנה
שלב מוטי לא נכנע
לחנם נבוא עם ערב,
בוודאי יש לו אחרת.
ועצוב,נ ורא עצוב,
מוטי, מוטי האהוב...
והלב ממש נצבט...
אך למוטי לא אכפת!

השיר נכתב על מוטי אפרתי השיר מצוי בחוברת 'מרדכי-מוטי אפרתי' בהוצאת המשפחה. החוברת נמצאת בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

קורות חייו

אפרתי מרדכי ("מוטי") בן יוסף וחיה. נולד בכ"א בניסן תרפ"ה בבן-שמן. הוריו עשו אותה שנה, בחוה החקלאית של תחנת-הנסיון, בעברם מקבוצת באר-טוביה שנתחסלה, אל גבע, שאך החלה להתפתח. אחד הילדים הראשונים של קבוצת גבע. גדל והתחנך בקבוצה.
הצטיין בכל עבודות המשק והתבלט באפיו המוצק, במתינותו ובאחריותו הרבה. עם סיימו את לימודיו לא הצטרף מיד אל הקבוצה, אלא החליט להתנסות תחילה בצורות-חיים אחרות. כעבור זמן קצר הצטרף לפלמ"ח מחלקת משמרות. מיד עם הינתן הצו נחלץ לשירות פעיל. השתתף בפעולות רבות מאד, למן פעולות-חבלה באבו-כביר, סלמה ורמלה ועד לקרבות המרים בפעולות "נחשון" וקרבות הרי ירושלים.
סגולותיו הנפשיות ואופיו היציב הכשירוהו לתפקידים פיקודיים וחיבבוהו על חבריו ועל פקודיו. ביחוד הצטיין בקרב על קטמון והיה בין כובשי הר-ציון וראשוני הפורצים לעיר העתיקה. מרדכי, שהיה ידוע כ"הולך באש ובלהבה ואינו נפגע", נפל בעלותו על מוקש שלנו בימי ההפוגה, בצאתו לסיור בקו הביצורים של פלוגתו בסביבות לטרון, ביום ב' באב תש"ח.
נקבר בגבע ב-8.8.1948. ביום השנה למותו הוציאו קבוצת גבע וגדוד הפורצים-פלמ"ח חוברת-זכרון בשם "מרדכי".
לפני כשנה וחצי הוציא אחיו מיכה חוברת חדשה לזכרו.

רשימות לזכרו

זכרונותיי מאחי, מוטי

מילדותי זכור לי מוטי כאח שניתן להתגאות בו. היה קר רוח ושקול. גם בתור שחקן, התבלט בתכונות אלה.
בחברת הילדים של בית הספר, התבלט כאדם סמכותי. אנחנו אמנם היינו קטנים יותר וכיתתנו היתה כיתה גדולה, ויצרה לעצמה חיי חברה נפרדים, ובכל זאת, לילדי הכיתות הגבוהות היתה השפעה גדולה עלינו.
מאוחר יותר התגייס מוטי לפלמ"ח. אז, איש פלמ"ח נחשב לדמות נערצת. הרבה לא ידעתי על מהלכיו שם. כאשר התחילו פעולות האיבה, עוד לפני פרוץ המלחמה, שמענו ממנו ומאחרים על פעולותיהם הראשונות והייתי בלבי מאוד גאה על חלקו בפעולות אלה.
אני חושב שלא לקחנו אז בחשבון את הסיכון הגדול שיש בפעילותו זו.
כאשר התחילה המלחמה ומוטי ויחידתו עלו לירושלים, קשה היה לקבל פרטים על מלחמתם שם. קיבלנו כמה מכתבים ממוטי, שתיארו את הרגשתו להילחם בהרי ירושלים. שמענו מדי פעם סיפורים מאנשים שונים שראו, או שלחמו איתו והיו מלאי הערכה, לכושרו הפיקודי.
מאז האסון שרר עצב גדול בבית, וכמובן גם אני הייתי שותף לעצב זה. זמן רב לא השתחררתי ממנו.
תקופה ארוכה אחרי כן, היה מוטי מופיע בחלומותיי, ועד היום בהקשרים שונים, כאשר מדובר בקרבות מלחמת השחרור, מוטי מופיע ברקע. כאשר מוזכרים אנשים שלחמו באותה תקופה, ההתייחסות אליהם היא בהקשר עם מוטי.
בשני ימי זכרון קבועים, אנו מציינים את נפילתם של מוטי וניר. האחד ביום נפילתו של ניר, בעלייה לבית הקברות, והשני ביום הזכרון לחללי צה"ל, שבו אנו מדליקים נר זיכרון ליד תמונותיהם של מוטי וניר.
יהי זכרם ברוך
אחיך יוחנן.

לקוח מתוך החוברת 'מרדכי-מוטי אפרתי' בהוצאת המשפחה. החוברת נמצאת בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח