דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי ארליך יצחק ז"ל

בן יפה ויוסף
נולד בראשון לציון
בי"ב אב תרפ"ח, 10/8/1927
יחידות: הגדוד השביעי - "באר שבע"
נפל בקרב במיבצע מות לפולש
בי"א תמוז תש"ח, 18/7/1948
מקום נפילה: משלטי חוליקאת - כאוכבה
נקבר בכפר ורבורג
בן 21 בנפלו

קורות חיים

ארליך יצחק בן יוסף ויפה. נולד ב-10 באוגוסט 1927 בראשון-לציון. כשסיים את בית-הספר העממי השתלם במקצוע בבית-הספר על שם מכס פיין. שנתים עבד במסגרות, אך משאת-נפשו היתה להוסיף וללמוד.
ראה מבשרו את מצוקתו הרוחנית של הנוער העובד ואמר להקדיש את חייו להוראה - למען המקופחים האלה. נתקבל לבית-המדרש למורים של זרם העובדים בגבעת-השלושה. לא קל היה לו לקיים את עצמו כתלמיד, ויש שהיה "נעלם" לכמה ימים, לרוב, בימים צמודים לחופשים, והיה מצטדק , שהיה מוכרח לקבל איזו עבודה במקצועו הקודם כדי להצטייד באמצעים להמשך לימודיו. הסמינר ליווה אותו כי ראה בו מבשר לטיפוס החדש של המורה העממי, מגשים ברוחו, מבצע לפי יכולתו, יונק ממגעו עם המולדת ומנכסי הרוח של האומה .
אך משסיים את חוק לימודיו - בפסח תש"ה - לא עבר להוראה אלא התגייס מיד לצבא ההגנה לישראל. מנעוריו - היה חבר בגדנ"ע וב"הגנה". השתתף בפעולות קרביות בסביבות פתח-תקוה וגם לפני סיימו את לימודיו. משהתגייס הועבר מיד לפלמ"ח ולאחר תקופת אימונים, בה שימש גם כמורה עברית לאנשי גח"ל, עבר עם חטיבת "הראל" לנגב כשהוא משמש קצין-תרבות. השעה תבעה את שלה וכמחנך הצריך לגשת לתלמידיו מתוך מצפון נקי ונפש שלימה ראה עצמו חייב לעשות יותר מאשר נדרש. לא הסתפק בתפקידי פעיל תרבות והלך לפעולות בחזית.
יצא עם יחידתו להתקפה על משלט חוליקאת במבצע פריצת הדרך לנגב ושם נהרג יחד עם כמה מחבריו ב-18.7.1948 לאחר שהפעולה לא השיגה את מטרתה. רק עם כיבוש המשלט התגלה קבר הנופלים והם הועברו ב-6.12.1948 לרוחמה ונקברו שם. ב-26.6.1950 הועבר לכפר-ורבורג.
אחד מחבריו העיד: "היתה ליצחק ארשת פנים של תלמיד-חכם לעתיד לבוא והיא ליותה את הילד, הנער, הבחור ולבסוף את החייל עד יומו האחרון".

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

מכתב - יולי 1947

כפר סבא יום שבת יולי 1947
לאבא ואמא שלום רב.
מכתב ראשון מכפר סבא
אבא ואמא יקרים אין לי עתה זמן רב לכתיבה. עוד כמה דקות אני חייב להיות בישיבה.
ביום שלישי לפניות ערב אהיה בבית ואשאר לחופש עד יום חמישי בבוקר השכם.
אני עובד קשה והרבה שעות ביום, אבל, טוב לי ואני מרוצה מאוד מאוד. תפקידי במוסד הוא תפקיד חשוב מאוד. אני "המרכז" של כל המדריכים.
אין לי קבוצה מיוחדת ותפקידי לפקח על כל המדריכים, לסדר את סדור העבודה, קביעת סדר היום והתכניות ולקשר בין ההנהלה והמדריכים. עכשיו יש לי ישיבה של ההנהלה. המנהל, המפקח, האחות ואני.
אמא ואבא, טוב לי ואני שמח. אני חושב, שגם הבראתי לא מעט. אני מאוד מרוצה ושמח. רכשתי לעצמי נסיון רב מאוד.
יש לי המון מה לספר אבל בפעם אחרת.
שלום שלום ולהתראות ביום שלישי.

יצחק.

מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

מכתב מהצפון

שבת

יקירי!
שוב חזרתי צפונה והפעם ללא כל אפשרות להגיע הביתה. פגשתי פה אנשי ראשון והללו ד"ש חיה. אין דבר עוד נתראה, עוד היום נרד חזרה. אני מרגיש טוב מאוד ומוסר לכם כי עליתי בדרגה. עוד מחר כאשר אחזור אכנס לעבודה בתקף, לפי התקן הקרבי איני צריך לצאת לקרב, אבל אני בכל זאת יוצא, לא בתפקיד פורץ אלא עם מטה הפלוגה. אל תדאגו לי. יש לי שם מפוצץ. בכל מקום קוראים לי החברה - 'פוליטרוק'. כתבתי לכם על זאת.

יש לי כתובת חדשה
בשרות פעיל
יצחק ארליך 224/2
צבא ההגנה לישראל.

שלום שלכם יצחק

מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

מכתב מבאר טוביה

20.6.48
לאבא ואמא שלום רב!
אני כותב לכם עכשיו מבאר טוביה ,לאחר שהתרחצתי, אכלתי ומתכונן לנוח. אסור לספר סודות צבאיים, גם לא רצוי, אבל אתמול הייתי בהתקפה על אשדוד שלא הצליחה ביותר. החברים עבדו יפה מאוד, אבל אחרנו במקצת ואור היום הפריע לנו, כך שנאלצנו לחזור ובדרך דפקו בנו כראוי, היו לנו הרבה נפגעים ואני נשארתי בין ה-30 האחרונים והרבצתי הרבה כדורים באויב, כמה שיכולתי וכמובן לשמור על התחמושת.
זו לי פעם ראשונה טבילת אש כזאת. מאות כדורים חלפו לא רחוק ממני אבל מה אפשר לעשות, מלחמה זאת מלחמה. הכתה שלי היתה חברמנית מאוד, החברים עבדו יפה וסחבו אתם פצועים באומץ לב, יוצא מן הכלל. על עצמי איני אוהב לספר הרבה גם אני עשיתי את המוטל עלי, לא ברחתי כאשר אסור היה לברוח, פצועים נשאתי, גם כן, עוד ועוד. עתה אני מתכונן לנוח. הלכנו אתמול הרבה קילומטרים למעלה מ-10 וישנתי עד עתה כ-5 שעות ועוד הערב עלינו לנוע דרומה לבסיס.
מה לספר עוד? קבלו אותי יפה אצל כץ ואני מאוד שמח שיש לי הזדמנות למכרים. מדוע אינכם כותבים אני מחכה למכתב מכם. פה שמעתי שהפציצו את ראשון ואין לי מושג מה קרה אתכם כתבו, כתבו הכל.
אני כותב לכם כבר מכתב חמישי ואתם עוד אף מכתב, זה לגמרי לא בסדר מצדכם.
לא קל להיות חייל אבל אין דבר יהיה טוב. כלאחד מאתנו חיב לעבור תקופה זו.
שלום שלום ולהתראות

שלכם יצחק
ד"ש לאהרן ורדה לאה'לה שרה...
מסרו ד"ש לכל החברים.

מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

מכתב - יולי 1948

6.7.48
שלום רב יקירי!
קבלתי את החבילה מהבית והרבה אין מה לתאר את שמחתי. לא היתה זו חבילה בעלת ערך רב מבחינה חמרית כמו פרישת שלום שהביאה לי מהבית. כבר החלתי בחלוקת החבילה בין החברה. הגיעו כמה מ"כ בינהם אברשקה שהיה מדריך בראשון, כן גם חבר אחד מהקבוצה של זהבה משכונת בורוכוב, כך שדי מעניין לי.
פרטים על הסובב אותי, אין מה לספר. החיים שלוים חד גוניים מפעם לפעם אנחנו מטילים במקצת במרחבי הנגב. כבר כתבי לכם על מכתב על התפקיד החדש שקבלתי על עצמי ואני משתדל למלא אותו כראוי. הצלחתי לארגן כאן כמה כיתות למוד בין הקפריסאים ואני מתכונן עכשיו להקים אצלנו אהל תרבות, אולי גם יגיע רדיו עתונות וכו'
מה אספר עוד? אין מה לספר אני מרגיש טוב ושמח בחלקי

שלום יצחק.

מכתבים נוספים נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

מכתב לזכרו

שבט תש"ט
עקדת יצחק
להורים הדווים נטפי תנחומים בכוס היגונים
היד תרעד השערות סומרות.... נטפי תנחומין?
היש מנחם? יותר מדי גדול הכאב.
אין תנחומים כי רבה האבדה ואין להשיבה.
וקשה קשה לכתוב על "יצקל" כי איננו...
ודואב הלב וצורב כי לא תראה יותר את חיוכו הביישני על שפתיו... צנוע מילדותו, בישני. בנחת נאמרים דבריו. מלה בסלע, קטעי מלים, אבל, בעלי משקל...
מאוחר התחיל לדבר בילדותו. עוד יספיק לדבר. נפשו היתה צמאה לספוג הרבה, להקשיב, ללמד. מוכן תמיד לעזור בכל לבו ונפשו, בלי כל חשבונות ובלי כל מחשבות.. עוד בילדותו כששאלוהו במה בדעתו לעסוק כשיגדל, היה עונה שרוצה להיות רופא, לרפא חולים, להחיש עזרה לזקוקים, לסובלים וכשגדל וראה את הנוער העובד , הנוער המחוסר עבודה, נוער רעב ועזוב מתהלכים ללא תורה וללא השכלה הרגיש כעלבון צורב בלבו. על מה ולמה סובלים העלובים האלה? אסף אותם. פתח מועדון בשבילם, דאג לגרום כמה שעות של קורת רוח, להביא מרפא לנפשם המעונה. הן מילדותו היה חלומו להיות אח לכל דואב. תכונתו הנפשית הנאצלה לעזור, להביא נחמה לכל מר לב, הוא אשר דחפתו ללמד בסמנריון למורים. להכשיר את עצמו להוראה לחנך ולהדריך.
פעמים רבות דבר על מורים, שאינם יודעים להעריך את התפקיד הנעלה שהוטל עליהם... המורה צריך להיות חבר, קרוב ולהבין את לב התלמיד, לדעת לפענח את המציק והלוחץ בלב הילד הצעיר... להיות לו לאח ולרע.
ומי כמוהו המצטיין בלב רגיש המוכשר למלא בנאמנות תפקיד עדין ואחראי כזה. וכדי להיות מחנך טוב, הרי קודם כל הוא צריך להיות לדוגמא.
וכדוגמא טובה בבחינת 'ממני ראו וכן תעשו' עזב את הלימודים בשעה שארצנו הוקפה אויבים. וימהר לעמוד בשורת המגינים. הלב לא נרתע. בפשטות ובצניעות עשה את המוטל עליו.
הבן אשר כ"כ הרבה ושמע וינק מהשרשים העמוקים של ההורים המגשימים את חלום הדורות. להחיות ולבנות את ארצנו, כי בחלב דמנו ובשלד עצמותנו הקימונו לנו ארץ זו. ועתה בשעת סכנה, קם הבן להגן עליה, עליו להמשיך את מעשי האבות. ויצא אל הנגב ובדמו הרווה את שממת הנגב. דם טהור.
והנגב יפרח, וכגן עדן יהפך המדבר כי בדם בנינו הוא רווי.

א . חרמוני חומר נוסף לזכרו, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

לזכרו

על יצחק ארליך

ארשת פנים של תלמיד חכם לעתיד לבוא, ליותה את הילד, הנער, הבחור ולבסוף את החייל בקסדה על רובהו מכותף עד יומו האחרון. איציק זה שמו בכל אשר פנה מכתת בית הספר עד לסמינריון.
מבית ההורים הביא עמו, עוד לכתות הנמוכות של בית הספר, מטען של נאמנות לכל דבר צבורי, תנועתי, חברותי ורוחני, וכל זה התמזג בצורה מופלאה - הופעה נדירה מאד - עם כשרון תפיסה, נפש שוקקה. יחד עם זה שקט פנימי, בטחון עצמי והסבר פנים מרגיע ומניח את הדעת של הבא עמו במגע.
ישותו החלה להפיק מתוכה ולהניב תנובה רבה של תרבות, ארגון והדרכה בסניף הנוער העובד, באותם השנים שבין הילדות והבגרות.
הסניף היה עזוב מציוד והדרכה, עששית הנפט העסיקה בערבים לא במעט, את קבוצת המדריכים שבתוכם היה איציק התוסס ביותר.
לאחר מאמצים של כריתת עצים בשביל עמודי חשמל רכוז החומרים הדרושים ותקציב מועט, הוכנס חשמל לסניף - ויהי אור.
אור אחר החל לזרוח גם מהספריה הקטנה דלת הספרים, מה רבה היתה נחת-הרוח, בראותי פעם את איציק משוחח עם קבוצת חניכים, בני העדה התמנית, בעלי עינים שחורות לוהטות - הנאמנים כל כך לטיפוסי שלום עליכם - על היצירות ההם וכולם יחד צוחקים בכל פה בהרפתקאותיו החינניות של היתום איטי מוטל בן פסי החזן. הנערים מאליפים מבטים, כאילו המדובר הוא, באחד בן שכונתם המוכר להם.
למספר שנים נעלם איציק מהאופק של הציבוריות המקומית, נפגשנו לעיתים בבואו לביקור ואגב פריסת שלום ידענו כי הוגלה הבחור למקום של תורה ושם, בסמנריון אשר בגבעת השלושה קולט הוא השכל ודעת כבור סיד שאינו מאבד טיפה, וסופו שיחזור אלינו כמעין המתגבר.
הגיעו ימי יוני יולי 1948 - ואנחנו קבוצת זקנים חופרים מול פני נגבה המופצצת באכזריות, חבורות חבורות עולים בחורנו על ציודם הצבאי - אז עדיין זעום מאוד - במעלה נגבה ואנו מלווים אותם בתפילה חרדה נוקבת תהום הנפש. בקבוצה שנטתה לפוש לידינו נמצא - לשמחתנו המעולה בחרדה - איציק.
חייל עם כל החימוש, באותם הרגעים המעטים נגוזה החרדה, כולו אומר בטחון, הדרך היא טבעית בשבילו, יעודה לו מימי הורתו מאז הנקתו השקתו חלב - תנובת משך הביתה - לוותה את התפתחותו הגופנית והרוחנית למען הגיעו הלום.
כחידה ריחפה התעלומה על איציק במשך חדשים מספר מעל בית הוריו השכולים ידידי הבית ומוכיריו, עד בא ההודעה הרשמית על איציק כי איננו. ואנו שעל שום מה יצאנו שלמים מהרת עולמנו זו, מנקרת בנו המחשבה איך להנציח לחיי עולם את רוחם של אותם הבנים שנגדעו באיבם למען נדע אותם ולא ימוש זכרם מנגד עיננו.

זאב גינזבורג
אדר תש"ט
ראשון לציון

חומר נוסף לזכרו, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.