דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סרן אלברט (יצהר) משה משה'לה ז"ל

בן ציפורה ושמעון
נולד ברוסיה-קיוב
בט"ז ניסן תרפ"א, 24/4/1921
עלה ב-נובמבר 1924
גוייס ב-1941
שרת בפלמ"ח - חטיבת הנגב
יחידות: חטיבת הנגב, הגדוד השמיני - "הנגב הדרומי", פל' א'
תפקיד: מפקד פלוגה - מ"פ
נפל בקרב בהגנה על קיבוץ בית אשל
במלחמת העצמאות
בי"א אייר תש"ח, 20/5/1948
מקום נפילה: בית אשל
נקבר בקיבוץ עין חרוד מאוחד
בן 27 בנפלו

קורות חיים

אלברט (יצהר) משה ("משה'לה") בן שמעון וצפורה. נולד בט"ז בניסן תרפ"א (1921) בקיוב, רוסיה. בהיותו בן שלוש, ב-9 בנובמבר 1924, עלו הוריו לארץ והתישבו בנהלל. למד שם בבית-הספר והמשיך לימודיו בבית-הספר המחוזי ביגור. השתלם בשימוש במכונות חקלאיות ובנגרות, בנין ומסגרות.
השתתף בעריכת העתון "יגורים" של בית-הספר. מן האחראיים בענפי-העבודה השונים. הגה את רעיון המפעל העצמאי של בוגרי בית-הספר. השתתף בעליה לדפנה. כשסיים את בית-הספר ביגור נשלח לסמינריון הארצי למדריכים מטעם "הנוער העובד" והלך להדריך בצפת, בסביבה המתנגדת לחינוך החלוצי, ואף הצליח לרכוש את לב חניכיו והוריהם. ביום עבד בעבודות-בנין על הר כנען ובלילות פעל בשליחות תנועתו. לאחר שנה חזר לנהלל ונכנס לשירות הנוטרים בסביבת נהלל.
מראשוני המתנדבים לפלמ"ח בראשית היווסדו. מדריך בקורסים ומפקד מחלקה. במשך שבע שנים לקח חלק בפעולותיו של הפלמ"ח. ב-1942 השתתף בקורס הראשון של המכ"ים. ומאז, עד השעה בה נקרא (בדצמבר 1947) מביתו למלא תפקיד של מפקד פלוגה בנגב- ניצב על משמרתו שהופקד עליה, במסירות ובנאמנות. כל משימה הוא ממלא מתוך שמחת העזה ויוזמה רעננה. ובכל המצבים - רוח חברות ופשטות לבבית שורה על מעשיו ויחסיו עם פקודיו מפקדיו. בין העובדים הראשונים בשידורי "קול ההגנה", תחנת-השידור של תנועת-המרי. אחראי לשמירה על המשדר מפני הבולשת הבריטית. כשעבר לעין-חרוד הקים שם את ביתו. עבד במסגריה. על אף הצורך בו במשק יצא אל הנגב. היה מועמד לשליחות לחוץ-לארץ מטעם ה"הגנה" להדרכת הנוער שם בשימוש בנשק, אך הוא ביכר לצאת אל הנגב.
"חובב אדם, טבע ואמנות". ניחן בתבונת-כפיים. בחינו, בבת-צחוקו וביחסו החם והלבבי לכל כבש את לב יודעיו. בהדרכתו השתדל ככל האפשר להקל מעל פקודיו את תפקידם. בתקופת עבודתו בנגב נתגלתה עמידתו הלאומית הגאה במשא-ומתן עם המושלים הזרים בבאר-שבע ובסביבתה. התעניין בקרקעות הנגב. במכתביו כתב: "יש בי הרצון לחיות תמיד במתח הכיסופים, שהוא מעלה ומזקק גם יחד"; "הצעדים הנועזים לעבר התהום שמרו עלינו מסכנת הנפילה לתהום - - ".
בבית-אשל שימש מפקד-פלוגה והגן משם על הנקודות המבודדות בנגב. בשעת הפגזה קטלנית מצד באר-שבע, כשירד ממגדל-המים בבית-אשל ובידו המשדר - נפצע פצעי-מוות מפגז ביום י"א באייר תש"ח (20.5.1948). הובא לקברות בבית-אשל וכעבור שנה הועבר לקבורה בעין-חרוד. הניח אשה. בתו נולדה כחודש ומחצה לאחר מותו.
זכרו הועלה בספר "בנים" של משק עין-חרוד, ובספר "אשר שכלנו" של נהלל.

אלבום תמונות

תמונות מהשירות בפלמ"ח

רשימות לזכרו

מפרי עטו

מפרי עטו

ממכתביו - קיסריה

קיסריה 1.11.43
" ... כפי הנראה שישנם דברים שאין להשיגם ולבטאם, וטוב הדבר, כי הרי כל המושג על ידינו נהיה להרבה יותר קטן מהנכסף. ישנו רצון תמיד לחיות במתח-הכיסופים שהוא מעלה ומזקק גם יחד - הוא המנחה והמוביל בכל ענין חשוב, אם זה פרטי או כללי. - - -
שלום שלום"

מתוך הספר "בנים" לזכר בני עין חרוד שנפלו במלחמת העצמאות. צילום הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

ממכתביו - תל אביב

תל אביב 15.1.44
"...אפורים מאוד השמים. אתמול רק טיפטף, אך הלילה ירדו מיטרות עוז. רוחצו הבתים והרחובות... יותר מזה איני יכול לספר לך, כי חוג הראיה כאן מוגבל מאוד. ואת יודעת שאין זה כל כך רגיל לנו להיות מוגבלים בראיה. אוהבים אנו מרחבים, משבצות ירק בגווניהן השונים, שרשרות הרים, בוהק מים מפכים או בריכות, והנה נסגר הכל, הכל. ולכמה זמן?----"

מתוך הספר "בנים" לזכר בני עין חרוד שנפלו במלחמת העצמאות. צילום הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

ממכתביו - נען


נען, י"ג כסליו תש"ד
"...ואת ילדתי הטובה הרגעי ושקטי. מה לגל העצבנות שתקף אותך. באמת לא טוב אמנם, "מסביב יהום הסער" , "אך ראשנו לא ישח!" שאי בגאוה ובגבורה את כל העובר וחולף כי עוד יהיה הרבה טוב. מחכה אני כאן. אולי אפגש עם י. ואדע סופית לאן ישלחוני"

מתוך הספר "בנים" לזכר בני עין חרוד שנפלו במלחמת העצמאות. צילום הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

ממכתביו - ניר עם

ניר עם יום רביעי אחר חצות
"... המון שלומות ממשה'לה שלך העייף וחסוך השינה, שזה עתה גמר את עניניו ומתכוון בעוד שעתיים לצאת בשיירה גדולה ובליווי צבא ולחצות את באר-שבע החסומה. גדולה היא השיירה ויקרה, בה אספקת מזון לנקודות הנצורות שזמן רב לא הגיע אליהן דבר, פרט לתנועה שקיימתי אני ושהוגדרה בנוסח העיתון כ"מפנה בנגב" את החבילות עבורנו, בני עין חרוד, עם הלבנים החמים והפיג'מות קיבלנו, וכן הגיעה החבילה עבורי ועבור נמרוד. מצחיק לקבל מהבית מזונות ממין השימורים שהם מנת חלקנו כאן במשך כל הזמן. העוגות ושאר הממתקים היו מצויינים. עוגות עין חרוד, עוגות של הבית!... יושב אני כאן, בחדר הבנות האלחוטיות והראש מלא דאגות: 18 מכוניות, איך לסדרן, איך לחלקן בדרך, איך להתנהג במקרה של... האם אוכל לאמר לך "בוקר טוב" ? מתקרבת השעה שהשיירה יוצאת לדרך"

מתוך הספר "בנים" לזכר בני עין חרוד שנפלו במלחמת העצמאות. צילום הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

ממכתביו - בית אשל

בית אשל 9.3.48
"... בואדי סבע היה שטפון גדול. בעצם הלילה שמענו צעקות ונביחות כלבים. הערבים שוכני הואדי, העתיקו את אהליהם ועלו לצלעות הגבעות ועדרים של גמלים וצאן רועים עתה, במעלה הרמה, בנחת. פרחים כמעט ואין, אך חסידות רבות פוקדות אותנו עתה. ביחידות ובקבוצות תרעינה בשדות. ביקרנו היום במטע עצי הפרי, במרחק של שנים וחצי ק"מ מזרחה מן הנקודה. באחד הואדיות בנו אנשי המקום סכר ונטעו, בחסותו, עצי פרי ויער. עלו העצים ושגשגו והם יפים מאוד הרבה עמל הושקע ומעט נחת ראו המתישבים, כי את הפרי, לרוב הצליחו לסחוב "השכנים" והנה בביקורנו היום ניגלו לנו 30 עצים גדועים בגרזנים - ממיטב עצי השזיפים, האגסים והתפוחים. העצים הגדועים זועקים - בא יבוא השילם! "

מתוך הספר "בנים" לזכר בני עין חרוד שנפלו במלחמת העצמאות. צילום הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

ממכתבו האחרון

בית אשל
---היום כבשתי עצמי לשבת ולשגר מכתב. שוב השעה היא מן הקטנות. בחוץ דומיה שולטת וגם כלב אינו פוצה פה "מפאתי מערב" (באר שבע). ליל אביב בהיר כוכבים, חמים ולח ומסביב משבצות לובן של תבואה מוכנה לקציר. העיר השכנה חשוכה, החל הפחד לשלוט בה. כמה סימנים מעידים על כך... גם אנו התעצמנו לא במעט ובמסכת המאבק בכללי גם לנו משקל מה. הימים הבאים יגידו...
שלשום התחלנו בקציר התבואה ומשמעות הדבר בשבילנו הן מובנת לך, אם לקחת בחשבון את השכנים ומרחקי השדות... פשוט, נחת יש שבצד כל מעשינו - הנה גם גורן ישנה ונאסף היבול.
--מיום ליום גוברת בי תחושת הבית שהוא, שמה, רחוק בצפון, שהוא כה חם ושחלק אני ממנו. מתפלא אני איך קרה הדבר, שכך נתעריתי בו וכה דבקתי בו.--
עתה כבר ברור, כי בא לי מחליף ובימים אלה יכנס לעבודה. עוד אינני יודע מה יהיה אחר כך, אך בתקופת הבינים הרי אהיה ודאי כמה ימים בבית ואחרי כן... "לוח הזמנים" כנראה לא יאפשר אידיליה ומוטב מלמפרע לא להזות באשליות.
כרגיל, צוררות החדשות מן המשמח וגם מן העצוב. הגיעתני הידיעה שרפי מלץ איננו והממתני. זה הנער התמיר הזקוף! לא הספקתי להכירו מקרוב, הכרתיו בתור ה"דוד הזועף" כשענת (בת אחותו של רפי) פחדה ממנו, וראיתיו כבחור מוכשר וגאה - ועתה איננו. הרשימה ארוכה: פוזה, ילינקה, רחביה, נחום, אריאלי (חברי הפלמ"ח שנפלו בקרבות "הראל") ועוד ועוד... זוהי כפי הנראה מנת גורלנו. כמה דם ויגיעה! ונשיג משהו, נשיג, כי מוכנים אנו לתת הכל!
המון שלומות וליל מנוחות -

מתוך הספר "בנים" לזכר בני עין חרוד שנפלו במלחמת העצמאות. צילום הספר נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח