דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי שחור מרים ז"ל

בת לאה ואפרים
נולדה בירושלים
בה' טבת תרפ"ט, 18/12/1928
יחידות: הגדוד השני
תפקיד: סיירת
נפלה בקרב בהגנה על קו המים בנגב
בכ"ו כסלו תש"ח, 9/12/1947
מקום נפילה: כפר שעוט (סמוך לגבולות)
נקברה בגבעתיים - נחלת יצחק
בת 19 בנפלה

קורות חיים

בת אפרים ולאה. נולדה בה' בטבת תרפ"ט בירושלים. בת לדור רביעי בארץ. לפני למעלה ממאה שנה עלו אבות אבותיה לארץ והיו בין שומרי חומות טבריה, צפת וירושלים. אביה, מורה בבית הספר העממי "ביל"ו" בתל-אביב, עודד את בתו לדרך חלוצית. התחנכה בכפר-הנוער בן-שמן, הצטרפה ל"הנוער העובד" ויצאה אחר-כך להכשרה בעין חרוד, בית-הערבה ונען.
אמיצת לב, ישרת אופי, עליזה - "כנף רננים" קראו לה. מרים ראתה ענין רב בחיי הקיבוץ והרבתה להביע דעתה על חיי החברה. אין ענף חקלאי שלא התמחתה בו. חרשה וזרעה, עבדה בגן הירק ובמשתלה, ברפת, בדיר ובלול, טיפלה בתינוקות והיתה טרקטוריסטית.
בכל עת-מצוא היתה עולה על הטרקטור ונוהגת בו וכך למדה לחרוש כאחד הבנים. גם בפלמ"ח, שאליו הצטרפה בעודה צעירה לימים, במסגרת הגדוד השני, הצטיינה כאחד הבחורים. עוד לפני מלאות לה 18 שנה, יצאה פעם עם חבריה לחפש פלוגת אימונים, שעקבותיה אבדו בסביבות יריחו וים המלח. מרים היתה הראשונה שגילתה את התועים בדרכם. נודעה כאלופת שחיה וריצה, מטפסת בהרים וזורקת פצצות ועל כן כינוה "הפרטיזנית".
עברה קורסים מיוחדים לסיירים וגששים ובהיותה בנגב, שעליו חלמה תמיד ובו רצתה לבנות את ביתה, סיירה לאורך צינור-המים, לא רחוק מגבול מצרים. באחד הסיורים הללו נפלה, כשבועים לפני שעמדה להקים בית בישראל.
קבוצתה, בת 9 אנשים, יצאה לסיור בדרך מגבולות לנירים. הפטרול תעה בדרך ומצא עצמו במבואות הכפר הערבי שעוט, שני שוטרי מכס ברכום לשלום ונתנו להם להכנס. משהתקרבו למרכז הכפר, נלכדו במארב אש, של מאות בדואים. שלושה מן הבחורים נפלו מיד, בתוך הכפר. יתר השישה ובתוכם מרים, נחלצו מן הכפר, תוך חיפוי הדדי ובצאתם מן הכפר התפצלו לשתי חוליות. חוליה אחת, אמנם, הצליחה לחמוק ואילו החוליה השניה ובה מרים, התגלתה על ידי הבדואים הרודפים שהצליחו להדביקה. התחולל קרב מגע חריף. מרים הטילה שני רימונים, שגרמו לנפגעים בקרב האויב הרודף ואיפשרו לשלושת הלוחמים לזנק לאחור ולהמשיך בניתוק המגע. כשהתאוששו, המשיכו הבדואים במרדף אחרי מרים ושני חבריה. השניים נפלו מיד ואילו מרים, שהיתה קלת רגליים, נמלטה הרחק מן הכפר, עד שבדואי, רכוב על סוסו, השיג גם אותה וירה בה.
למחרת, כשנכנס כוח עברי לכפר, מצאוהו ריק מאדם. היו בו שלושת החללים היהודים והרוגים בדואים. שני החללים האחרים נמצאו בשדה והרחק משם נתגלתה גויתה של מרים ליד מחילה קטנה שאליה הגיעה בשארית כוחותיה ושם מתה מאיבוד דם רב ב-9.12.1947.
נקברה בנחלת-יצחק. ביום כ"ה באלול תשי"ד (23.9.1954) הועברה לבית הקברות הצבאי שבמקום.
"אני קוראת וחוזרת וקוראת בדפי ספרה של חנה סנש" - כתבה מרים באחד ממכתביה - "את הספר אניח למראשותי, מתחת לכרי. אכן, זוהי הדמות שכמוה אחפוץ להיות". "חורשת מרים" ניטעה בנגב על-ידי הקרן הקיימת לישראל לזכרה של בת ה-19.

אלבום תמונות

רשימות לזכרה

רשימות לזכרה

רשימה לזכרה

דור רביעי בארץ. לפני למעלה ממאה שנה עלו אבות אבות אבותיה לארץ בחוף עכו. ביו בים שומרי חומותטבריה, צפת, ירושלים. אביה - מורה בבית ספר ביל"ו בתל אביב - היה מעודד את בתו לדרך חלוצית. "את יצאת לכפר לשם השגת מטרה נעלה, לשם התערותך בקרקע המולדת של עם עתיק המחדש את כוחותיו" - כותב הוא לבתו - "לא בדברים שמן השפה ולחוץ, לא בפרזות רועשות וסיסמאות צעקניות, כי אם בעבודה, בעמל כפים, בהתעוררות וזיעה, בעבודה שקטה ומתמדת".
הוא, שממנו נמנע להפרות את עפרות הארץ בידיו, חלם להגשים את חלומו על ידי בתו:"בדמיוני אני רואה אותך בהגשמת חזון חייך, ואני המורה הזקן יושב בקיבוץ או במושב של בתי, הרחק משאון העיר, חולץ עצמותי שעות מספר בכל יום בעבודת השדה..."
מרים - חניכת בן שמן, חברת "הנוער העובד" ואחר כך פלמ"ח; היתה בהכשרה בעין חרוד, בית הערבה, נען: דרך של נערה עברית על משמר העם בימינו. בנגב, בדרך בין נירים לגבולות, במילוי תפקיד, נפלה עם חמשת חבריה, והיא אז בת 19. אחרי ששלושה מתשעת חבריה נרצחו על ידי המון ערבי, הדביק ערבי רוכב על סוס את מרים ושני חבריה, שניסו להימללט, ורצח אותם ביריה - בכ"ז כסלו תש"ח.
"אני קוראת וחוזרת בדפי ספרה של חנה סנש" - כתבה באחד ממכתביה - "את הספר אניח למראשותי, מתחת לכרי, אכן, זוהי הדמות שכמוה אחפוץ להיות".
אבות עם בניהם נעקדים על מזבח תקומת העם. האב כובש את סערת נפשו:"אינני בא להזיל דמעות. אשרינו ההורים שידענו לגדל בנים, אשר ידעו לעמוד על משמר המולדת. מרים, בתי האהובה, זכתה ליפול בגבורה על אדמת הקודש, לקדש בדמה את אדמת הנגב שתפרח ותקבל לחיקה אחים גולים, שבים למולדת. אני קורא לנוער שיבוא למלא את מקום הנופלים".
על שמה תנטע בנגב, על אדמת הקרן הקיימת, "חורשת מרים", וינוב לעד שם המגינות העבריות על אדמת ישראל.
מתוך "דבר הפועלת"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרה

לדמותה

מרים... הבת והחיילת, ידידתי ושכנתי לאוהל.
לא כל עם יכול להיות גאה על בנותיו שגידל, אבל אנו, זכות היא לנו שבנות ישראל חיילות הן, חלוצות להגנה ולבנין, לנשק ולמשק.
מרים היתה אחת מאלה אשר בחרה בדרך העבודה וההגנה כדרך חייה.
לא רבים הספיקו להכירך ולדעת את הצםון בך ואף אני רק מעט ידעתי, רואה אני אותך מסתובבת בין החברים - חולצה בחוץ ומכנסים קצרים, זאת היתה תלבושתך בשבת, בחג ועת יצאת לעבודה. דברי עידוד נתת לחברים והיית מחזקת בם את רעיון ההתישבות, היציאה לבנין מפעל חדש, לישוב עברי נוסף. לא פעם היית מתוכחת עם חבר ומוכיחה לו דברי אמת, כי את השקר שנאת; ידעת להעיר חבר במקרה שטעה והבינות ללב הקרובים לך ועזרת להם בכל יכולתך.
את הלכת, והרי את קולך עדיין שומעת אני; הד צליליו עוד סובב במחנה, אך את גופך השחיתו מרצחים. כדור אחד שם קץ לחיים כה עשירים.
יונה מ.

מתוך "יד לשמונה"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרה

לזכר מרים

את מרים הכרתי בעין חרוד, היא באה אלינו מכפר הנוער בן שמן, נערה בעלת רצון חזק לחיות חיי אדמה וכפר. תמיד דיברה על שויון ושותפות כעל דבר נעלה ונשגב. אמיצה היתה מרים, תמיד נכונה לכל דבר. זוכרת אני את מרים זו, העומדת בתוקף רב על זכותן של הבנות לצאת לקרב. וגם אותו ערב זוכרת אני, ערב הכרזת המדינה אמרת לי:"אוי, עליזה, לך נדמה שבזה נגמר הכל, אך את טועה. בשבילנו המאבק רק מתחיל. ואנו צריכים לדעת לעמוד בו". וכעבור יומיים ירדנו לנגב.
אכן, מרים, גם אותו בוקר מר הלכנו יחד וצחקנו והתלוצצנו, לא ידעת את הצפוי לך וגם אני לא ידעתי עת נפרדנו בפרשת הדרכים. והנה נקטפת, מרים, בלא עת. אנו ננקום את דמך השפוך שנספג באדמת הנגב.
עליזה ש.

מתוך "יד לשמונה"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח