דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי קלרמן משה (קלארוס) ז"ל

בן רוזה ואברהם
נולד בפולין
בכ"א טבת תרע"ג, 31/12/1912
עלה ב-1939
נפל בקרב
בי"ד אייר תש"ח, 23/5/1948
מקום נפילה: יד מרדכי
נקבר בקיבוץ יד מרדכי
בן 35 בנפלו

קורות חיים

בן אברהם ורוזה. נולד ב-31.12.1912 בצ'נסטוחוב שבפולין. בהיותו תלמיד בגימנסיה הצטרף לקן "השומר הצעיר" ונודע בפשטות הליכותיו, במרצו ושקידתו, בפיקחותו ובמסירותו לרעיון. עד מהרה התבלט כמדריך בקן המקומי, במושבות קיץ, אחר-כך הדריך בחבל זגלמביה, ולבסוף היה בהנהגה הראשית של תנועתו ברובנו ואחר-כך במרכז בוארשה.
ב-1939 עלה ארצה למחנה הראשון של קיבוצו בנתניה. בכוח הרצון התגבר על מכאובי השגרון והסתגל לעבודה פיסית קשה ובערבים ובשבתות התמסר לעבודה תרבותית בקיבוצו ולעסקנות בציבור הפועלים בנתניה. ב-1942 התגייס לצבא הבריטי ושירת בחיל-התותחנים במדבר המערבי ובאיטליה. גם בצבא התמסר לפעילות ציבורית ונבחר לנציג בארגוני העזרה ההדדית.
משחזר הביתה לקיבוצו, שהתישב בינתיים ביד-מרדכי שבשפלת עזה, הוטל עליו תפקיד המזכירות, שמילא אותו במסירות. מכל אדם דרש ויתור על נוחיותו האישית למען הכלל הקיבוצי. תמיד עמל לטובת החברה וגבושה. בחייו הפרטיים ובפעילות הציבורית שהייתה אופינית לו מנערותו, ציין אותו הקו של אי כניעה למכשולים ולתנאים קשים ומלחמה ללא ליאות על שינוי פני המציאות וחתירה מתמדת להשגת המטרה. אחר-כך הוטל עליו, כחבר "המרכז לגולה", להדריך את גרעין "חירות", של עולי מחנה ברגן-בלזן, ולעזור להם להתערות מעשית ונפשית בעבודה ובחיי הקיבוץ בארץ. נוסף לתפקידים הציבוריים הללו עבד בענף הלול. כאיש צבא ותיק לא האמין בכושר העמידה של יד-מרדכי נגד הצבא המצרי, המצויד בשפע בכל סוגי הנשק, בכל זאת תרם את חלקו להגנת הנקודה. כתותחן מאומן שירת ליד המרגמה היחידה, נדד עמה מעמדה לעמדה והכה בריכוזי האויב, וכשאזלו הפגזים הוסיף ללחום כרובאי בקו הראשון.
במכתבו ביום האחרון לרעיתו, שהוצאה מהמשק עם שני ילדיו ועם שאר האמהות והילדים, הביע את התקוה, כי "אולי חלק מחברינו עוד יצליח לראות את הנצחון ולתת יד להקמת ההריסות מחדש". ועוד: "נקווה שנתראה, אבל אם לא - תדעי לשאת גם את זה", וכן הודיע לבנו "שיש פה עשרות אלפי תרמילים של פגזים". בו ביום, 23.5.1948, פרצו שריוני האויב אל הנקודה והוא נפל בעמדתו. נקבר ביד-מרדכי.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

מצפה הים 28.4.44

(מכתב לאח)

שלום לך נחום יקירי!
אני נמצא כבר ימים מספר בבית. אמנם את החג ביליתי רחוק מהבית, אולם כעת כדאי היה הדיחוי הזה. חבל רק שכל שמחתי תמשך רק 7 ימים - לא הספקתי אפילו להשתחרר ולפרוק מעלי את רשמי העבר והנה כבר עלי להתכונן לחזור.
עמוס ממש אינו סר מעלי - היה דרוך לקראת בואי וברגע הראשון התרגש מאד עד כי קרוב היה לדמעות. הוא רק רוצה להבטיח לעצמו שהנני שלו ולא פעם הוא חוזר על השאלה "נכון שאתה שלי" ואינו מסכים להקצות לשושנה אפילו חלק קטן בבעלות עלי. ופזמונו הוא "על הידיים" - כאילו פתאום שכח את תורת ההליכה.
בקרנו בתל-אביב. מצאתי את המשפחה במצב טוב. הילדה מתפתחת טוב. אדק בינתיים מחוסר עבודה, אבל יש לו סיכויים לקבל איזו עבודה בעירייה. עמוס נהנה מהביקור: שפע של חנויות ואם כן גם שפע של סוכריות וממתקים. ביקרנו בגן החיות - והפעם ללא תקלות - ועמוס קפץ מרוב שמחה בראותו את מעשי השובבות של הקופים, וחילק להם את הבננות והאגוזים שהיו ברשותו. אחרי הביקור בתל אביב סיפר הרבה לילדים על הקופים והציפורים.
עלי עוד לבקר בחרביה, והפעם אצטרך לקפח את עמוס ולהשאיר אותו בבית ליום אחד ולגזול ממנו הרבה משמחתו.
כל הזמן אני חושב איך להגיע לדגניה, אבל במסגרת של 7 הימים אין לי כל אפשרות לכך ואינני יכול להשתחרר מההרגשה שאני עושה עוול לילדות, לאטקה וגם לך. באפשרות הראשונה אני בכל זאת אשתדל להגיע. כשאחזור אמשיך לכתוב.
שלך
משה

מפרי עטו

יד מרדכי 20.3.48

שלום לכם יקירי!
כולנו היום תחת הרושם של הודעת אמריקה - אמנם התנגדנו בשעתו לחלוקה - אבל הרצון לביטולה כעת ע"י אמריקה אינו בא מתוך רצון לסייע לענין שלנו, או לאחוות העמים, אלא הוא בא למען להצר את צעדינו, להתנקש במפעלינו, והוא המשך של מסע הדיכוי וההתנקשות בדמוקרטיה ובחופש.
אנחנו ממשיכים לזרוע, לשתול וגם עז רצוננו לקצור ולאסוף את הפרי - אנחנו מרגישים במחסור בידים עובדות וזקוקים לתוספת רבה של אנשים.
אני עובד בלול - כעת העונה הבוערת. אם תבואו כעת לקבוץ לא תכירו את החצר.
גם עמוס גדל בינתיים - וכמובן שכל שבוע מביא שינויים רבים בהתפתחותה של שולמית.
ביום שלישי אשלח לך ביצים, הפעם כמות יותר קטנה מאשר כרגיל, וזה לשבועיים. עופות אוכל לשלוח לך וגם במים חמישי אשלח לך עוף.
ד"ש לאנדה ודוד
כל טוב לכם
משה

מפרי עטו

מכתבו האחרון

חורבת "יד מרדכי", שבת, 22 למאי 1948.
אנצל את ההזדמנות שאולי נצליח לפנות את הפצועים ואת החברות ואני מוסר לך מילים מספר. על מה שקרה אצלינו באותם הימים הספורים ימסרו לך האנשים שיגיעו. את זוכרת בודאי את דעותי לפני 15 למאי על הצפוי לנו אחרי התאריך הזה, ובודאי גם את המילים שאמרתי לך בזמן שנפרדנו.
הרס וחורבן כזה של המשק לא תארתי לי. וכעת הנוף הזה הסובב אותי נראה לי כה זר שאינו מזכיר לי בכלל את ביתי ואת קיבוצנו. אני שמח שלכל הפחות הצלנו את הילדים ואת החברות. נקוה שאולי עוד חלק מחברנו יצליח לראות את הנצחון ולתת יד להקמת ההריסות מחדש.
את יודעת בודאי את מימרתי שהמזל משחק לי וגם עד עכשיו שיחק לי לא מעט. נקוה שנתראה, אבל אם לא - תדעי גם לשאת זאת (ואין לי ספק בכך), כי אם נצליח להדוף את האויב ולא לתת לו להוציא את הנקודה מידינו, לא לשוא יהיה הקרבן הזה.
החברות תמסורנה לך פרטים, העיקר לדעת לשאת... הגידי לעמוס שיש פה עשרות אלפים של תרמילים פגזים וכל מיני סוגי נשק נוספים.
נשיקות חמות לך, לעמוס, לשולמית וליתר המשפחה.
משה

מתוך "יד מרדכי במערכה - תש"ח"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.