ונזכור את כולם

סגן צ'רקסקי דוד דודו ז"ל

בן חנה ומשה
נולד בחיפה
בי"ב תשרי תרפ"ו, 3/9/1925
יחידות: הגדוד השלישי
תפקיד: מפקד מחלקה - מ"מ
נפל בקרב במיבצע יפתח
בי"א ניסן תש"ח, 20/4/1948
מקום נפילה: נבי יושע
נקבר בנבי יושע-קבר אחים
בן 22 בנפלו

קורות חיים

בן חנה ומשה, נולד עם אחות תאומה ביום י"ב בתשרי תרפ"ו (30.9.1925) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי בכפר אז"ר, בבית-החינוך בנחלת גנים ובבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין בתל-אביב. בשנת 1942 סיים את בית-הספר המקצועי כחרט והתגייס למשטרת היישובים העבריים. שירת בה שנתיים וניצל את ידיעותיו להדרכה ב"הגנה". בשעות-הפנאי עזר במשק הוריו. בשנת 1944 החל בשירות פעיל בפלמ"ח כמפקד ומדריך. את רוב זמנו עשה בגליל. דודו ראה את עתידו בהתיישבות חקלאית במושב- עובדים והיה פעיל בארגון המושב "פלד" (שחבריו היו אנשי פלוגה ד' של הפלמ"ח), עלה עם חבריו להקים את רמות נפתלי, והיה מבוני המבצר במקום. הוא השתתף בקורס למוכתרים (מיסודה של הסוכנות), רכש לו ידיעה יסודית בערבית ובאנגלית וזמן-מה שימש מוכתר רמות נפתלי. לרגל תפקידו ערך ביקורים בכפרים הערביים הסמוכים, הירבה בסיורים בגליל ובנגב, ידע כל שביל בגליל והכיר גם את הסביבה שמעבר לגבול סוריה ולבנון. באחד מסיוריו נעצר על-ידי חיל-הספר בנבי-יושע. בכיסיו היו תרשימים, אך הוא התחזה לחקלאי המתעניין בצמחיה ושוחרר. דודו השתתף בפעולות שונות בתקופת המרי: שחרור מעפילי עתלית ופיצוץ תחנות הראדאר בגבעת אולגה ועל הכרמל. חדר לסוריה כדי לשחרר מעפילים מידי הז'נדרמים ולהעלותם ארצה. היה חניך הסתדרות "הנוער העובד" ומדריך קבוצתה בהכשרה בדפנה, חבר "המשמרת הצעירה של מפא"י" ומפקד מחלקה באחד מגדודי הפלמ"ח. הוא הקפיד על החינוך הקרבי היסודי ומאס ברושם הצבאי החיצוני. ידע מה ואיך לתבוע מפקודיו ובעצמו התנדב לכל משימה והיה מן הראשונים להסתערויות. בשעות-הפנאי היה מתמסר לקריאה שיטתית בספרים מדעיים.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות שירת בגדוד השלישי של הפלמ"ח, לימים בחטיבת "יפתח". כן פקד על הדיפת ההתקפה הגדולה על להבות הבשן, על הדיפת התקפות על יישובי החולה ועל פיצוץ הבתים בכפרים הערביים. הוא בא הביתה רק לעתים רחוקות ומעולם לא סיפר על חלקו בפעולות. גם כשנפצע פעם ברגלו לא גילה זאת. בביקוריו הקצרים תיקן מיד את כל הטעון תיקון במשק כי אהב את העבודה. ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948) פקד על מחלקת הפורצים שיצאה להתקפה השנייה על משטרת נבי-יושע. כשהחלה ההתקפה כבר האיר השחר. כשנפצע הבחור הראשון שהתקרב לבניין והניח את חומר-הנפץ, פרץ דודו עם חומר-הנפץ שלו, נפצע ברגליו מרימון-האויב וקרא לאנשיו להפעיל את חומר-הנפץ על גופו. אולם פקודתו לא נשמעה בסערת הקרב. הוא נפל והועבר למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות בנבי-יושע.
בהודעת ה"הגנה" מיום 2.4.1948 נאמר: "יחידות ה'הגנה' יצאו לבער את האויב ממשטרת נבי-יושע. החבלנים הגיעו לחומת הבניין וכאן הרגיש בהם האויב והטיל עליהם צרורות רימונים מטווח קרוב. החבלנים נפגעו ומיד נפתחה מכל עמדות המבצר אש חזקה מנשק אוטומטי. אנשי ה'הגנה' גילו אומץ-לב ומעשי גבורה רבים. תצוין גבורת דודו צ'רקסקי מכפר אז"ר, שנפל בקרב. דודו צ'רקסקי, שהיה מפקד כיתת חבלנים, נפגע מרימון ליד קיר הבניין. בהיותו פצוע ומשותק נתן פקודה לאנשיו להפעיל את חומר הנפץ על גופו ולבצע את המשימה. מתוך מאמצים להוציא את מפקדם מהמקום המסומן לפיצוץ נפגעו כל האלונקאים שקרבו אליו. פעולת הפיצוץ הושהתה והאויב הספיק להגביר אש והקרב עבר לשטח פתוח".
הוענקה לו דרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

קינה על מות הבן

מקונן אני על בני דויד, כי איננו, אינו עוד בשום מקום מאז הקרב על מבצר "נבי יושע" בליל י"א ניסן תש"ח.
מקוננת עליו אמו, מקוננים אחות ואח, המשפחה, הבית; ועוד רבים - קרובים ורחוקים.
בתקופת השנים לימי חייו הקצרים היה בני נעדר מן הבית תכופות ולחדשים ארוכים. היה מתמהמה לבוא. אולם ידוע ידענו, בטחנו כי ישוב ויבוא. והנה שב ובא. לימים מספר, לשעה קלה. חי היה.
תחת גל עפר ואבנים נחות כיום עצמותיו, בקבר אחים גדול. כאשר נפל שם יחד עם חבריו הנאמנים, שם ינוחו "יגיעי כוח". לנצח נצחים נסתם הגולל עליו ועליהם.
"תלם, שמיר, בועז... תלם, שמיר, בועז"... עוד זכורים לנו שידורים אלה שכה הרעידו את הלב. האוזן העשויה כאפרכסת קולטת ידיעה:"קרב ליד נבי יושע... היו לנו אבידות... פרטים טרם נתקבלו". ניחוש מר מתחיל לנקר בקרבי: נבי יושע? והרי זה בקירבת רמות נפתלי, זה קן נשרים שדודו היה בין כובשיו-מיישביו. הימים ימי עבודה בוערת במשק - והידים רפות. החרדה בלב נתגברה. בצהרי אותו יום - והפרטים טרם נתגלו - הנך צמוד למקלט: מה בנבי יושע? הבכי החנוק מתפרץ מאליו. אתה סוגר את המקלט, חוזר ופתחו. תקווה ויאוש משמשים בערבוביה. הבלתי ידוע מכביד את המועקה בלב. כעבור שעות מספר נודעו פרטי הקרב. גם דודו בגיבורים. אימה חשיכה ירדה עלי.
בשנת 1942 גמר את חוק לימודיו, בבית הספר המקצועי ע"ש מכס פיין, כמסגר-חרט. הימים ימי מלחמה, והעבודה במקצועו שכר נאה בצדה. אך רגש החובה הטבוע באפיו תבע ממנו לצאת לשירות ציבורי. והוא התגייס למשטרת הישובים בסביבה. בשעות הפנאי היה בא לעזור בעבודת המשק והבית. קרוב לשנתיים עשה בשירות זה, ושם הכשיר את עצמו לתפקיד הגנה והדריך גם אחרים. משנת 1944 - הריהו בשירות פעיל בשורות הפלמ"ח, בגליל בעיקר.
משהחליטה הסוכנות היהודיית להקים את "רמת נפתלי" בגליל, עלה בני, כחבר פעיל בארגון המושב "פלד" (פל' ד' בפלמ"ח) עם חבריו, לכיבוש הנקודה והכשרתה. כי את עתידו ראה בהתישבות חקלאית במושב עובדים, וקיווה להתיישב עם חבריו באותה הנקודה. גמר קורס למוכתרים ואף כיהן בתפקיד זה זמן מסויים. בתוקף תפקידיו היה עורך ביקורים בכפרי הסביבה, בא במגע עם בני "העם השכן", והשתלם בשפתם, ועשה כל זאת בהתמדה וביסודיות, כדרכו בכל דבר.
מכתביו הביתה היו קצרים לרוב. גם על מצב בריאותו לא תמיד סיפר הכל במכתביו. פעם שכב בבית החולים פצוע ברגליו, ועל זה סיפר רק כעבור זמן, בעת ביקורו בבית, לאחר שרפא לו. ובבית היה מופיע ברוב המקרים לאחר פעולות גדולות שהשתתף בהן. בספרו על הפעולות ההן, מעולם לא סיפר על חלקו בהן, גם אם חלקו היה רב. כך לא סיפר על השתתפותו הוא בפעולה הנועזת בשחרור המעפילים, כלואי מחנה עתלית, שעמדו להיות מגורשים ע"י האנגלים מן הארץ. לא סיפר על חלקו בהריסת תחנות הראדאר האנגליות בגבעת אולגה ועל הר הכרמל; וכן בשאר פעולות כאלו בתקופת המרי נגד הבריטים. בין השאר השתתף בחדירה לתוך גבולות סוריה, להציל קבוצות מעפילים מידי אוסריהם הז'אנדארמים הסורים ולהביאם לחוף מבטחים בארץ ישראל. חלקו של בני היה רב מאוד בהתקפה הנועזת על כפר סעסע, אחד ממרכזי הכנופיות בגליל המערבי; שימש מפקד בהדיפת ההתקפה הערבית הקשה על קיבוץ "להבות הבשן", ולבסוף עשה את מסעו האחרון עם חבריו כמפקד ההתקפה על מבצר "נבי יושע".
איש העבודה היה בני דויד. מדי בואו הביתה לביקורים קצרים, כאמור, גילה מיד ובמהירות את מקומות התורפה בחצר, במשק וניגש למלאכה ללא שהיות. ידי זהב היו לו.
איש הספר היה. קרא הרבה, וברוח ביקורתית. מחונן היה ב"כשרון הקריאה" ולא נהג מנהג "בליעת" ספרים ללא אבחנה. קבע לעצמו שיטה של קריאה מסודרת במדעים ומילא את חפצו בהתאם לתנאי קיומו, שלא היו נוחים כלל וכלל.
לוחם עברי היה בני. כאיש מחתרת לא החשיב ביותר את הצד החיוני בצבא וראה את העיקר בחינוך הקרבי הנכון, ההכרחי.
הוא לא זכה לימי צבא הגנה לישראל.
עם ההחלטה באו"ם על הקמת מדינה עברית, העיר בשיחה, והיתה זאת, ואי לי, שיחתנו האחרונה עמנו:
"הננו מרגישים בעליל את פעמי המדינה הקרבות. עומדים אנו בתוך תחום של ימים גדולים..."
הוא לא זכה לימי מדינת ישראל.
יום הולדתו חל בי"ב תשרי. השנה היה יום ההולדת ה-23 שלו. יום שלא זכה לו. שלא זכינו. אותו יום הוא גם יום הולדת לאחותו התאומה, לאריכות ימים, יום חג לבית כולו. מעתה יום זה וכל הימים הבאים בימי חיינו - ימי העלאת זכרו של הבן. ימי נכאים ספוגי קינת געגועים על דמותו הנאצלת, הקורנת, השופעת חום חיים של נעורים, תבונה ואומץ גיבורים ואהבת בן - הבן שהיה ואיננו עוד.
אבא.
כפר אז"ר, תש"ט

מתוך "אב ובנו" לזכר משה ודוד צ'רקסקי

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

הראשון בכל פעולה

מי איש הפלמ"ח, מן הותיקים במקצת, ולא הכיר את דודו? עם היווסד הפלמ"ח היה בין הראשונים שעזב את השדה והמחרשה בכפרו והתגייס. בתקופת התגייסותו עבר את הארץ לארכה ולרחבה וספג את יופיה.
במיטב מרץ נעוריו התמסר לאימונים ולפעולתו החדשה. כך שירת מספר שנים. במשך תקופה זו התגבשה קבוצה מותיקי החטיבה והחליטה לעלות להתישבות לרמות-נפתלי. דודו היה בינהם ועליו הוטל התפקיד הקשה להיות מוכתר המקום. באהבה רבה קיבל עליו את העול החדש והשקיע בו את כל אונו.
ימי עבודה ותפקיד אלה לא האריכו ימים. המצב בארץ החמיר והפלמ"ח תבע את דודו לתפקיד פיקודי. באותם הימים הייתי באיילת השחר ובאתי אתו תכופות במגע בעניני עבודה. מתוך מגע זה למדתי להכיר את סגולותיו והערכתיו מאוד.
דוד הופקד על מחלקה של החטיבה בדפנה. הוא היה מסור לתפקידו והדריך את פיקודיו במיטב מרצו ויכולתו. נעים היה לעבוד עם דודו, אם כי דרישותיו מחבריו המתאמנים היו רבות וקשות. אך החברים ידעו להעריך את מפקדם ואהבוהו אהבת אחים.
הוא היה תמיד הראשון בכל פעולה, בכל מבצע נועז.
אליהו חביבי

מתוך "אב ובנו" לזכר משה ודוד צ'רקסקי

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

מכתב תנחומים ממשק דפנה

דפנה, 1948
למשפחת צ'רקסקי השכולה -
דודו חי במשקנו 3 שנים. הכרנו את בנכם, ידענו את תכונותיו הנעלות, אומץ רוחו ויושר לבו. אין לבטא את רגשי החיבה וההערצה שרחשנו לבנכם המנוח.
נפילתו היא לא רק אבידה קשה למשפחתו, להוריו ולחבריו, אלא לכל הגליל. כמפקד הפלמ"ח הכיר דודו את הגליל על הריו ועמקיו. נהירים היו לו כל שביל, אבן ושיח.
אפיו הרציני, גבורתו העילאית, נכונותו והעזתו הרבה עשוהו כסמל בתוכנו. דמותו השתלבה בנוף הקדום המלא הוד גבורה של דורות ישראל בגליל. דודו היה חלק מהוויתנו, כאילו הוא עלה וצמח כאן.
מפקד רציני היה בנכם. ידע איך ומתי לתבוע מאנשיו. חניכיו אהבוהו והעריצוהו. תמיד שימש מופת לחבריו אשר עמדו לפקודתו.
בין הראשונים היה תמיד, הסתער ראשון, כל משימה קשה הטיל על עצמו. בטחנו בו, האמנו בכוחותיו. ברגעים הקשים, והם רבים מאוד בחיינו, היו עינינו נשואות לדודו ולחניכיו. והוא נמשך אלינו, כי כאן פרש את כנפיו.
הוא נפל בלכתו, כמפקד חבלנים, לכבוש את תחנת המשטרה בנבי יושע, כדי לשחרר את קן הנשר ממצור. הוא נפל בגלל רגש החברות העמוק שהיה טבוע בדמו. בקשתו, לאחר שנפצע, להפעיל על גופו את חומר הנפץ כדי לפוצץ את הבנין, היה בה סוף הגיוני לחייו המלאים גבורה על אנושית.
בנכם ישמש לנו כסמל. ולא רק לנו, אלא לכל העם. דמותו תאיר לנו ברגעים הקשים ביותר בחיינו. כל מי שהכיר אותו וחי במחיצתו ישא לעולם בלבו את דמותו של בן ישראל הלוחם ונופל על חירות ישראל.
אם יש נחמה להורים השכולים הרי זוהי הנחמה. דודו לא נפל לשווא. יש לו דור של ממשיכים.
דודו חזר לפני מספר חדשים לדפנה כמפקד החטיבה מקבוצת הצופים במשקנו. בקבוצה חדשה זו היה אהוב מאוד ושימש סמל לחבריה. כשבועיים לפני מותו ביצע עם מחלקתו פעולה נועזת בגליל. קיבוץ להבות הבשן הותקף ע"י כנופיה סורית. הוא הסתער הראשון וגירש אותם בגרמו לאויב אבידות כבדות. בתום הפעולה הזאת רוכזו המחלקות בתל חי. מאז לא יספנו לראותו.
הננו מזמינים אתכם לבקר במשקנו. תשמעו רבות על בנכם היקר באדם שנפל חלל בהרי הגליל.
בשם משק דפנה - מיכה סטוצינסקי

מתוך "אב ובנו" לזכר משה ודוד צ'רקסקי

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח