דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט סנדלר יצחק ז"ל

בן רבקה וחיים
נולד בחיפה
ב תרפ"ט, 1929
יחידות: הגדוד השלישי
נפל בקרב
בט' תמוז תש"ח, 16/7/1948
מקום נפילה: אל בורג'
נקבר בכפר סבא
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן חיים ורבקה. נולד ב-1929 בחיפה. גמר את בית-הספר העממי בכפר-סבא ולמד שלוש שנים בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין בתל-אביב. התבלט בכשרונותיו ובשקידתו. משסיים את לימודיו עבד במסגרות מיכנית ובחרטות. אחרי-כן יצא לשנת שירות לעין-חרוד, עבר גם הכשרה באשדות-יעקב וקנה לעצמו שם טוב בין חברי המשק. מגיל 13 הצטרף לגדנ"'ע והיה בו מדריך. באשדות יעקב הצטרף לגדוד פלמ"ח ועלה בו לדרגת מ"כ.
אחרי כ"ט בנובמבר 1947 עזב את עבודתו באשדות-יעקב ועבר להתאמן בקבוצת "שלהבות" שבאפיקים. השתתף בקרבות טבריה, צמח, עין-זיתים, ביריה, צפת, בפשיטות לסוריה -- הדריך את הקרב בפשיטה לכפר עין-חרב שמעל לעין-גב, בקרבות לוד, רמלה ובמקומות אחרים.
חסון ומוצק, ער לצרכי-השעה ותוסס, אוהב לבוא עד חקר הדברים. חובב מוסיקה ועושה למען חבבה על אחרים. עז-אופי ובעל כוח-סבל, לוחם באומץ, תובע מעצמו ומאחרים. מפקדו העיד עליו: "אחד הבחורים המסמלים את הנוער הלוחם שלנו".
בפעולות כיבוש אל-בורג' ליד לטרון, שימש מפקד כיתה; שכב לנוח והכפר כותר על-ידי האויב, נורה לפני שהספיק להפעיל את נשקו ונפל שם ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית הקברות בכפר-סבא ביום 18.7.1948.
בדברי הספד לזכרו כתב מפקד פלוגתו: "יצחק היה ממיטב הלוחמים בפלוגתי ואחד הבחורים, שמסמלים בשבילי את טוהר הנוער הלוחם."

אלבום תמונות

תמונות ומסמכים כלליים

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

אחי יצחק

שנות דור ועוד דור חלפו מאז מותו של אחי ואני עדיין מרבה לכאוב את חסרונו.
לו?... כיצד היה נראה היום? אני מביטה בחברי בני דורו וחושבת: אולי היה לבן שער? אולי בעל כרס וקרחת מבהיקה, סב לנכדים, מוקף אהבתם. כיצד היו מערכות היחסים בינינו?
ילדה הייתי בחייו. מעל ארבע שנים הפרידו בינינו. אני מסתכלת בתמונות ילדותו. תמונה גזורה מהגנון ומאחור הקדשה של הגננת המספרת מעט על הילד שהיה "ליצחק'לה, השובב הגדול". העינים בוערות, סקרניות, האם אפשר ללמוד מתמונה על אופיו של הילד, כיצד יתפתח?
אל התמונות מצטרפים פירורי זכרון של נער הקם בוקר בוקר עם שחר כדי להגיע בזמן ל"מקס פיין" בתל אביב, לחזור לפנות ערב עיף אחרי יום למודים ארוך, אבל נקרא ותמיד, תמיד מוכן לעזור.
אני זוכרת אותו בלילות רכון על לוח השרטוט הגדול עם סרגל ה-T והמחוגות מכין את עבודות הבית, נער חרוץ היה אחי.
ושוב, זכרון נוסף של וכוחים מרים בבית כאשר הוא מודיע על הצטרפותו ל"שומר הצעיר". מה הביאו לתנועת שמאל זו? האם רק מרד נעורים או אולי הליכה בדרך כפי שהאמין באותה עת, לתקן את העולם. אני מביטה בתמונת התהלוכה באחד במאי, צועד בראש עם הדגל האדום זקוף, גאה, נחוש באמונתו ובדרך בה הוא צועד למרות התנגדות ההורים.
עם סיום הלימודים והוא אך בן 17 הוא עוזב את הבית, שוהה זמן קצר בעין חרוד ומשם לפלמ"ח. כמה גאה הייתי באחי הגדול שבא בחופשת הקיץ בתום כתה ח' לקחת אותי, אחותו הקטנה, לטיול בן שלשה ימים בגליל. כבר טיילתי רבות בעולם, חציתי יבשות וימים, אך הטיול ההוא הראשון לגליל עם אחי הגדול מהפלמ"ח היה חוויה ראשונית בלתי נשכחת. ברכבת העמק מעין חרוד לצמח ומשם בטרמפים לאורכו של הגליל ובלילות עטופים בשמיכה בלה על הדשאים בקבוצי מסדה ודן.
אני מנסה להכנס לראשו של אותו נער בן שמונה עשרה המטייל עם אחותו הקטנה. למה? האם רגש של מחויבות או אולי באמת רגש עמוק יותר?
מלחמה! מידי יום מופיעים בעיתון שמות מוקפים מסגרת שחורה. בבית דואגים, חרדה עמוקה משתלטת. מנסים כל הזמן לעקוב אחרי מהלכי הקרבות. פה ושם מקבלים מכתב (מדוע אבדו כל אותם מכתבים?) או דרישת שלום אחרי מסע לילי מפרך לעין זיתים, חוויות מליל הסדר במשטרת כנען לאחר כבוש צפת.
היכן אתה אחי?
תמונה בודדת מאותם ימים ותו לא.
לילה אחד ואני כבר נערה בת ארבע עשרה, ישנה בתחנת מגן דוד אדום, ממלאת תפקיד קשרית בתקופה בה אין הטלפונים מצויים בכל בית. אחי, מזוקן, פרוע, מלוכלך, מעיר אותי משנתי ומריץ אותי הביתה. שתים בלילה. משאית עמוסת ציוד עומדת ליד הבית. הגדוד השלישי יורד להתארגנות בסרפנד (היא צריפין). בדרך עוברים עם המשאית על יד בית ההורים ואמא ספק בוכה, ספק צוחקת מכינה ארוחה ועוטפת באהבה את הבן והחברים שאתו.
ימי ההפוגה עברו. לוד ורמלה נכבשו ואנחנו מקבלים דרישות שלום "מקוה להגיע הביתה בסוף השבוע" הבטחה שלא זכה לקיים. אנחנו. אמא, אבא ואני נוסעים לרח' יבנה בתל אביב לזהות בין הגופות המוטלות שם את האח שהיה לי ואיננו עוד.
חלל גדול נפער. חלל שלעולם לא ימולא.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

יצחק סנדלר

בשנת 1929 נולד יצחק בחיפה. עוד בילדותו נכרו עקבות המרץ התוסס במעשיו, הוא השקיע את מרצו הרב בתעלולים ובמעשי שובבות ילדותיים. משגדל הטה את מרצו לאפיקים מעשיים וחיוביים יותר. בהיותו בן 13 שנה הצטרף לשורות הגדנ"ע והיה לחבר פעיל בו.
גמר את ביה"ס העממי בכפר סבא והמשיך בלמוד מקצוע המסגרות והחרטות בביה"ס ע"ש מכס פיין. מיד עם סיימו את חוק לימודים במכס פיין יצא לשנות שרות בעין חרוד.
תיכף עם בואו הוכר כאחראי ומסור ורכש את אמונם של הממונים עליו והעומדים תחת פקוחו. אך כל זה לא ספקהו, לא נתן פורקן מלא לרגשותיו. הוא יצא לאשדות יעקב ואף שם קנה לעצמו בזמן קצר שם טוב בין חברי המשק.
בבואו לאשדות יעקב הצטרף לשורות הפלמ"ח. וכאן מתחילה פרשה חדשה בחייו. יצחק מצא תוכן לחייו בפלמ"ח. חלומו היה ההתיישבות וכאן מצא את הפתח להתגשמות חלומו.
עם הכרזת ה-30 בנובמבר עזב את עבודתו במשק והצטרף להכשרה ועבר להתאמן באפיקים. אך הזמן דחק ולא היתה שהות להתאמן וההכשרה יצאה לקרבות.
טבריה, גשר, צמח, עין זיתון, ביריה, צפת, פלישות לסוריה, לוד, רמלה, לטרון ועוד במקומות רבים אחרים השתתף בקרבות.
בפסח תש"ח כשנמצא על הכנען מנותק מהעולם, רעב ללחם ועיף מבחינה גופנית ונפשית מהקרבות הבלתי פוסקים, כתב לאם: "התגעגעתי אליכם מאד ועז היה רצוני להיסב עמכם לשולחן ולהרגיש את הרגשת החג. אך אין ברירה הזמן מחייב אותנו לותר על הרבה דברים והרבה יותר חשובים".
והוא לא רק דיבר אלא אף קיים. הוא ויתר על הערך היקר ביותר לאדם - החיים. ובט' תמוז תש"ח נפל על משמרתו.
אהוב היה על חבריו ומפקדיו, התבלט כחבר ולוחם בעל אומץ. כולם שהכירו כבדוהו. הוא נפל בתפקיד מפקד כתה קרבית למרות שלא הושלם והודרך בכך. לא מרצון קיבל את תפקידו, הוא רצה להיות ככל אחד אחר, פשוט וחברי, אלא שגישתו האחראית לכל הוכיחה למפקדיו כי הוא ראוי לקבל אחריות והרגשת פקוד. מפקד פלוגתו כותב: "יצחק היה ממיטב הלוחמים הפלוגתי ואחד הבחורים שהיו מסמלים בשבילי את טוהר הנוער הלוחם. ועוד חבר: "דוגמאות חייו, פעולותיו ומסירותו כמפקד לוחם ואדם עובד, מלוים אותנו לקראת המשך המחלמה אותה קידש ביום בו נפל".
בן 19 שנה היה במותו. יהי זכרו ברוך.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח