דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי סלדינגר אריה ז"ל

בן מרים ויעקב
נולד במצרים - אלכסנדריה
בכ' אייר תרפ"ז, 22/5/1927
נפל בקרב במיבצע מות לפולש
בי"א תמוז תש"ח, 18/7/1948
מקום נפילה: משלטי חוליקאת - כאוכבה
נקבר בכפר ורבורג
בן 21 בנפלו

קורות חיים

בן יעקב ומרים. נולד ב-22 במאי 1927 באלכסנדריה אשר במצרים. למד בבית-הספר האנגלי וסיים גימנסיה. משסיים את לימודיו החל לעבוד כמכונאי בחברת פורד. רחוק היה מהתנועה הציונית וערכיה עד שנוסדה שם הסתדרות "השומר הצעיר", הצטרף אליה ואף הדריך בה במשך הזמן.
לאחר טיול קצר בארץ דבק בהתלהבות ברעיון גאולת הארץ, חזר למצרים ובמשנה מרץ, החל לעבוד למען הקמת דור חלוצים-מגשימים. בשנת 1947 החליט אף הוא להגשים את שאיפותיו. עזב את הוריו ועלה ארצה.
את תקופת הכשרתו עשה בגרעינו, בקיבוץ דן. במכתביו משם כתב: "קבוצים על ההרים הערומים והסלעים נראים כמו נאות במדבר. נראים כל כך רומנטיים ומלאי הוד וגבורה. כאן, בן האדם, נעשה יותר אמיץ ולוקח מטבע האדמה, מקרקע זו, אליה נצטרך לחזור ולהתקשר".
אחרי חצי שנה של לימוד עבודה והתערות בארץ, התגברות על חבלי קליטה ולשון, היה אריה בין התובעים לעלות ולהתיישב על אדמת חזלה אשר בנגב. קיבוצו - קיבוץ נחשונים עלה להתיישבות, ואריה, כאחרים השתתף בהקמת הנקודה ובהתבצרותה, כי הימים ימי מתיחות היו. הוא נתמנה למפקד עמדה ולאחר שהוקמה מחלקת המשקים, שמתפקידה היה ללוות שיירות ולהבטיח את דרכי הנגב, קם והצטרף אליה מטעם משקו.
בי"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), בהסתערות על מבצר חוליקאת בסביבת כאוכבה, כדי לפרוץ את הדרך, נפל בקרב. היה קבור ברוחמה. ב-26.6.1950 הועבר לכפר-ורבורג.
עוד על אדמת הגלות קבע סיסמה: "כדי להבין, צריכים קודם לא להבין". כלומר: אל הדרך הנכונה לא תגיע אלא אם כן טעית קודם לכן. בן 17 היה כשהגיעתו בשורת הציונות, ובמשך שלוש שנים בלבד ניתן לו להבינה ולהגשימה.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

אריה סלדינגר

אריה נולד באלכסנדריה בשנת 1927. בגיל 17 נכנס לתנועת "השומר הצעיר" בעיר. מילדותו התכון ללמוד הרבה ולנסוע לארץ אחרת. אף פעם בחייו לא עלה על דעתו להכנס לתנועה חלוצית ולתת את מיטב כחו לתנועה הציונית הבונה. אך מהיום הראשון לקיום התנועה היה אחד מפעיליה ותרם במיטב יכולתו לחזוקה. חבר רציני שרצה להתקדם, מנהל מוצלח (מספר חניכים נמצאים כבר בארץ) - ידע לרכוש במהרה ידידים.
אחרי טיול קצר בארץ התלהב והכפיל במרץ ובמאמצים את הפעולה להצלחת התנועה. התאמץ להיות שומר נאמן וללחום נגד הזרמים המתבוללים. אחת מססמותיו היתה: "כדי להבין צריכים קודם כל לא להבין, הוכחה אינה יסודית אם איננה פרי של מלחמה אידיאולוגית פנימית ארוכה וכנה". כאשר היה משוכנע בצורך של הציונות, עבד בלי הרף עד היום שעלה ארצה עם קבוצת החברים שנשארו לעבוד בתנועה במצרים. בא הנה על אף כל הקשיים, השאיר אחריו כל מה שהיה לו יקר, כל קשר עם הגולה ניתק כדי להתמסר לחיי עבודה משותפים והגשמת האידיאל התנועתי.
עלה ארצה ב-29 ליוני 1947 והיה בתקופת הכשרת הגרעין בקבוץ "דן", התלהב מאד מהסביבה וכתב: "קבוצים על ההרים הערומים והסלעים נראים כמו נאות במדבר, נראים כל כך רומנטיים ומלאי הוד גבורה. כאן האדם נעשה יותר אמיץ ולוקח מטבע האדמה, מקרקע זו אליה נצטרך לחזור ולהתקשר".
בתקופת ההכשרה בקבוץ דן עבד בתור מסגר, ענף אליו נמשך. אחרי תקופה של חצי שנה, בדיוק ערב ההתקפה הראשונה על דן, הוא נפרד מהקבוץ עם כל הגרעין כדי לחיות עם יתר חבריו בעצמאות. אחרי חודש ימים אריה דרש לצאת לחזעלה. המתיחות כאן כבר היתה גדולה, 15 במאי לא היה רחוק וחכינו להתקפה רחבה מצד הארצות השכנות. חזעלה התחפרה בבונקרים במקלטים בעמק האדה, בחיק סלעים שנפצו במכוש תחת להט השמש הלוהטת. בערב אחרי יום עבודה כשהיו שומרים בפנות נדחות ונפרדות של המחנה - אף אחד לא העיז להתאונן, אם כי עבדו כמטורפים. הוא היה שואל את עצמו: מה אני? חלוץ או חייל? באתי לבנות או להתחפר? יחד עם זה ידע היטב שלא היתה לנו ברירה אחרת, אלא להלחם כמעט בידים ריקות עד האיש האחרון או להשמד.
הוא ידע שכוחנו היה מצומצם מול אויב עם ציוד מודרני. בקשר למלחמתנו הוא כתב בספר רשימות: "המלחמה היא מגפה מטמטמת החוזרת במשך כל ההיסטוריה של האנושות. אנו רואים מלחמות כל כך שונות וכל כך מגוחכות. האדם הוא תקפני מטבעו ומדכא את האינסטינקט תחת לחץ של תרבות ונמוס. כדי לגרוף עם למלחמה צריך ליצר תנאים ורקע ולבחור את הרגע המתאים בו היצר הראשוני והגס דורש את סיפוקו. הכנה זו נעשית על ידי נאומים פטריוטיים, מעשיות על כבוד שנפגע, מעשי גבורה וכו'. נחזור למצבנו: קשה לי לתאר אותו באופן ברור ומדוייק, דבר אחד ברור לי, העם היהודי נודד כבר 2000 שנה, מעונה, שרוף ונרדף - נחוצה לו אומה, נחוץ לו בסיס כלכלי יציב, מוכרח הוא ללחום על כך אחרת נאבד. באנו ארצה לא על מנת להלחם בתושבי הארץ - אלא להלחם בטבע, באדמה, באדמה המוזנחת, כדי לבנות ולחיות תוך יחסים ידידותיים ועזרה הדדית עם הארצות השכנות. לא רצינו במלחמה זו. הם רצו בה - חפצם ניתן להם - עוד יצטערו".
ערב אחד הוחלט לשלוח 6 חברים למחלקת המשקים. אותו ערב חזרנו מביר עסלוג'. באני כדי להיות נוכחים בויכוח. ערב זה ראוי להזכר בתולדות קבוצתנו, חברים התנדבו לצאת תוך התלהבות. הם ידעו מה עלול לקרות. למחרת הם יצאו מהנקודה, אחרי תקופת אמונים די מצומצמת נשלחו להסתערות על מבצר חוליקאת אשר נמצא על הכביש המוביל לדרום. מששה חברים - ארבעה לא חזרו.
אחר המ"כפים, היחידי כמעט שיצא חי מקרב זה, העיד שחברינו לחמו באומץ לב, בהתקדמו עד ל-15 מ' מעמדות המצרים והיו הראשונים למסתערים וגורם מעודד ומעיר התלהבות לסביבתם.

ניסו דינר


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

אריה

אריה, נלקחת מאתנו בראשית האבקותך, בעוד אתה עומד בפני המבחנים הקשים של השתרשות בארץ הזאת.
זוכרת אני את צעדיך הראשונים: היתה לך דמות של "תלמיד" מובהק. רגעים ספורים לפני מועד התחלת השעור, כבר תפשת עמדה בספסל הראשון, כדי שתורה תהיה קרובה אליך. להוט היית אחרי כל מלה חדשה, אחרי כל ניב נוסף. הבינות כי השליטה על השפה, היא השלב הראשון בתהליך ההתערות בארץ, השפה היא המכשיר העושה אותך לאזרח המקום, לכאורה מחשבה פעוטה - אך דורשת כוחות נפש וגוף - כאשר מבצעים אותה בתנאים של הסתגלות לחיי עבודה.
אחר כך התקרב יום יציאתכם לקיבוץ. יום זה דומה עד מאד לחג "בר מצוה". מכאן ואילך עומד חבר התנועה לפני מבחני בגרות. עמדתם לפני יציאה לנגב. הנגב, אשר היה עד אז מושג דמיוני רחוק צריך היה להפך למציאות. שוב זכורים לי הימים - בהם עברת תהליך זה. ימים בהם השקעת כל מאמציך בהכנת "מסיבת הנגב": חפוש אחר מקורות, מציאת דרכים בהם יבטא כל חבר את רחשי לבו לקראת ההגשמה.
בודאי לא תארת לך שהמאבק הזה יהפך למאבק פיזי קשה. אי שמאתנו לא תאר לו כך את התפתחות חיינו.
לא חשבנו שבמאבק נאבד אותך, חבר יקר. ובאמת לא אבדת לנו, יחד אתנו תהיה רוחך - בהמשך המאבק - אריה אתה אתנו!

רות


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

שיר לזכרו

הו! מה יגעש מה יך הסער סביב סביב
את האדמה, כל האדמה הזעקה הקיפה,
ציון הקיצה,
מאלם סבלה ושממונה יובלות על יובלות
באישון לילה הקיצה!
וכל גבעול עשב ירעד, כל עלה יחיל בענותו
כל רגב בעפר בעול שעבודו יתעוות,
וקול מחרבה יבקע ואבן מצור קדומים תזעק,
ציון לבניה תקרא.
לבניה, צבאות קנאיה, שומרי לוחמי חירותה
והנה הם באים...
ויקוד חרונם האילם עד קצווי ארץ יבער.

יעקב כהן


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח