דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי נלקן ישראל "זלה" ז"ל

בן לאה-לוציה ואלעזר-לודביג
נולד בגרמניה
בד' סיוון תרפ"ו, 17/5/1926
תפקיד: מפקד עמדה
נפל בעת מילוי תפקידו בעלותו על מוקש
בט"ז אייר תש"ח, 25/5/1948
מקום נפילה: משמר הנגב
נקבר בקיבוץ משמר הנגב
בן 22 בנפלו

קורות חיים

בן אלעזר-לודביג ולאה-לוציה. נולד ב-17.5.1926 בברלין, בירת גרמניה. בהיותו בן שבע הגיע עם הוריו לירושלים. בגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער "המחנות העולים", שחיזקה בו את שאיפתו מילדות להיות חקלאי ולחיות בקיבוץ. שנה לפני סיום לימודיו בבית-הספר התיכון בבית-הכרם עבר לבית-ספר החקלאי על שם כדורי. מכל הלימודים התעניין ביותר במתמטיקה, והמשיך להשתלם בה בכוחות עצמו.
לאחר סיום חוק למודיו הצטרף אל חבריו בתנועה שיצאו בינתים להכשרה מגויסת בקיבוץ חפצי-בה. השתלם בעבודות הרפת ובגידול בקר בעזרת לימוד ועיון בספרות המקצועית. כשעלתה קבוצתו להתישבות והקימה את קיבוץ משמר הנגב התמסר להקמת הרפת. היה מרכז הרפת מראשית קיומה ובימי מלחמת השחרור, משהחמיר הקושי להביא אספקה, דאג לסידורים שונים כדי להמשיך בגידול העגלות. בתנאי המלחמה, לאחר שעות שמירה מרובות, ידע להתגבר ולהמשיך בחיים רגילים וגם להיפנות ללימודים.
היה חבר פלמ"ח. בעקבות הפעולות בעמק (תל-יוסף) נעצר לחודשים מספר ברפיח. מטעם קיבוצו גמר קורס לנוטרים בכפר-ילדים ושימש נוטר ומפקד עמדה במשמר-הנגב.
נפל במשמר הנגב ב-25.5.1948 בעלותו על מוקש, בשעה שרדף אחרי עגלה שנכנסה לשדה-המוקשים, ושם מקום קבורתו.
הוריו וחבריו במשמר-הנגב הקימו ספריה חקלאית על שמו.
בדברי הספד לזכרו נאמר: "הוא היה בין המעטים שלא המלים שהם אומרים, אלא החיים שהם חיים, הם מפתח להוויתם. החיים האלה שרק התחילו להיכנס אל השלב הראשון של בגרות, ושכבר היה בהם כל כך הרבה צניעות ויופי, בזקיפת קומה ויושר ופשטות בהכרה ובמעשה. ראיתי בו את הטיפוס של הנער הארצישראלי שאנחנו שואפים אליו ומתגאים בו.."

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

זלה - 20 שנה לנפילתו

המעגל נסגר.
גיל בן השמונה עשרה, בנו של דוד הובא לקבורות בשכנות של זלה בן העשרים ושתיים.
עשרים שנה עברו מאותו יום בו עלה שלה על המוקש, שהונח עלידינו לשם הגנת הנקודה.
אז, כולנו צעירים ובינינו זלה, גבה קומה, אדום שיער, איש רציני אשר החיוך אינו סר ממנו לעולם.
נדמה כאילו נעלה הוא מאתנו, כל כך מושלם היה, כל כך שלם, ברפת ובנוטרות, במשחק השחמט ובמוזיקה, בעיון ובמעשה.
סך הכל בן עשרים ושתיים היה במותו.
זלה החליט ללכת לקיבוץ ולכן מובן שיש ללמוד חקלאות, כמובן בכדורי. הוא מפסיד שנת למודים אחת ומסיים את בית הספר בהצטיינות.
הוא היה חקלאי שבתוכנו, אנו "חיינו את התקופה", הוא מניח יסוד לרפת. היה נוטר ואחראי על תחנת הנוטרים. רושם היה את פרטי סיורי הנוטרים, שעת יציאתם, חזרתם, מספר הרובה וכו' - כל שהיה ולא נברא, הכל למען "האנגלי" לכשיבוא. והרישום, כאשר זלה כותבו, הוא ברור, נקי ומדוייק...
וכשצריך למדוד - זלה.
כשצצה שאלה מתמטית - זלה.
עשרים שנה. הקימונו בית, משפחות קמו, ילדים נולדו, העצים גבהו ועצמו, המשק מתרחב.
עוד דור...
וכבר גילי בין הנופלים...
תרומתו הקצרה של זלה, קצרה בזמן אבל מכרעת בעומק הזכרון וביסוד בנין הנקודה, משמשת למכריו-מוקיריו סמל ומטרה. סמל, באשר איננו עושים את המושלם כי שהיינו עושים לו חי בתוכנו זלה, ומטרה, כי יש לשאוף לאשר הוא היה רוצה להגיע לשלמות היצירה.
אמתי

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לך תכתוב על זלה

לך תכתוב על זלה, לך תכתוב עליו
לו ניתן לגולל את האבן ולדבר אליו,
לגעת קלות בכתפו באשמורת תיכונה
וללחוש:"זלה, חופרים "סליק", מחר תרביץ שינה".

מנומש, גבוה, חובש כובע אוסטראל,
ישראל נלקן שמו, בפינו היה זלה.
חייכן, קצת ביישן, מה עוד נוכל לומר?
מלים תמיד מחוירות מול זלה'אים כאלה.

שחמטאי מעולה. במתמטיקה גאון.
רפתן, בעל מקצוע. ב"נוקטה" רושם "יומן".
"יקה", בן רופא ירושלמי, דייקן כמו שעון,
כל מילה בסלע, כל מילה לענין.
זלה. ג'ינג'י קראנו לו, כינוי של חיבה.
צריך יד? כתף? קרא לזלה, הוא תיכף בא.
נפל בט"ז אייר. השנה היא שנת תש"ח.
שורה אחת רשומה לזכרו ב"ספר הפלמ"ח".

רץ זלה, גבוה, חובש כובע אוסטראל.
עגלה אחת ברחה, נקלעה בין הגדרות.
זלה! הזהר! חכה, זלה! מוקשי הנעל!
איפה נמצאת המפה? נוטפות אגלי זיעה, קרות.

אלוהים! אלוהים! למה?!!! למה דוקא הוא?
עלטה כבדה כזאת בזרוח עוד חמה.
ענן עפר עולה, פניך כה חוורו.
משאית עם גג ברזנט שועטת לרחמה.

ישראל נלקן שמו, אנחנו קראנוהו זלה.
שורה בספר פלמ"ח. נפל בט"ו באייר.
תלמיד כדורי מצטיין, חקלאי מעולה.
זלה, גבוה, חיור, שב לביתו בדרך עפר.

יהושע צפריר,
משמר הנגב, אייר תשל"ט

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

ציון לנפש תלמיד

שקט, רציני, מוכשר מאוד וגם חרוץ.
כזה היה תלמידי ישראל.
בנוכחותו בכתה בעלה את רמת הלימוד. בהעדרו היה מורגש חסרונו. צמא דעת היה הנער ולא אמר די בשעורי המורה.
שאלותיו בכתה היו תמיד קולעות למטרה ומעמיקות חקר. לא פעם בקש מידי ספרים נוספים להרחבת ידיעותיו. הוא שאף להתקדם ודוקא בכוחות עצמו. בישיבות המורים כיניתי אותו בשם:"פנינת בית הספר". שאר המורים החזיקו בדעתי זו. ישראל הצטיין בכל לימודיו, אך למתימטיקה נמשך יותר.
בן 16 היה הנער וכבר קבע לו את דרך חייו. הוא ראה את יעודו בעבודת אדמה ובהקמת המולדת. כבר בגיל צעיר זה החליט לקיים את יעודו. השתדלתי להשפיע עליו לסיים את חוק לימודיו - הייתי בטוחה, כי יגמור בהצטיינות, אך ישראל נמשך לעבודה חקלאית.
ישראל הבטיח, כי ימשיך ללמוד בכוחות עצמיים, ואמנם קיים את הבטחתו. בהיותו במאסר ברפיח, בקש לשלוח לו ספרים במתימטיקה
רבות היה יכול עוד ליצור ולפעול נער מעולה זה - ועמוק הכאב.
יהי זכרו ברוך.
המורה למתימטיקה
ד"ר אמירה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח