דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי לדר אריה ז"ל

בן סוניה ומרדכי
נולד בפולין
בא' טבת תרפ"ח, 25/12/1927
יחידות: הגדוד השני
נפל בקרב בהגנה על קו המים בנגב
בכ"ו כסלו תש"ח, 9/12/1947
מקום נפילה: כפר שעוט (סמוך לגבולות)
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 20 בנפלו

קורות חיים

בן מרדכי מינצמן וסוניה לדר-קופצ'ין (הוא נקרא על שם משפחת האם משום שאביו מת עליו בהיותו תינוק בן חצי שנה). נולד ביום 25.12.1927 בזאמושץ, פולין. בראשית המלחמה היה בססס"ר וב-1943 עלה לארץ עם ילדי טהרן. היה בהכשרת הנוער בדגניה ב'. עבר עם חברת הנוער לעין-חרוד. עבד במאפיה, ושקד על לימוד הלשון העברית. גילה מסירות רבה לאמו שנשארה יחידה בפולין. כדי שיהא ביכלתו לתמוך בה עבר לעבודה בעיר, אך לא החזיק מעמד וחזר לחברת-הנוער, בהודיעו שגברה בו ההכרה ללכת בדרך החלוצית. לאחר שעברה קבוצתו לנען ריכז את פעולות התרבות בכשרון רב. ערך ערבי-מדורה, קבלות שבת וימי עיון. כל הזמן השתדל להעלות את אמו לארץ ישראל וזמן מה לפני מותו בישר לחבריו שהיא נמצאת בדרך לארץ (באותה שעה הגיעה אמו לקפריסין).
עם פרוץ המאורעות ירד עם חבריו לנגב והמשיך לעבוד בהכשרה מגויסת בבית הערבה בסדום ולבסוף בנגב.
באותם ימים הישובים היהודים סבלו מהתנכלויות של הערבים לצינור המים שהונח מניר-עם אל הישובים היהודים במרחבי הנגב. כדי לשמור על בטחונם של הישובים שוגרו לנגב הכשרות מגויסות של הפלמ"ח ותפקידן של אותן יחידות היה לסייר לאורך קו המים, לאבטח את הישובים ולמנוע התנכלות ערבים להם. אחת ההכשרות הגיעה לקיבוץ גבולות.
ב-9 לדצמבר 1947 יצאו שמונה צעירים וצעירה אחת מגבולות, לסיור שנועד לאבטח את תוואי אורים - צאלים - גבולות - נירים. הם תעו בדרכם והדרימו יתר על המידה. עד מהרה, מצאו עצמם במבואות הכפר הערבי שעוט (כיום איזור צומת גבולות) שני שוטרי מכס אפשרו להם להיכנס לכפר. בכפר הותקפו על ידי המון ערבי. ששה חברים נפלו בקרב ואריה בינהם, לא זכה להיפגש עם אימו שהגיעה לארץ לאחר נפלו.
נקבר בנחלת יצחק. ביום כ"ה באלול תשי"ד (23.9.1954) הועבר לבית הקברות הצבאי שבמקום.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

לזכרו - מאברהם

הוא בא אלינו בהיותנו במחנה הכנה לקראת חברת נוער. שקט, רזה וצנום, מתקשה בעברית ורחוק מחיי החברה. הרבה לא ידענו עליו, ידענו שעלה ארצה עם ילדי טהרן. במשך הזמן, עם עברנו לעין חרוד, הלכו ונעלמו לבטי קליטתו. נכנס לעבוד במאפיה, וזוכר אני באיזה אושר בא אחרי היום הראשון לעבודתו במאפיה: הנה כל המשק אוכל מלחמו. הוא היה מלא סיפוק מעבודתו החשובה והאחראית.
ומובן, גם את חבריו לא היה מקפח; מי אינו זוכר את הפתות והעוגות מעשה ידיו לתפארת ותאוה לחך כולם. במשך הזמן, עם התקרבותו לחברים, נודעו לנו פרטים רבים על חייו ועל שאיפותיו. מיותר לחזור על סבלות היהודים בגולה ויחד עם זה של אריה ז"ל. הוא איבד את מיטב שנות הילדות והבחרות הן מבחינה חברתית-חינוכית והן משאר הבחינות, בכ"ז נכנס בקלות למסלול חיים בריא. למד עברית בשקידה ובשום עלון לא נפקדה רשימתו. במסירות רבה השתדל למען אמו שנשארה יחידה בפולין. בכל הזדמנות שלח כסף וחבילות והגיע לכך, שהוכרח לעזבנו ולעבוד בעיר למען משלוח חבילות לאמו. הוא לא החזיק מעמד בעיר וחזר אלינו. קיבלנוהו בשמחה. לאחר שובו נכנס ביתר ערות לחיי החברה. בעברנו לנען ריכז בעצמו את חיי התרבות במסירות והצלחה. כולם חיבבוהו ואהבוהו. בימים האחרונים סיפר, שאמו נמצאת בדרך לארץ, ושמחנו בשמחתו.
גם בדרכו האחרונה ראינו אותו רץ, קופץ ומתלוצץ. הלב אינו מאמין שאריה איננו. נדמה כאילו רק יצא לחופשה ארוכה.
יהי זכרו ברוך. לא נשכחהו לעד.
אברהם ב.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לדמותו

על אריה יכולתי לסמוך בכל. בבוקר בהתארגן התורנים להליכה למטבח הכללי (הפולני) לקבלת האוכל לכל המחנה, הלך אריה בראש, למרות שהיו הרבה יותר מבוגרים ממנו. שמר על הסדר והפליא מכותיו לשקצים שהתנכלו לחבריו בעוברם את המחנה הפולני.
בבוקר השכם, כשניתנה האות לקימה, היה זה אריה שקפץ הראשון על רגליו ובנועם ועדינות עזר לחבריו, המתקשים להתעורר ולהתלבש. לא פעם היה מתייצב לידינו, המדריכים ועוזר בבדיקה שגרתית היום-יומית: האם הילדים רחצו ידיהם ופניהם, האם הצפרנים קצוצות ואזנים נקיות. היתה לו השפעה גדולה על חבריו. לא פעם בהתקרב משבר בין הילדים לבין המדריכים בעניני משמעת או התנהגות, היינו פונים לאריה והוא בחום, בנועם או בדבור נוקשה היה משפיע לטובה על חבריו לקבוצה ומונע צרות.
אריה נפל בקרב עם ארבעת חבריו לנשק, כשבוע ימים, לאחר החלטת האומות המאוחדות בדבר הקמת מדינה יהודית. אפשר לציין, שהיה בין הראשונים שנפלו במלחמת השחרור בדרך להכרזת עצמאות ישראל.
מ.א.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח