דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סגן ברמן אמנון "זיסט" ז"ל

בן זהבה וברוך
נולד בירושלים
בי"ב תשרי תרפ"ז, 20/10/1926
יחידות: חיל האויר
תפקיד: טייס
נפל בפעילות מבצעית
בל' סיוון תש"ח, 7/7/1948
מקום נפילה: לוד
נקבר בגבעתיים - נחלת יצחק
בן 22 בנפלו

קורות חיים

אמנון ("זיסט") בן זהבה וברוך, למד וסיים את בית-הספר התיכון "הגמנסיה העברית" בירושלים. בן 9 הצטרף להסתדרות הצופים ובגיל 15 כבר היה בחג"ם ובגדנ"ע. הצטיין ועבר קורס מ"כ גדנ"ע, ובתום הלימודים התגייס לשורות הפלמ"ח, בו שירת משנת 1944 עד 1947, תחילה כטוראי ואחר-כך כמ"כ בעין-חרוד, תל-יוסף וגניגר. בימי המאבק השתתף בפריצה למחנה המעפילים "עתלית" ובפיצוץ הגשרים. בתום תקופת השירות חזר ללימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. למד מתמטיקה גבוהה וכימיה במגמת השתלמות במקצוע ההנדסה. אינדיבידואליסט מטבעו ואסתטי, רגיש ועדין ביחסיו עם בני-אדם, ועם זה בעל משמעת לאומית מוחלטת. היה פעיל ב"הגנה" בש"י ירושלים, בתקופת "אונסקופ". יפה-תואר וגבוה, פשוט ועניו.
באוגוסט 1947 נסע לארצות הברית כדי להמשיך את לימודיו בהנדסה תעשיתית. הצטיין שם, אך הפסיק השתלמותו כדי לחזור ארצה בגלל המלחמה שפרצה בה. במכתבו לאביו הוא כותב בין היתר:"..שקלתי בקור רוח וראיתי שאם אלך וארשם לסמסטר הבא לא יצא מזה כלום, כי אעזוב את הלימודים באמצע ואחזור! מספיקה מפלה קטנה מזו של הל"ה כדי שאעשה זאת. חבל על הכסף ועל הזמן! יש לי הרגשה עמוקה שאני הולך לעשות את הדבר הנכון ברגע הנכון. סוף סוף כל מה שהכנו בארץ מבחינה צבאית הכנו לימים טרופים אלה - לאו דווקא למלחמה פוליטית באנגלים כמו בשנת 1945 או משהו דומה לזה, אלא למלחמת קיום, מלחמה על הארץ בשעה זו. יהיה טוב אבא".
נשלח לקורס הטייסים בביקרספילד (קליפורניה) והיה אחראי לקורס זה. במכתבו לאחותו הוא כותב בין היתר:"דבר אחד ברור לי והוא שיחזיק אותנו יפה - הלא זהו הגנרל "חוסר ברירה". אם נרצה ואם לא נרצה מוכרחים אנחנו להילחם ולהילחם יפה. ואינשללה, נצא מזה בנצחון - איך עוד אינני יודע".
בסיימו את הקורס נשלח לפאנאמה להעביר ארצה אוניה אשר בה היו מכוניות וזחל"מים. והמשימה בוצעה. בארץ נכנס לשירות חיל התעופה, פעל בתקופת "הפרימוסים" ומילא תפקידים חיוניים בהגישו עזרה לנקודות נצורות בנגב, בית אשל ונבטים. רב היה סיפוקו מעבודתו זו. היה גם טייס מקשר בין ניר עם ותל-אביב.
ביום מותו עסק בתצלומים טופוגרפיים מעל רביבים ואחרי כן נשלח להעביר נוסעים מהנגב. הוא לא הגיע אל מחוז חפצו ונורה מעל לוד בליל ל' בסיון תש"ח (7.7.48) והוא בן 22 במותו. ב-9.7.48 נקבר בנחלת יצחק. אחרי מותו הועלה לדרגת פקד-טייס.

אלבום תמונות

מפרי עטו

מפרי עטו

מכתב לאבא 4.2.1948

ניו יורק 4.2.1948
אבא יקר,
זה כמה ימים שלא כתבתי לך, כי הרבה בעיות היו לי ועדיין לא החלטתי מה אעשה להבא. כעת אני נמצא בניו יורק מקום בו פגשתי כמה ארצישראלים העבדים כאן בענינים שלנו והמצב הוברר לי בזה שאני מוכרח כעת להפסיק את לימודי גם במקרה שלא אחזור ארצה מיד. היה לי קשה מאוד מאוד להחליט החלטה גורלית זו, כי אני יודע ומכיר את כל הקשיים שהיו כרוכים בבואי הנה, הן מבחינה כספית והן משאר הבחינות. מה שלמעשה נתן לי את האפשרות לגמור את הסמסטר הם שני דברים: ראשית, התחלתי על כך במרץ, ולכן, גם אם הפסקתי את הקצב המלא למשך זמן קצר, הרי יכולתי אחר כך לחזור לקצב ולהמשיך; שנית, חשבתי שלא נכון יהיה מצדי להפסיק את הסמסטר באמצע או לא לגמרו יפה, כי אז באמת הייתי נמצא במצב מדוכא מבחינת חזרה ללימודים באיזה שהוא זמן. אך תוצאות הסמסטר הזה הראו לי כי אם אני רוצה אני יכול ללמוד... להתחיל את הסמסטר הבא איני יכול, כי הלב אינו נותן לי לשבת בחיבוק ידים אם גם נקרא לזה עבודת הקודש של יצירת מהנדסים לעתיד. הקריאה ניתנה כאן ומכיון שבקשו מני לחזור (גם אילו לא היו מבקשים) אני מפסיק ללמוד כרגע ומתחיל לעבוד ואחר כך אני חוזר כנראה ארצה; מתי - אינני יודע עוד.
אבא, אני יודע שיהיה לך קשה להסכים לרעיונותי כיום. אך אינני חושב שיש ברירה. למעשה אינני מבקש שתסכים לחזרתי ארצה או להפסקת הלימודים והעבודה כאן, כי טבעי הוא שלבך לא יתן לך להגיד לי: אני מסכים. אני מתאר לעצמי שמכתב זה יהיה SHOCK עצום בשבילך וכן בשביל אמא, אך כנגד זה אינני יכול לעשות דבר: לשבת כאן אינני יכול, ללמוד ולהתרכז בלימודים אינני יכול, את בחינות סוף-הסמסטר עשיתי במאמץ גופני ונפשי גדול. על חומר שבדרך כלל היית צריך לשבת שעתיים כדי לעבור עליו, היית יושב שמונה או עשר שעות, וכל זה עשיתי כך על מנת שתמיד אוכל להגיד לעצמי שכשאני רוצה אני יכול ללמוד וכשאנשאללה תיגמר המלחמה בארץ אוכל לשוב וללמוד. כרגע אינני מסוגל! את כל הענין של הפסקת הלימודים והעבודה כאן מיד - ובמשך הזמן גם חזרה לארץ - שקלתי בקור רוח וראיתי שאם אלך ןאירשם לסמסטר הבא לא יצא מזה כלום, כי אעזוב את הלימודים באמצע ואחזור! מספיקה מפלה קטנה מזו של הל"ה כדי שאעשה זאת. חבל על הכסף ועל הזמן!
יש לי הרגשה עמוקה שאני הולך לעשות את הדבר הנכון. סוף סוף כל מה שהכנו בארץ מבחינה צבאית הכנו לימים טרופים אלה - לאו דוקא מלחמה פוליטית באנגלים כמו בשנת 1945 או משהו דומה לזה, אלא למלחמת קיום, מלחמה על הארץ בשעה זו.
יהיה טוב, אבא.
בנך
מתוך גווילי אש ב'

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו

מכתב לאחותו 3.3.1948

בייקרספילד 3.3.1948
כפי ששמעת בודאי אני נמצא כעת בקורס לתעופה. אינני יודע למה לא כתבתי לך כל כך הרבה זמן וכן אינני יודע למה לא ענית לי על מכתב אחר אשר שלחתי אליך - אבל לא חשוב! בארץ, כפי שאת יודעת, המצב הוא "מחורבן" לגמרי: קנה מידה של מלחמה הרסנית אשר בודאי הביא לחורבן רציני. אני תמיד פסימי ביחס למצבנו - בתור יהודים בכלל בעולם ובתור ארציראלים בפרט. תמיד ידעתי להתבונן במעשי האנגלים בצורה שקראו לה בזמנה צרות אופק. עכישו טוענים כי אצ"ל הם המבינים בפוליטיקה. לפני חדשים, כשעזבתי את הלימודים, בכל זאת היתה לי מין הרגשה משונה בלב. אני הורס את עתידי בידי - ולמה? איש לא יודה לי על השתתפותי במלחמה נואשת ואם אמות בה יגידו כי מתי כשם שהרבה בחורים טובים אחרים מתו. אל תחשבי שאני נמצא כעת במרה שחורה, אך בכל אופן במודה היא לדבר כך כיום.
ברגע שעזבתי את האוניברסיטה רציתי לחזור לארץ, אך בעצמי החלטתי - ולמעשה גם שכנעו אותי קצת - שאם אני כבר כאן אין טעם לחזור כחייל נוסף, כי כאן אפשר לעשות לפעמים יותר! נו - יצאתי לקורס תעופה! מהו טעמו של טייס לא ידעתי. את הניסיון הראשון שלי קניתי בטיסה מניו-יורק ללוס-אנג'לס, אך כאן יש לי כבר ארבעים שעות באוויר - במלים אחרות, אני כבר טייס! כמובן שאני צריך עוד הרבה השלמות, לימוד נוסף וניסיון, ובכל זאת אני כבר מסוגל לקחת אוירון בידים לטוס - ואפילו לעשות קצת אקרובטיקה באויר. לא קל הדבר ולא קשה. זהו ענין שמתרגלים אליו. אני מקווה כי בפחות מחדשיים אגמור את הקורס בתור טייס מושלם ואוכל לחזור ארצה ביחד עם שאר ה"חברה".
נמצאים כאן כמה ממכריך: דן גילברט (איך זה הגיע לכאן, אל תשאלי אותי, כי כדי להבין זאת צריך להיות גאון!); גיל וילנצ'וק גם הוא נמצא כאן; וזהרה חברתו של שמוליק קויפמן.
מה שנוגע למצב הרוח אני מתאר לעצמי שאצלך ואצל לואי הוא "מזופת" למדי, כמו אצלי, וכזה הוא מצב הרוח אצל כל אחד המנסה לתפוס מה פירושה של מלחמה בקנה מידה כזה בארץ. דבר אחד ברור לי והוא שיחזיק אותנו יפה - הלא זהו הגנרל "חוסר ברירה". אם נרצה ואם לא נרצה מוכרחים אנחנו להילחם ולהילחם יפה, ואינשאללה, נצא מזה בנצחון - איך עוד אינני יודע. אמנם אינני יודע שום דבר ברור על הרגשתך והרגשתו של לואי - ברור לי שהיא איננה טובה למדי. תשתדלו לפעול בטעם בנוגע לצעד שאתם עושים בכיוון של חזרה ארצה ותשתדלו לחשוב היטב לפני שאתם עושים זאת. הלב, אמנם כואב וקשה לשאת, אך לך, למשל, אין מה לעשות כרגע בארץ וביחוד שאת מטופלת... ומה שנוגע ללואי: אידאליזם בלבד אינו צריך לפעול כאן, ואם יפעל - הרי זה צריך להיות "אידאליזם" מתוך חכמה. בזה אני מתכוון לאמר כי יתכן שבאנגליה יוכל לואי לעשות יותר מאשר בארץ. אל תחשבו שאני מנסה להשפיע לא תחזרו עכשיו או שתחזרו, רגשות אהבת המשפחה אמנם חזקים אצלי, אבל אני באמת חושב שאפשר לעשות משהו כיוון שהוא באנגליה ואין טעם לחזור ארצה.
אני מסיים בזה את מכתבי ואכתוב לך שנית בתנאי אחד שתענו לי עכשיו. אני מקווה שתתרגמי ללואי את המכתב...
היו שלום, היו חזקים ותחשבו היטב לפני שאתם עושים משהו.
אחיך
מתוך גווילי אש ב'

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח