דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סגן כץ אסף ז"ל

בן צפורה וישעיהו
נולד בקבוץ עין חרוד
בי' סיוון תרפ"ג, 25/5/1923
נפל בקרב
בכ"ו תשרי תש"ט, 29/10/1948
מקום נפילה: כפר ינוח
נקבר בקיבוץ יגור
בן 25 בנפלו

קורות חיים

בן ישעיהו וצפורה. נולד בי' בסיון תרפ"ג (25.5.1923) בעין-חרוד. בילדותו חלה בקדחת ובמחלות קשות אחרות. עם המשפחה בטלטוליה עברו שנות ילדותו בתל-יוסף, בגדוד-העבודה בירושלים, בבית-אלפא, בתל-עדשים וברחובות.
בגיל 13 הגיע עם הוריו למשק יגור לישיבת-קבע. קיבל את השכלתו בבית-הספר המחוזי ביגור. התמסר ללימוד תנ"ך, הלשון העברית וספרותה. אהבתו לארץ, שביליה ועמקיה, השתלבו עם אהבת נוף הקדומים של התנ"ך. בימי התבגרותו החל בסיורים נרחבים בארץ, שמירה בשדות ולימוד שפת העם השכן.
בשנת 1942 התגייס והיה בין ראשוני הפלמ"ח. בשנתו האחרונה בפלמ"ח השתלם בסיירות, סייר בארץ כולה, שמונה ימים סייר בנגב, עלה כמה פעמים למצדה. לאחר שירות של 3 שנים שב הביתה, אך בבואו חזר ואמר: "מחכה לנו עבודה גדולה בים. צריך להוביל יהודים לארץ".
עסק בהעלאת מעפילים והיה בין משחררי עצורי עתלית. במלחמת-השחרור השתתף בכיבוש בלד א-שייך, בפריצת הדרך לגליל המערבי וכיבוש עכו וכמפקד כתה בהתקפה על ג'נין. בקרב זה נפצע בכתפו וברגלו ובמשך 8 שעות עשה דרכו כשהוא פצוע תחת מטר כדורים עד שהגיע למשלט עברי ראשון שליד ג'נין. בשכבו בבית החולים היו האחיות מספרות לאימו: "נאלצות אנו לסלק מכאן את אורחיו, כי איש מן השוכבים כאן אינו זוכה לאורחים רבים כל כך כמוהו" תמיד צבאו ליד מיטתו דרוזים, אנשי פלמ"ח וחי"ש, ובנות מן הנקודות הסמוכות.
עם הקמת חיל-המיעוטים נקרא אסף להיות פעיל בו ונענה עוד לפני שהחלים מפצעיו. כשומר-שדות היה קרוב אל הדרוזים ויחסי שכנות טובים נרקמו בינו לבין הכפר הדרוזי עוספיה. החיילים הדרוזיים, אשר בתוכם התערב והיה כאחד מהם, אהבוהו והוקירוהו. נלחם בקו ראשון יחד עם 30 דרוזים בקרב על הכפר ינוח שליד תרשיחה, במסגרת מבצע "חירם" בגליל. אנשי הכפר יצאו בדגל לבן ושני המחנות נפגשו בשלום ובידידות. אולם כתוצאה מבגידה, שבאה בלחץ הצבא הסורי אשר חנה במקום, החלו המחנות להתנפל זה על זה. אסף שהאמין בכוחו של הדגל הלבן, חש להציל פצוע דרוזי מפלוגתו ונפצע מכדור במצחו ומת בו במקום בכ"ו בתשרי תש"ט (29.10.1948).
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביגור ב-4.1.1948
אימו מספרת כי בשנה האחרונה לפני מותו היתה לפעמים מציקה לו בשאלה, ספק רצינית, ספק צחוק "אסף, מה יהיה ? אתה כמעט הרווק היחיד בין חביריך, מה יהא בסופך?" היה מתחמק מתשובה אבל, פעם נפלטו מפיו מילים "אמא, מה רצונך ממני ? וכי מעט אלמנות צעירות יש כבר בארץ, כי אבוא אני להוסיף עוד אחת עליהן ?"
הקיבוץ הוציא קובץ לזכרו: "אסף". אחרי נפלו הועלה לדרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

אסף הבן

בן היה לי ואיננו עוד
ילדתיו בימי פירוד עין חרוד- תל יוסף ונקרא שמו אסף.
יצאתי מעין חרוד לצפת ללדת שם, כי בית יולדות טרם יהיה בעמק. משחזרתי מבית החולים וילדי עמי, מצאתי כבר את אהלי תקוע בתל יוסף.
- - - -
זוכרת אני: פעם טייל עם הגננת בשכונה שיושביה היו מבורגני העיר. בדרך טיולם עברו על פני מגרש הטניס שבשכונה ועמדו להסתכל במשחקים בו. שאל אסף את אחד מהם: שבת לכם היום? תמה המשחק על שאלתו. ענהו אסף: כי אבא שלי עובד כל יום ואינו משחק בטניס. אותו יום היתה תשובתו זו נושא שיחה מבדח בפי חברי הפלוגה.
- - - -
עם מלאת לו עשר שנים והוא נושא בעול המשק. רתם את הסוס לעגלה, נסע לשדה להביא מספוא ירוק לבהמות. בימי החופש היה נוסע לטחנה לטחון שעורה. בלילה בשעת המלטה, הייתי מעירה אותו משנתו לבוא לעזרתי. הכל עשה ברצון, מכל עבודה לא השתמט. קשריו למקום גברו עמקו מיום ליום, משנה לשנה. כל עץ וכל פינה היו יקרים לו.
- - - -
אסך אהב את העבודה. בימי בית הספר המחוזי נכנס לראשונה לעבוד בדיר. משנתערה בעבודת הדיר ולמד לרעות את הצאן בשדות יגור, נתאחה הקרע בנפשו מאז עזבנו את תל עדשים והשלים עם הפרידה מן העמק. לבו הלך שבי אחר הכרמל, צוקיו הרמים וערוצי רכסיו ומרחבי עבר הקישון אשר לנגדו.
- - - -
לאחר סיום הלימודים, יצאתי אתו לטייל בארץ. לא עוד היה לידי, אותו ילד אשר טיילתי עמו לפני כן. הפעם יצאתי עם בני, כחבר לי. והיה טוב לטייל אתו. נוכחנו אז גם בפתיחת מועצת הנוער העובד בתל אביב. עם פגשו חבר או מכר היה אומר לו מיד: "הכר נא את אמא שלי". ובזמן האחרון, משנזדמנתי לאיזו נקודה או מחנה במרחבי הנגב הייתי שומעת לפעמים ממרחק: "שלום לך אמא של אסף!" יש שנדמה לי, כי רואה אני את דורש שלומי לראשונה, והוא תוהה עלי ואומר: "וכי אינך מכירה אותי? אני חבר של אסף!"
- - - -
לעתים קרובות שוחחנו. הנה הוא מופיע אצלי בחצות, מדליק את האור - צורך לו לשוחח קצת עם אמא. על מה לא שוחחנו? על ספרות, אמנות, פוליטיקה. ידעתי, יש לי את מי לשאול שאלה, לבקש עצה ותמיד ידעתי: יש לי גם ממי לקבל תשובה ופתרון.
- - - -
הפעם האחרונה נפגשנו בסוכות. בא עם חיילים דרוזים לביקור חג. ובשבת שלאחר סוכות נפל.

ואין לי מי לשוחח עמו. אין לי את מי לשאול שאלה, לבקש עצה.
נתרוקן עולמי
בן היה לי ואיננו עוד.

א מ א

מתוך הספר 'אסף' בהוצאת משק יגור תשרי תש"י
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

מדברי האב

בדרך חייו ובהלך מחשבתו היה אסף טיפוס רגיל של בן הארץ. כרוב חבריו היה עיקש, לעתים חצוף, פזיז, ועם זאת מחונן ברוחב-לב, סלחן, נוח להירצות לזולת ובעל נטיה להיות עצמאי עוד מילדותו.
בן חמש חזר אסף לעמק והוא מתחזק בגופו. עדיין צנום הוא ורזה, אך די זריז ומהיר תפישה. במהרה היה ל"מנהיג" בחברת ילדי הגן אשר בבית אלפא. עם עברנו לתל עדשים הולך הוא לבית הספר. כאן גדולה החברה יותר ומגוונת. המועמדים ל"גיבורים" ול"מנהיגים" רבים הם, עליהם נמנה גם אסף. יש והוא עולה לגדולה יש והוא יורד.
בלימודיו אין דרכו להתמיד בכל הזמנים. פרקים ישקוד עליהם, פרקים יזניחם. והמורים כהורים ישבעו צרות ונחת חליפות. תלמיד הוא בבית ספר ובן בית ברפת ובאורוה. יעלה סוס לרכוב ולשונו זורה פסוקי מקרא.
עם בואו ליגור הוגה הוא ביתר שאת בתנ"ך ומשוטט ברוכסי הכרמל, כאחד. לומד לרדת לשורש לשונו והגיונו של פסוק עד התרוננו בפיו ולעלות עד לפסגה הגבוהה של הכרמל, לחדור לנקיקיו, לדעת בו כל ערוץ ושביל. כאן שורש רצונו בעתיד לדעת את הארץ, לסיירה וללמדה ופרקי מקרא ילווהו בדרכו תמיד.
- - - -
רחב הלב והעין ששה לראות "צבר" שגדל בשדה והתחנך על תנ"ך, לומד ושונה לימודי גולה. שוקד על חסידות ומשיחיות, מציץ אל שערי תלמוד בבלי ונותן עינו בדפי ה"זהר". אני נזכר בדבריו לאחר הרצאתו על ה"זהר" כסיום לימודיו: שילמתי את המס להורים, ליהדות ולחברה וחסל! עכשיו - לעבודה.
ובינתיים מתרקמים חיים של נוער, הנותן את יומו לעבודה בענף ואת ערבו למשחק במה ומחול. מתמכר לפלמ"ח על זיעת עבודה ואימונים שבו ומוצא פורקן לנפשו בנגינה סנטימנטלית של מפוחית-יד, ובכל אלה - אסף.
ובינתיים - סיורים בארץ לארכה ולרחבה לגבהה ולעמקה. שמירת שדה, לימוד שפת העם השכן, מנהגיו ואורח חייו, למען דעת, למען קשור קשרי ידידות, ובכל אלה - אסף.
והנה - פרוץ מלחמת השחרור, קום הצבא, בוא השעה של הקרבה עצמית ואסף מתעצם עם כל אלה ונפשו עולה על גדותיה עד פגע זו כדור המות ביום הנמהר ההוא

א ב א

מתוך הספר 'אסף' בהוצאת משק יגור תשרי תש"י
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

שיר לזכרו

כי אשחה על קברך,
לא גל אבנים אחזה
לא זר קמל
כי אותך במלוא התפארת,
אותך רונן וחי

רבה הדממה ושקט עצוב.
נשמעים רק קולות שנדמו,
מתנגנים הצלילים שהיו -
שוררו בשמחה, המו בעצב
ובאמצע שירתם גועו - -

אני יודעת שאינך.
אני יודעת כי חרב חרבת
אך אתה היית!
עולם מלא היית,
ושזור עמנו ברעות ואחוה

אבדת לנו נקרעת לנו.
ולעולם לעולם יבקש חוט הכסף את אחיו
וקור את רעהו

צלה

מתוך הספר 'אסף' בהוצאת משק יגור תשרי תש"י
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מפרי עטו

מכתב לאמו

יגור 9.36

אתמול נסתיים קטיף התירס שנמשך יותר משלושה שבועות. כל הזמן עבדתי חצי יום. עכשיו אני מפסיק לעבוד ואחזור עם הילדים על הלימודים (הסטוריה חשבון גיאוגרפיה וכו') פה יש לנו מורה ואנחנו לומדים שעתיים ביום ספרות עברית ותנ"ך. המורה הזה הוא חבר המשק. מתמסר לנו מאוד ואנחנו לומדים הרבה. עכשיו אני חוזר על יהושע. אני חושב שאיני צריך לחזור על זה, מפני שאני יודע. ואף על פי כן - מענין מאוד לחזור.
אני קורא עכשיו ספר של מנדלי מוכר ספרים "סוסתי" זהו ספר מענין.
אני שולח לך אחד מיומני המשק. בכל פעם אשלח לך יומן ותדעי את חיי המשק.
אל תשימי לב לכתב, מפני שאין לנו כל כסא בבית. אבא מסדר שולחן קיר - לוח עץ מחובר לקיר. אני כותב עכשיו על המיטה.

מתוך הספר 'אסף' בהוצאת משק יגור תשרי תש"י
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מיגור

יגור כ"ד אב 21.8.41

אותו בוקר, כאשר יצאתי מאהלך, הלכתי לעבודה עייף ורצוץ בגופי אבל שמח וער ברוחי פנימה. הלכתי ונלחמתי בעייפותי, נע ונד כשיכור. דבר מה התרוצץ במוחי. דבר חדש, לא הבינותיו, נולד בי, מעורפל ולא ברור היה לי כלילה עצמו השחור והאפל. מחשבותי נצנצו וכבו ככוכבים, תעו בחלל הלב, התנפצו אל קירותיו באפס מענה.
מה הדבר? מהו אותו בלתי מודע ומסתורי שנתן לי את הכח ללכת ולא ליפול ולהרדם על עמדי? -
אור השחר החיור שעלה בפאתי מזרח הבהיר לאט לאט את היקום מסביב, המתעורר לבוקר חדש. נראה הכל ברור: החורשה, נחל קישון, המקשה. הערפילים נמוגו בין חמוקי ההרים ואתם יחד נמוגו ערפלי לבבי. נתבהר הכל בלב.

מתוך הספר 'אסף' בהוצאת משק יגור תשרי תש"י
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מתל יוסף

תל יוסף, ארבע לפנות בוקר 8.2.43

ודאי מתפלאת את - איזה משוגע זה הכותב פתאם מכתב בארבע לפנות בוקר, שכל היקום ישן ומתפנק בין חבלי שינה ליקיצה...
אבל לא קמתי ולא קפצתי ממטתי עם שחר, אלא פשוט, זה עתה חזרתי משמירת ליל. ובין כה וכה אין לי מה לעשות, כי מחובתי להיות ער עד חמש.
בחוץ קור גדול, חשבתי שאקפא כקרח. חושך. והחצר עדין מלאה בוץ מהגשם האחרון. ועתה תארי לך אני מתרוצץ כך כל הלילה, בין פח לפחת, בין שלוליות לבורות שופכין, שחצר משק תל יוסף ברוכה בהן. כמה מקנא אני בך! את כעת מתהפכת מצד לצד במיטתך החמה וחולמת ודאי חלום נעים וברשותך עוד שלוש שעות שינה. ואני כבר איני מרגיש את אצבעות רגלי. אין זה נעים כל כך, לשמור בלילה כזה.
הזוכרת את? לפני שנה בזמן הזה שמרתי ביגור, על הכביש, ואתן הייתן פוקדות אותי לפעמים, ועתה, אני יחידי פה ונלחם כל הלילה בשינה.
יכולה את לכתוב קצת יותר, וביתר רצינות ולא כלאחר יד. זמן לזה לא חסר לך, אלא הסבלנות - לא כך?
אני צריך לסיים. עלי ללכת להעיר אנשים. כמה הם מקללים אותי בגלל זה. שמורות עיני נסגרות.

מתוך הספר 'אסף' בהוצאת משק יגור תשרי תש"י
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

הנשר הכלוא

מוכה היה ופצוע כאשר מצאוהו ליד שוקת המים. הפרות בעטו בו, התגרו לוחכי העשב באוכל הבשר. ואם כי נשר צעיר היה, גדל אבר ורב נוצה, מוזר הדבר כיצד יכלו הפרות להגיע אליו.
והנה עברו שמונה חדשים, שמונה חדשי כלא. כל יום - תרנגולת שמנה, אבל חופש - אין. ולכן הלך ודל. והנה כאשר החליטו הילדים עם חופשתם לקרוא דרור גם לנשר, אשר גם הוא רוצה חופש כמוהם, עמד ותמה והביט על דלת הכלוב הפתוחה. פרש כנפיו וניסה להתרומם, אולם לא יכול. כעבור רגע עלה וחג מסביב, כאילו לא חפץ היה לעזוב את מקומו ולשוב אל ההר, אל ראש הצור, למקום מולדתו. קשה היה לו לעוף אחר שמונה חדשי מאסר והכלוב צר מלעוף בו. ואם כי שהביט על ההר מקום מולדתו ועף אל חורשת האקליפטוס, שב אל המחנה לקול תרועת הילדים שכיבדוהו ב.. תרנגולת.
לא יכול היה לעזבם. רוצה הוא לשוב אל הכלוב. כנראה לא זכר את ההר וצוקיו המתנשאים, את קינו אשר על ראש הסלע הרם. כנראה שכוח שכח את הטבע ולא ישוב אליו. או רוצה הוא להודות למציליו אשר הצילוהו לפני שמונה חדשים מפרסות הפרה המשתוללת ולהישאר אצלם. היום רד. השמש שקעה. צל כבד ירד על כל היקום. נם הטבע ונמים בניו. ועל אבן גדולה, ליד הכלוב הסגור, עומד נשר צעיר ונם את שנתו

כ"ט אדר תרצ"ז

מתוך הספר 'אסף' בהוצאת משק יגור תשרי תש"י
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

תמונות משפחתיות

תמונות מהשירות בפלמ"ח