דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט יקותיאלי אמנון "אמונה", "קותי" ז"ל

בן יהודית ויוסף
נולד בירושלים
בי"ח אדר ב תרפ"ט, 30/3/1929
יחידות: הגדוד השלישי
תפקיד: מ"כ
נפל בקרב במיבצע יפתח
בי"א ניסן תש"ח, 20/4/1948
מקום נפילה: נבי יושע
נקבר בנבי יושע-קבר אחים
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן יוסף ויהודית. נולד בי"ח באדר ב' תרפ"ט בירושלים. אביו-מבוני הישוב ויוזמי ה"מכביה", ואמו, בתו של עקיבא אריה ויס, מיסד "אחוזת-בית", היא תל-אביב. באוירה של קוממיות ועמידה גאה גדל הילד.
בטרם מלאו לו חמישה חודשים, פרצו מאורעות והתינוק הרך , שלא ידע עוד להגות "אמא ואבא" טעם טעמה של מציאות ארץ-ישראלית, היה זה מגעו הראשון עם כלי הנשק - כי משכבו שימש מחבוא לאקדוחו של אביו.
בקיץ תרפ"ט עזבו הוריו את שכונת קרית-משה בירושלים ועברו לתל-אביב. אמנון קיבל את חינוכו העממי בבית-הספר העירוני לבנים ע"ש אחד העם. התחבב על מוריו בשקדנותו ועל מכריו בערנותו ובפקחותו. תוך לימודיו בגימנסיה "הרצליה" התבלטו נטיותיו לטכניקה ועבודות-יד במקצועות הציור והשרטוט. היה מחונן בחוש מוסיקלי והשתתף במקהלת הגימנסיה "הרצליה". בשטח הספורט השתתף בנבחרת הכדורסל של גמנסיה "הרצליה".
מגיל 11 השתייך לתנועת "הצופים", ומאז היה פעיל בה גם כמדריך מסור בלב ונפש. בגיל צעיר מאד נכנס גם לשורות ה"הגנה". את עתות חופשתו מלימודיו בבית-הספר עשה בעבודה בקיבוצים.
לאחר סיימו את המחלקה הששית בגימנסיה "הרצליה" נאלץ ליטול חלק בעול פרנסת המשפחה . עבד בחברת החשמל ובו בזמן המשיך לימודיו בגימנסית-הערב "השכלה". אך, עיתותיו הפנויות וימי החופש - קודש היו לצופים. שנתיים ימים עבד בחברת החשמל, בודדים מחביריו ידעו לשם מה עשה זאת, ועמדו על היסוד המוסרי העמוק שהיה בצעד זה. היה בן מסור להוריו, בעל אופי שקט, נאמן לחבריו ופשוט ביחסיו והליכותיו איתם.
בבית כינוהו בשם החיבה "אמונה" ובפי חביריו בביה"ס והצופים נודע בשם "קותי", חביב היה על הכל. תמיד ראשון לכל טיול ומחנה. הוא היה הטייל והסייר הטוב, בקלות היה מגמא מרחקים, שואף אל המרחבים, אל שבילי השדות ואל משעולי ההרים, אל ערוצי הואדיות ואל צוקי הסלעים. ראשון לכל פעולה. זריז מוכשר ואמיץ. מבלי משים היו רואים בו תמיד את מי שעתיד להיות פלמ"חניק מעולה. בפשטות ביצע כל משימה שהוטלה עליו.
ברגעי התעלות, השתפכות הנפש היה מביע את רחשי ליבו בבהירות ובעמקות גם יחד, כעלם הכואב את כאב עמו, הנכסף למסור את עצמו ללא שיור למפעל המשחרר. כשיצאו חביריו להכשרה מגויסת בדפנה מיהר להצטרף אליהם. ערב יציאתו להכשרה הביע אמנון מתוך השתפכות נפש בלתי רגילה אצלו, את סיפוקו העמוק, שהוא מוצא בדרך זו שהחל ללכת בה. "... נפלאה היא ההרגשה שחייך אינם ריקים, שאתה מתמסר למפעל גדול התובע ממך הרבה ומעלה אותך ונותן תוכן לחייך..." כך סיים אז את דבריו.
מיד עם פרוץ מלחמת-השחרור התנדב ליחידת פלמ"ח, פלוגה א' בגדוד השלישי. ארבעה חדשים עשה בקרבות ובאחד מהם נפצע, אך העלים את הדבר מעיני בני-ביתו. נשלח לדליה לקורס מ"כ לאחר סיימו את הקורס נדחתה חופשתו והוא יצא עם כיתת חבלנים לפעולת-התקפה על מבצר נבי יושע, ושם נפל בקרב בי"א בניסן תש"ח (20.4.1948). הובא לקבורה בנבי-יושע ב-20.5.1948.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

ליום השנה

יום השנה מתקרב...
התותחים ירעמו, זרי פרחים יונחו על קבריכם, דמעות רבות תזלנה...ואתם אינכם...
אנו כולנו הוספנו שנה. שערות ההורים הכסיפו, עיניהם שקעו ולבותיהם נחלשו... הילדים גדלו ופרחו באויר החפשי של המולדת המשוחררת...רק אתה, "אמונה" שלי, לא הוספת לגדול. אף לא יום אחד! ולא שעה אחת!... בן תשע עשרה נפלת. לא עוד נחכה ברטט ותפילה ליום ההולדת העשרים שלך...
ומה נספר לבאים אחרינו?... אגדה מופלאה, אגדת גבורים... זה היה...זה היה בטרם תקום מדינת ישראל... בטרם יקום צבא ישראל, בטרם - בטרם הכל... אז קמו נערים גבורים בישראל, נערי הפלמ"ח, והיו מפוצצים גשרים, כובשים מבצרים ופורצים חומות...
ועוד הגליל בידי האויב ובמבצר נבי-יושע מתבצרים חייליו... ובאחד הלילות, טיפסו הגבורים אל צוקי הסלעים, למרומי ההר, וחמרי הנפץ על גבם. קרב עז התחולל, קרב עיקש ומר. ולא נסוגו. עשרים ושנים הנערים כולם כאיש אחד נלחמו ומסרו את נפשם בעד עמם, ובדמם שחררו את הגליל.
מדי שנה בשנה, בי"א בניסן, עלה נעלה לקבריכם, נרוום בדמעות ונכסם בפרחים.

אמא

מתוך 'לנופלים בנבי יושע'

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

על אמנון כי איננו

אמנון נפל, אמנון איננו... גם אם אחזור ואשנן זאת השכם והערב לא תיאחז במוחי האמת האכזרית האצורה בצירוף מלים בודדות אלו...
שנות חיים ופעולה משותפים, שנות מגע הדדי, יצרו בלבי דמות מסויימת של אמנון, דמות שנתגלמו בה חיי-נעורים פעלתניים, חופש פעולה ויכולת פעולה.
ואולם ידע אמנון תקופות שונות בחייו, שהטביעו את חותמן על הלך נפשו. זוכרני את תקופת סוף המחלקה הששית בגמנסיה, כשהפסיק אמנון את למודיו ועבר לעבודה. בודדים בינינו, חבריו, ידעו לשם מה עשה זאת, ועמדו על היסוד המוסרי העמוק שהיה בצעד זה, על הקרבן שבדבר - שהרי אמנון תלמיד מוכשר וצמא-דעת היה. אך כולנו הרגשנו בשינוי שחל בהלך רוחו. התסיסה הפעלתנית פינתה אז את מקומה לאיזו אדישות חברתית, ואיזו תוגה עמוקה היתה מבצבצת לפעמים מבעד למסך האטום שהיה פורש על עולמו הפנימי.
אך היה שטח בחיינו, אשר שם לא ידע אמנון עליות וירידות, תנודות ומשברים - חיי השדה, חיי המחנות והטיולים. כאן היה אמנון תמיד הדמות המרכזית, תמיד ראשון לכל טיול ומחנה. הוא היה הטייל והסייר הטוב בינינו, בקלות היה מגמא מרחקים, שואף אל המרחביה, אל שבילי השדות ואל משעולי ההרים, אל ערוצי הואדיות ואל צוקי הסלעים. ראשון לכל פעולה ב"אירגון", זריז, מוכשר ואמיץ - איש "הגנה" לכל דבר. מבלי משים היית רואה בו תמיד את מי שעתיד להיות 'פלמ"חניק' מעולה. אולם רחוק היה אמנון מכל נטיה להלביש את מעשיו אצטלה אידיאולוגית, בפשטות ביצע כל משימה שהוטלה עליו. ועם זה היו לאמנון גם רגעים של התעלות, של השתפכות הנפש. אז יש, שהיה מביע לפניך את רחשי לבו בבהירות ובעמקות גם יחד, כעלם הכואב את כאב עמו, הנכסף למסור את עצמו ללא שיור למפעל המשחרר.
ושמורה בלבי שיחתנו בערב יציאתו להכשרה, שהיתה להוותי גם האחרונה בשיחותינו. אותה שעה הביע אמנון מתוך השתפכות נפש בלתי רגילה אצלו את ספוקו העמוק שהוא מוצא בדרך זו שהחל ללכת בה... "נפלאה היא ההרגשה שחייך אינם ריקים, שאתה מתמסר למפעל גדול התובע ממך הרבה ומעלה אותך ונותן תוכן לחייך..." כך סיים אז אמנון את דבריו.
ואכן, התמסר למפעל - ללא שיור, ונתן לו את היקר מכל - את חייו.

מתוך 'לנופלים בנבי יושע'

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

שיר לזכרו



את, מולדת, לי קודמת,
הפלמ"ח נותן הצו.
אלי, אל אמא, העורגת
מי ישעה ביום קרב?

ואנכי לצו נכנעת.
ברטט שכול הכל אסלח...
כי את, מולדת, לי קודמת,
עד שמשנו לעד תזרח...

על כן אדום! כי מה אוחילה?
בדומיה ארכינה ראש,
חרישית תחנון אפילה:
יהא נא זכרונם קדוש!...

יהודית

מתוך 'לנופלים בנבי יושע'

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

תמונות מהשירות בפלמ"ח

תמונות משפחתיות