דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

רב"ט חביב אמנון ז"ל

בן שולמית וזרובבל
נולד בראשון לציון
בט' אדר א תרפ"ט, 19/2/1929
תפקיד: מפקד כיתה - מ"כ
נפל בקרב במיבצע מות לפולש
בל' סיוון תש"ח, 7/7/1948
מקום נפילה: משלטי חוליקאת - כאוכבה
נקבר בראשון לציון
בן 19 בנפלו

קורות חיים

בן זרובבל ושולמית, בני ראשוני ראשון-לציון. נולד בט' באדר א' תרפ"ט (19.2.1929) בראשון לציון. בילדותו כינוהו "גוץ" בגלל קומתו הנמוכה וכינוי זה דבק בו גם כשגדל והיה לעלם בעל קומה. למד בבית ספר עממי ואחר כך בגימנסיה הריאלית המקומית.
השקיע רוב מרצו בעבודת משק זעירות, בפעילות ב"המכבי הצעיר" ובגדנ"ע, אשר בו גמר קורס מ"כ. במשך הזמן פעל בהדרכת נוער המושבה. באופן ברור היה מביע לפני הוריו וידידיו את דעתו, כי יעודו של הנוער הוא להקריב את חייו למען חירותו וקוממיותו של העם ודורותיו הבאים.
לקראת יעודו זה חיסן את גופו והרגילו לשאת תלאות ופגעי קור וחום. היה מחונן בחוש מוסיקלי. ניגן בתזמורת "המכבי", התעמק בשמיעת המוסיקה ובקריאה עליה והשתוקק לפתח את כשרונו בה, אך מצפונו לא נתנו לגרוע לשם כך, מהזמן הדרוש לשירות המולדת.
כשקיבל בגיל 17 וחצי, את תעודת הבגרות בחר לעשות את שנת השירות שלו בגרעין "המכבי הצעיר" שיצא להכשרה במסגרת הפלמ"ח. לפני צאתו לשם, בערב יום הכיפורים תש"ז הצליח להצטרף לחבורת הגדולים ממנו, וביניהם אחיו הגדול, ולצאת לפעולה סודית - להקמת 11 הנקודות החדשות בנגב. בפלמ"ח שירת שנתיים בגבעת חיים, אך הוכרח לחזור הביתה לחפשה בגלל מחלת אביו.
משפרצה מלחמת השחרור לא שקט ולא רגע בבית. סערת רוחו גדלה עם רציחת 11 מבני מושבתו בפרדסי גן-יבנה. "הלא נופלים בשביל החיים, ואם תראו בעתון כי קרה לי דבר - אל תצטערו" - כתב.
בראשית פברואר 1948 יצא ליחידתו, בגדוד השני של הפלמ"ח, בנגב. גמר קורס מ"כ, ואחרי סיימו את הקורס השתתף עם כיתתו בליווי השיירות, עבודות ביצור, במיקוש, בקרבות ובכיבוש הכפר ברייר. בכיבוש זה הקפיד מאוד לבל יכתימו אנשיו את הנשק העברי, על ידי שליחת יד בביזה. להבות הכפר העולה באש עוררו בו צער על איבוד פרי עמלם של אנשי אדמה.
השתתף בקרבות רבים נגד הצבא המצרי הסדיר ובמכתביו באה ליד ביטוי תפיסתו הבהירה את המצב המדיני והצבאי ואמונתו, כי אפשר בגבורה אישית להתגבר על יתרון האוייב בנשק כבד ולמנוע את התקדמותו צפונה. נסך אומץ וגבורה על פקודיו. השתתף בהוצאת הילדים, הנשים והפצועים מיד מרדכי הנתונה בטבעת המצור.
בהפוגה א' הוצע לקורס מ"מ, אך לא נענה לכך באמרו: "יותר משאני זקוק לקורס, זקוק הנגב לי". לא הועילו לו הפצרות אמו, שידולי הקרובים, הוכחות ונימוקים. הוא נמשך אל הלוחמים ולא נח עד ש"השפיע" על מפקדיו לבטל את "רוע הגזירה", לצאת לקורס.
לפני תום ההפוגה עסק בלילות במיקוש דרכי האוייב. הוא נטל על עצמו את המשימה בשיקול דעת ותוך ידיעת הסיכון שבדבר. אור ליום ל' בסיון, 7.7.48, עסק בהנחת מוקשים במשלט חוליקאת, למנוע את התקדמות הצבא המצרי. הוא הניח מוקש אחר מוקש, עשרים ושמונה במספר, והאחרון התפוצץ בידיו והרגו. בו ביום הובא לקבורה בגבר-עם.
ב-1965 הועברו עצמותיו לבית הקברות הצבאי בראשון לציון.
ליום השנה הוציאו הוריו ספר לזכרו ובו תולדותיו, קטעים ממכתביו ורשימות.

אלבום תמונות

תמונות מהשירות בפלמ"ח

תמונות משפחתיות

רשימות לזכרו

רשימות לזכרו

אמנון בשעורי חשבון

הכרתי את אמנון החל מכתה ה'. הוא היה ער לדבר החשבון, קל תפיסה, מרבה לחשב בע"פ וממעט לחשב בכתב. לרוב מצאתי במחברתו רשומים קלים של תוצאות חלקיות וכמעט קשה היה להבחין מה חישב בע"פ ומה חישב בכתב.
במשך הימים התחור לי, כי בכלל אין להפריד בחישוביו בין שני אלה וכי שניהם מצאו אצלו מזיגה טבעית ומלאה.
ארבע שנים למדתיו חשבון ובהרבה הזדמנויות עמדתי על טיבו. כבר בשנת הלימודים החמישית מצאתי בו את סימן ההיכר העיקרי של האישיות: עצמאות.
היו בו כל הסימנים של כשרון מתימטי: עצמאות פעילות שכלית ופשטות המבע.
העצמאות באה אצלו לידי ביטוי בהתנגדות מוחלטת לדרך הקבע, לא התוצאה של תרגיל הכפל העסיקה את מחשבתו, אלא הדרך. וכן לא העסיק אותו הפתרון לבעיה אלא בעיקר דרך התרתה. ומהאי טעמא הרבה לחשב בע"פ וחשוביו היו מלווים מחשבה הגיונית. משוחרר מכללי הדפוסים המקובלים חפש ומצא דרכי התרה עצמאיות לשאלות שבספר הלמוד וכן גם לבעיות למודיות.
לידי פעילות מתימטית בא לרוב מתוך דחיפה עצמית, כי מחונן היה בכשרון קומבינטורי ובשכל חריף. הוא היה משתעשע במספרים כילד המשחק בקוביות, כי שעורי החשבון היו לו לשעות עמלנו רוחנית ובמספרים היה עושה להטים ומטלטל את הגורמים אילך ואילך
ועליו נאמר: "חָשַב בחַשְבו וחִשֵב בְחָשְבו"
...


מתוך הספר 'אמנון חביב' ראשון לציון סיון תש"ט.
הספר ומידע נוסף, נמצאים בתא הנופל, בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

אמנון חביב

כסופה בנגב לחלף - כן אתה איננו פתאום. בשוך הקרבות כאשר נדמה לנו, כי יצאנו מכלל הסכנה, באה כחטף הבשורה הרעה. לא רצינו להאמין, האסון הדהימנו - מאנו להנחם.
הלא רק לפני ימים מספר ראינו אותו - שמענו את קולו ונהנינו מזיו פניו ומחיוכו המלבב. כמה שמחנו על התמורה שחלה בו. גדי שהנחנו נעשה תיש בעלי קרני ברזל גבוהות. ועם כל זה היו פניו העליזים מפיקים תמימות ילדותית ויושר וצניעות. נדמה לנו, כי רק תמול שלשום הכניסוהו הוריו לגימנסיה שלנו והילד הקטן והזריז, השופע חיים ומרץ נתחבב במהרה על מוריו וחבריו. מזגו החם והתוסס כפה עליו הר כגיגית ולא נתן לו לבלות את זמנו באפס מעשה. מחו החריף פעל במהירות ובדיקנות והוא היה מהיר לשמוע וקשה לאבד, בחינת ערוגה עמוקה, שמחזקת את מימיה. כמה הבריקו עיניו בשעת השיעורים? איך הוא שתה בצמא את דברינו? על כגון דא אמרו חז"ל: "שננא ופלפלן". ועוד שנו חז"ל: "גדול העושה מאהבה יותר מהעושה מיראה" וכאשר הצלחנו לעורר בו את האהבה לאיזה מקצוע - היה מפליא לעשות בו. בסוף למודיו בגמנסיה הגיע להישגים רבים על אף היותו גם ספרא וגם סיפא. אולם בפרוץ מלחמת השחרור, בהתנדב העם להגן על זכות קיומו בעולם - נהפך הספרא לסיפא. הוא יצא עם הלוחמים לשלום ציון ומושבותיה ועמד במערכה הממושכת. מאז עקבנו בחרדה אחרי כל הנעשה בחזית וצפינו לבשורות טובות.
לא שלונו ולא שקטנו ויבוא רוגז! פתאום בא האסון. וגדול הכאב ונפשנו עלינו תאבל

א.קררי

מתוך הספר 'אמנון חביב' ראשון לציון סיון תש"ט.
הספר ומידע נוסף, נמצאים בתא הנופל, בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

האבא של הכתה

כן, גוץ הלך מאתנו. קשה להאמין שגוץ הלך, הלך ולא יחזור. באמצע הלך, ולא הספיק לראות את הנצחון הגדול בנגב והרי זה היה חלומו הגדול ביותר.
אני יושב ומנסה להזכר בכל הקרבות שגוץ השתתף בהם. אני נזכר ביום כבוש "סומסום" הוא היה מ"כ שעבד עצמאית עם כתתו. אני רואה אותו ושומע את צעקותיו בזמן ההסתערות על הגורן. הערבים לא היו מוכנים להתקפה זו וקשה היה לו לפתוח באש עליהם. אחרי ההתקפה שאלתי אותו מדוע לא פתח באש בשעת ההסתערות והוא אמר: "איני יכול לירות באנשים שאינם מוכנים להתקפה"
אני נזכר שנשלחנו תחת פקודו של גוץ לסייר את הגשרים של יד מרדכי. היה ליל ירח מלא, ההתקדמות היתה קשה, גוץ התקדם עם החוליה, הטומי על המותן ואנו אחריו הוא הלך מהר ולנו היה קשה להאמין, שגוץ הצעיר מסוגל ללכת במהירות כזו. אור הירח הפריע לנו בהרבה.לכל מקום שניסינו להתקרב הרגישו בנו ופתחו באש. אמרתי לו: "גוץ, מוטב שנחזור, הירח מפריע לנו" והוא בשלו: "פקודה היא פקודה" ניסינו בשנית ובשלישית ולא הצלחנו, לבסוף החליט לחזור הביתה. כמה קשה היה לו לחזור ל"דבמבם" (גרשון דובנבאום) מפקד הפלוגה ולמסור לו את הדו"ח על הסיור הבלתי מוצלח.
... כעבור כמה ימים, בישיבה של מטה הפלוגה, הודיע ל"דבמבם" שצריכים לנסות שנית לסייר את הגשרים, כל אחד רצה לצאת. גוץ היה הראשון שהתנדב, טען כי מגיע לו לצאת, כי מוכרח הוא לצאת ובאמת יצא. לפני היציאה אמר: "פעם נכשלתי אבל הפעם אני מוכרח להצליח" יצא והצליח, כמה שמח ומאושר היה.
בכל ערב היה יושב עם החבריא על הדשא, הוא היה האבא של הכתה, כולם אהבו אותו, תמיד התמצא בחברה, שמר על הרוח המרוממת של אנשי כתתו.
הגיע היום לנסיעה הביתה לחופשה וגוץ צריך לצאת לקורס מ"מים. בינתים הפרו המצרים את ההפוגה בנגב, נתנה פקודה לכל אנשי הנגב לחזור לבסיס. גוץ היה הראשון שחזר. הוא ויתר על הקורס וחזר לכתתו ולפלוגתו, הוא אמר: "מקומי בנגב עכשיו ולא בקורסים" ההפצרות היו לשוא. החלטתו היתה נחושה, עליו להיות בנגב בשעה קשה כזו.
מועד ההפוגה עמד להסתיים ועל מחלקתנו הוטל התפקיד לתפוס את משלט "חוליקאת" שבוע ימים ישבנו על המשלט והתחפרנו. גוץ, במו ידיו, חפר את עמדתו. בזמן העבודה עבר מאיש לאיש ועודד אותם. הוא היה אומר: "כל מי שרוצה לחיות יתחפר"
ובלילה חשוך אחד יצא גוץ עם כתתו למקש את השטח לפני כן הוא ספר על הבית, על החברה, על ההכשרה, על אהבתו לאדמה. והנה הגיעה שעת היציאה. הלכנו שתי כתות ואחרי 300 מטר נפרדנו לשני ראשים. לפני הפרידה נתן לי צביטה ואמר: "להתראות יחבוב" קרוב לחצות, שמענו קול נפץ ומספר יריות. ברגע הראשון חשבנו, שגלו את גוץ ופתחו עליו באש. נסוגונו למקום המפגש. הוא היה מוטל בלי רוח חיים וסביבו עמדו החברה ולא האמינו. גוץ! אתה, אתה נפלת? כן, נפל החבר והאבא של הכתה.

אברשקה

מתוך הספר 'אמנון חביב' ראשון לציון סיון תש"ט.
הספר ומידע נוסף, נמצאים בתא הנופל, בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

מפרי עטו

דברים לאביו

י"ח באדר א' התש"ח -28.2.48

אבא יקירי! כותב אני מכתב זה מאותו מקום שלפני כששה חדשים עזבתיו בגלל התקפת הקדחת - - - כאן חשים אנו בכל כובד משקלה של פעולתכם שם ונדמה לי כי רק בזכותכם יכולים אנו לשבת ברגע זה כאן וללמוד עלמנת שנוכל ללמד אח"כ ולהיות בשורה הראשונה של אלה הנלחמים למען המדינה העברית. - - - אנו הצעירים נותנים את כל מה שבאפשרותנו לתת מבלי להתחשב בהבדלי השקפות ודעות. אולם ה'זקנים' אינם יכולים כנראה להגיע בכמה ענינים לעמק השוה - - - אולם למרות הכל מסור לאלה אשר תנאם בפניהם, כי אנו כאן עושים כל מה שיש בכח אדם לעשות ומהם נדרש רק קרבן קטן והוא ממון הענין. הזכר להם את הפסוק "שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאהו" - - -

מתוך הספר 'אמנון חביב' ראשון לציון סיון תש"ט.
הספר ומידע נוסף, נמצאים בתא הנופל, בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

למחרת ההכרזה

גבר-עם ז' באדר תש"ח - 16.5.48

יקירי!
כמעט שבועיים עברו כבר מאז שלחתי לכם את מכתבי האחרון ורק עתה נתפניתי לכמה רגעים לכתיבת מספר מלים. למעשה יש הרבה הרבה מה לכתוב, אולם לא הזמן ולא התנאים מרשים זאת. במשך השבועיים התרחשו אצלנו הרבה דברים ועל כלם, הפעולה האחרונה שהיתה כבוש הכפר בריר. במשך הזמן הזה, לא היה לי כמעט רגע פנוי, ובקושי הייתי מוצא שעה לשינה, כך שלא יכלתי לכתוב אף כי ידעתי, שאתם דואגים לי.
אתמול היה יום שמח ועצוב כאחד. מצד אחד ההכרזה על הקמת המדינה וההכרה בה. מצד שני, החמרת המצב מבחינה צבאית. כנראה שעד עתה היה הכל משחק ורק עכשיו מתחיל המלחמה האמיתית. אנחנו איננו נופלים ברוחנו, אולם העיקר הוא, שגם אתם בעורף תחזיקו מעמד, ואז בטוחני כי ננצח.

מתוך הספר 'אמנון חביב' ראשון לציון סיון תש"ט.
הספר ומידע נוסף, נמצאים בתא הנופל, בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

לאחר ההתקפות

גבר-עם כ"א באייר - 30.5.48

יקירי,
לאחר הפסקה של קרוב לשישה שבועות קבלתי שלשום מכתב מכם מהתשעה עשר לחדש. מקוה אני כי בינתיים קבלתם כבר את שני מכתבי מגבר-עם והם חסכו לכם דאגה, אחרי ששמעתם בודאי על אשר קרה ביד מרדכי. איני רוצה להוסיף ולפרט על כל מה שעבר עליהם ועלינו במשך השבוע האחרון, כי איני רוצה, שהתמונה תחזור ותעבור שנית לעיני. מספיק אם אומר, שזועזעתי קשות מכל הענין. בינתים חיכינו כאן להתקפה עלינו, לאחר שהרעישו אותנו במשך השבוע בתותחים ומאוירונים. אולם התותחים נשתתקו והכח המצרי יצא מהסביבה ועבר כנראה צפונה. גם ההפצצות מהאויר חדלו מאתמול, לאחר שהפלנו אוירון מצרי באש מקלע, בשעת ההפצצה. מקוה אני, כי בימים הקרובים נחזור למסלול חיים נורמלי מאחר, שכעת אנו חיים כל הזמן במחילות מתחת לאדמה. חוש הזמן כמעט אבד לנו, היות ואנו יוצאים בלילות וישנים כמה שמספיקים, בימים. עלה בידנו לבצע שורת פעולות מוצלחות ועוד ידנו נטויה. הספקנו לטעום טעם של אש כזאת, שאפילו בסרטי קולנוע אין רואים כמוה. תארו לעצמכם, בליל פינוי יד-מרדכי נסענו בשמונה משורינים, להוציא משם את הפצועים ועלינו על מארב של המצרים והוא פתח עלינו באש ממרחק מאה מטר מארבע מכונות יריה כבדות. שתי מרגמות בנות שלשה אינטש, פיאט ותותח אנטי טנקי. בנס לא נהרג איש מאתנו והצלחנו לבצע את המשימה, לאחר קרב עז שנמשך גם בשעות הבוקר. יחס כוחות האש ביננו אינם שוים כמובן, וכלפי כל מכונה כבדה שלהם אנו בקושי מציבים מקלע, אך המצרים חילים גרועים הם ובזה יתרוננו עליהם. על כל פנים הכל עבר וכעת שורר שקט בסביבה. מודאגים אנו רק מהמצב אצלכם (מתכוון אני לבאר-טוביה, גדרה וירושלים כי כחות גדולים שלהם זורמים לשם) הלילה ובלילות הקרובים נבצע, כנראה, פעולות אשר ינתקו להם את התחבורה צפונה וע"י זה אולי נצליח להכות בהם. בכל אופן מקוים אנו כי יעשה משהו ובסופו של דבר ננצח - - -
אסיים בד"ש לכולם. רק חזקו ואמצו ואל דאגה.
שלכם אוהבכם
אמנון

מתוך הספר 'אמנון חביב' ראשון לציון סיון תש"ט.
הספר ומידע נוסף, נמצאים בתא הנופל, בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

תעודות וחפצים