ונזכור את כולם

סא"ל דובנו יצחק יואב ז"ל

בן רחל ומשה
נולד בפולין
בכ"ח שבט תרע"ג, 5/2/1913
יחידות: גד' 53
בהכשרת נגבה (א'+ב'), השומר-הצעיר
נפל בקרב במערכה על נגבה
בי"ב אייר תש"ח, 21/5/1948
מקום נפילה: נגבה
נקבר בקיבוץ נגבה
בן 35 בנפלו

קורות חיים

בן משה ורחל. נולד ב-5 בפברואר 1913 בולוצלאבק שבפולין. שנות נעוריו עברו עליו על גדות הוייכסל, שם גדל והיה לעלם חסון ובעל נפש עשירה. בילדותו הצטיין כמעט בכל ענפי הספורט. היה מנצח במשחקים עם חבריו והם שהתגאו בו בחצותו את נהר הוויסלה לרחבו משאיר הרחק מאחריו את נערי הגויים.
היה ממיסדי קן "השומר הצעיר" בעירו וממדריכיו המעולים. שנים רבות לאחר-מכן זכרו חניכיו הרבים בכל קצוות הארץ את איציק מדריכם ודיברו עליו בהערצה. גם טוסיה אלטמן, גיבורת הגיטו בפולין, היתה חניכתו בימים ההם.
ב-5 בפברואר 1933 עלה לארץ והיה ממניחי היסוד לקיבוץ אשר שכן בנחלת-יהודה והקים אחר-כך את נגבה. במשך שנים היה פעיל בשליחות ובתפקידים צבאיים מחוץ לביתו, אך היה קשור בנפשו לעניני המשק, וכשהיה בא לחופשה התעניין בכל הנעשה, יצא לשדות, האזין לדברי החברים, חיוה דעתו, וחי בכל לבו את צמיחתו של הישוב ודבק באדמתו.
בעל נפש בריאה, איש השלמות הנפשית. את אשר הרגיש אמר, בלא להעלים דבר. גלוי וישר - כגופו הזקוף. התעניין מאד בציור ורבים מדפי יומנו מוקדשים להערכת תמונות ולניתוח תכנן. ראה בציור את עשרו של הטבע, את יפי החיים והנוף. אהב גם את עולם הצלילים והגה גם בנפש האדם, בפסיכולוגיה.
כמעט כל שנותיו בארץ קודש היו ל"הגנה" בה בלט כמדריך, איש המדע הצבאי, מתכנן, חוקר, שקוד על לימוד ההיסטוריה הצבאית, קורותיהם של לוחמים מצביאים גדולים וכותב מאמרים ב"מערכות". ובכל ידיעותיו אלה ידע לצקת מרוחה של הארץ ומיחודה. חניכים רבים העמיד יצחק ב"הגנה" ובפלמ"ח שהיה מראשוני חבריו. בלב פקודיו - המפקדים - נטע את המסירות ללא גבול ואת הרצון ללמוד.
באביב 1943 עם ארגונו מחדש של מטה הפלמ"ח וחילופי הגברא, שחלו בפיקוד הבכיר של החטיבה, מונה לקצין ההדרכה הראשי של הפלמ"ח. היו אלה שנות העיצוב של הפלמ"ח, ותפקיד קצין הדרכה ראשי היה תפקיד מפתח, שהשפעתו היתה רבה בעיצוב דמותו של הפלמ"ח ובגיבוש תורת הלחימה שלו.
יצחק היה מחסידיה וממטיפיה המובהקים של לוחמת הגרילה והקומנדו. פירות עבודתו ניכרו לאחר מכן ברמת האימונים של היחידות, בפיתוח מקצועות חדשים ובהעלאת שכבת מפקדים צעירה, שהצטיינה במחשבה מקורית. שכבת מפקדים זו, היא שביססה, הלכה למעשה, את התורה הצבאית הפלמ"חית בבתי הספר למ"כים.
יצחק עצמו לא נטה בילדותו ללימוד המתימטיקה, אבל בהגיעו להכרה, שהיא דרושה לו להשלמת ידיעותיו בתחום הצבאי - העמיק את ידיעותיו גם במדע זה. וכך בכל מקצוע שעסק בו.
בפרוץ מלחמת העצמאות היה יצחק מפקד נגבה. דמותו עודדה את הלוחמים ויזמתו עמדה לה לנגבה בימים הקשים של המצור. הוא תבע התגייסות נמרצת לחפירת תעלות מגן וקשר, מקלטים וביצורים בקנה-מידה, שנראה בימים ההם, כבלתי מתקבל על הדעת. אחרי-כן נוכחו הכל, כי ידע יצחק את אשר תבע.
ביום 21 במאי 1948, כשהמצרים הרגישו בריכוז צבא בנגבה, החלו להפציץ את המשק. יצחק עסק בכתיבת פקודת-היום, שעיקרה היה החשת העבודה בביצורים. הוא קפץ לתוך התעלה ונהרג כשידו מושטת אל על, בתתו את פקודתו האחרונה לירות באוירוני האויב. נקבר בו ביום בנגבה. הניח אשה ו-3 בנות. הוענקה לו דרגת סא"ל לפי פקודת מטכ"ל.
בתקופת המחתרת נודע יצחק בשם "יואב" ועל שמו נקרא מבצע שחרור הדרום הרחוק - "מבצע יואב". משטרת עיראק א-סוידאן, שהיתה האיום של מגיני נגבה ואשר על כיבושה ננשפך דם רב - נקראה אף היא על שמו: "מצודת יואב" . נקראים על שמו גם מועצה אזורית יואב, קיבוץ שדה יואב וחמי יואב.
נכתבו דפים לזכרו בספר "בטרוף הסער", לזכר חללי נגבה, שהוציא קיבוצו. זמן קצר לפני שנפל נפצעה הבת הבכורה שלמדה ב"מוסד" במשמר העמק, בהתקפה על הקבוץ. בכל תקופת אישפוזה היה יצחק לידה יחד עם אמה. אך ביום הפלישה המצרית חזר לנגבה.

אלבום תמונות

מפרי עטו

הלוחם היהודי

החטיבה המגוייסת אוצרת בחובה תוכן מחנך לכל חבריה. ולא לחטיבה בלבד - לתנועת-ההגנה כולה יש ערך מחנך. הערך המחנך הזה אינו דבר שבמקרה. היהודי אינו הופך לאיש לוחם מיניה וביה. שקר עונים בנו האומרים כי עמנו אינו עם לוחם. התנאים ההיסטוריים שכפו עלינו בגלויותינו נטלו את הטעם, את התכלית ואת התוחלת מן המלחמה לזכויותינו בגופנו. פיזורנו, משלח-ידנו, דיכויינו - כל אלה התישו את הכוח הלוחם שביהודי. על כן לבשה מלחמתנו בגלויות צורות מיוחדות. מלחמת היהודים לעצמאותם, לייחודם, לאחדותם הלאומית - היה ביטוי ללוחם שביהודי בתנאי הגלות. ואילו עתה, על קרקע ארצנו, צריך היהודי לגלות את הכושר ואת התכונות של הלוחם לארצו, בגופו ובנשקו. מגע עם הנשק, עם השדה, עם הלילה, עם הפרת החוק האנטי-ציוני - מביא עמו תמורות עמוקות בחיי החבר, מעורר צרכים וכמיהות, זוקף את הקומה ונוסך באדם משלנו בטחון עצמי ולאומי. יש חברים בישובינו שלא נתחנכו בתנועות-נוער בגולה ורק בתוך "השורה" נתעוררו בהם כיסופים ומאוויים התישבותיים. ככל ש"השורה" תהא צמודה לכפר, לגבולות ולכיבוש הקרקע כן יתעמק ויתעלה תכנה המחנך החלוצי. ה"חטיבה" צריכה להיות ערובה לצרכי ארץ-ישראל הדינאמית, המתהווה, הנכבשת בעבודה חלוצית, ארץ-ישראל של גבולות ושל פריצת-גבולות. שומה על החטיבה להיצמד לארץ-ישראל השוממה, החרבה, המצפה לגואליה ומגיניה.

מתוך 'לאחדות העבודה' ירחון מפלגת הפועלים המאוחדת יוני 1948
חומר נוסף, פרי עטו, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

על קול התוף

קול התוף מעורר בי חוויה עמוקה מאוד. התוף פועל עלי באמצעות הריתמוס האופיני של קולו. יש בו בקול זה משהו עמוק, תהומי ופועם, ולמרות המונוטוניות הוא חי, חי להפליא, מעורר רטט - בנשמה ובגוף, ועוצר את הנשימה, מפיל אימה וקורא את קריאתו ישר לדם, ישר לעצבים, ישר ללב. הקצב שלו עלול לגרום טירוף-הדעת בהתמדתו המשגעת. יש בקול זה כוח פרימיטיבי המסמל את סוד השפעתה של המוסיקה בדרך כלל. הנני מעלה בזכרוני את הרגש המוזר המעורב התרגשות ופחד שהיה מתעורר אצלי בהישמע קולו של תוף בסרטים מחיי-הכושים.

חומר נוסף, פרי עטו, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

הזקנה עם הגחלים הבוערות

איני חדל מהתפעל מן "הזקנה עם הגחלים הבוערות" לרובנס. למרות מה שהרפרודוקציה שלפני היא בלתי-צבעית עושה הציור רושם גדול. הוא כולו ובעיקרו מבוסס על משחק נפלא של אור וצל. על כן אין העדר הצבע פוגע בריפרודוקציה זו כמו באחרות.
האור. במרכז הציור נמצא התנור עם הגחלים הבוערות המוחזק על ידי הזקנה. סביבו מתרכזות שלוש הדמויות: הזקנה, הילד ואביו. הלהבה מאירה את הפנים מלמטה. האור הזה מבליט ומעמיק את הקמטים בפניה של הזקנה ומאפשר מודליזציה של פניה. האור מאיר בעיקר את פני הזקנה ואת הילד ורק במקצת את פני האב. חלוקת-אור זו באה להדגיש את הקשה, החזק יותר הקיים בין האש הזאת והזקנה והילד. בו בזמן, שפני הילד והזקנה - הבעתם היא תוצאה של החום והאור, נגרמת הבעתם של פני האב על ידי אמצעים אחרים. למרות מה, שראשו של הילד נמצא במרכז מתעכבת עינינו בעיקר בפני הזקנה. דומה, שהאור המאיר למעלה מרים את עינינו.
שפת הפנים. פני-הזקנה חרושי-הקמטים מביעים, בדרך כלל, טוב-לב רב וחכמת-חיים עמוקה. החיוך הוא סלחני ומופנה כלפי פנים, כמו המבט הנעוץ בנקודה אחת שאינו רואה את העולם החיצוני. בפניה מורגשת הנאה מרובה הנובעת מחום-האש. ברגע זה מרחפים לעיני-רוחה זכרונות-העבר. הילד כולו עסוק באש ופניו מביעים התעניינות מרוכזת בפלא זה. האב שפניו נתונים בצל - עושה רושם כאילו לא לו מאירה האש; הוא איננו משתתף באופן רוחני במצב הרוח שנוצר על ידי האש. ניכר שברגע זה מעסיקות אותו מחשבות ודאגות אחרות.

חומר נוסף, פרי עטו, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו

הרהורים על האמנות

כיצד אני ניגש למוצג אמנותי? ראשית אני מסתכל בו באופן אינטנסיבי. שוכח אני על כל העולם ונותן למוצג האמנותי לעורר בקרבי מצב-רוח. אחר כך אני שואל את עצמי מה הוא אותו מצב-רוח - אלו רגשות מולידים אותו. אחרי זה אני שואל את עצמי מה במוצג זה מעורר את הרגשות הללו. ועם השאלה הזאת אני מתחיל לנתח את המוצג. הניתוח הוא אמנם קצת מוזר. הוא מתחיל מסינתיזה. לדעתי חשוב ביותר המבט הסינתיטי להבנת המוצג האמנותי, בעיקר מבחינת הקומפוזיציה. לפני עיון בפרטים יש ללמוד לראות את השלמות, את הקשר ההדדי בין החלקים - הקשר האורגני, הקשר על ידי האור, הצבע, מצב-הרוח... ערך המוצג יסודו בקשר זה. את הקשר ההדדי הזה אפשר לגלות רק על ידי התעלמות מן הצורות המופיעות במוצג על ידי הפשטה ידועה. השאיפה צריכה להיות גילוי האנטומיה של המוצג. והאנטומיה הזאת היא גיאומטריה כמעט בכל הסגנונים העיקריים. השאיפה לגילוי האנטומיה הגיאומטרית של מוצג אמנותי היא נכונה בעיקר ביחס לאמנות עד המאה הי"ט.

חומר נוסף, פרי עטו, נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.