דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי גרינברג זאב טיטי ז"ל

בן שושנה ואברהם
נולד ברומניה
ב תרפ"ה, 1925
נפל בעת מילוי תפקידו במיבצע יואב
בי"ט תשרי תש"ט, 22/10/1948
מקום נפילה: באר שבע
נקבר בחיפה
בן 23 בנפלו

קורות חיים

בן אברהם ושושנה. נולד ב-1925 בבוקרשט, בירת רומניה. למד בבית-ספר עממי וב-1940 בא ארצה ב"עליית-הנוער". עבד ולמד שנתים ב"חברת-נוער" בכפר-יהושע, חצי שנה במשק עיינות ועוד כשנה ברמת-יוחנן והתמחה בעבודה חקלאית, במכונאות, בנהיגה ובטרקטור, ובכל עבודה שעסק בה נשתבח כבעל "ידי זהב".
משם הלך עם החבורה להצטרף למשק בית-אשל ואחרי-עזיבה קצרה, בשל קשיי הסתגלות לסביבה, חזר "הביתה" והתערה כולו במשק ובחברה. בעבודה היה בעל משמעת ובעל סדר ונקיון וביחסו לחברים היה טוב ומיטיב, נענה למשימות קשות וביצע אותן בקלות ובשלמות.
במלחמת-השחרור הוכרח להיפרד מאשתו ומבתו הפעוטה, שהוצאו עם יתר האמהות והילדים לכפר-ויתקין. נשא בגבורה את יסורי הניתוק והמצור והשפיע מאמונתו בעתיד על חבריו. נוסף לשמירה בעמדות עבד בביצורים והיה אחראי להזנת החברים מהמלאי המצומק שהיה ברשותו.
למחרת כיבוש באר-שבע בידי צבא ההגנה לישראל נסע עם שמונה חברים לעיר המשוחררת, שעד עתה היתה בידי המצרים והם היו מפגיזים אותם מעמדותיה. מכוניתם עלתה על מוקש, אחד החברים נפצע קל והוא נפצע קשה מאד, רגלו וידו נכרתו וביסוריו הקשים היתה דאגתו הראשונה ליתר החברים, "מה שלום מוטקה ואהרון?", והזהירם שלא יתרוצצו מסביב לבל ייתקלו במוקשים נוספים. כבש את יסוריו ולא פלט כל צעקה בדרכו לבית-החולים ברוחמה. שם קטעו את ידו ואת רגלו וניסו להציל את חייו בעירויי דם, אך לשוא. ביום המחרת, 22.10.1948, מת בבית-החולים ברוחמה ונקבר בדורות.
במכתב אחרון להוריו כשבועיים לפני נפילתו, כתב בהקשר לסרטיפיקטים שלא הגיעו אליהם:"אף על פי כן כעת לא יארך כל כך הרבה זמן כי סוף סוף אנחנו חופשיים ויש לנו מדינה משלנו".
ב-4.5.1950 הועברה גויתו לקברות בחיפה.

אלבום תמונות

תעודות וחפצים

מפרי עטו